ת"א 20854-11-12 דיאב נ' עודה(המנוח) ואח'

לפני תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים.

התובע יורש אביו המנוח דר' אחמד דיאב ז"ל בהתאם לצו ירושה והסכם חלוקת עיזבון אשר אושר כדין. בהתאם לאותו צו ירושה נרשם התובע כחליף אביו בחלקו הרשום בסך 1700/8337 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 18578 בשטח כולל של 41,685 מ"ר בטמרה.

הנתבעים 2-10 הם יורשי הנתבע 1 (עיזבון) ורשומים כל אחד מהם כבעלי 1/192 מהחלקה פרט לנתבע 2 אשר רשום כבעלי 1/24 מהחלקה.

הנתבע 11 רשום כבעלי 3/36 מהחלקה.

הנתבע 12 היה בזמנים הרלבנטיים לתובענה השוכר או המחזיק מטעם הנתבעים 2-10 וכן מטעמו של הנתבע 11.

הנתבע 13 הוא כיום השוכר או המחזיק בפועל באותו חלק מסוים בו החזיק בעבר הנתבע 12.

התובע טוען כי ביום 22/3/88 נערך ונחתם בין אביו לבין המנוח עודה אשר עזבונו הוא הנתבע 1 הסכם שיתוף הכולל חלוקה של החלקה. בהתאם לאותו הסכם שיתוף קיבל אביו של התובע חלקת משנה אשר סומנה בתשריט הנילווה להסכם השיתוף כ 22/4 ואילו המנוח עודה קיבל לידיו שתי חלקות משנה אשר סומנו בתשריט כ 22/2 ו 22/3. סוכם עוד בין הצדדים כי חלקת משנה 22/5 תהווה זיקת הנאה או דרך או מעבר למגרשו של אבי התובע. המנוח עודה התחייב לפתוח את הדרך ולהכשיר אותה באמצעות טרקטור ולשמור אותה כמעבר רגלי או מוטורי ברוחב של 3 מטר. המנוח עודה התחייב אף לשמור על קו נסיגה מהדרך במרווח של 5 מטר לפחות בכל בניה שיבצע בעתיד. התובע טוען כי הסכם זה נועד לעגן הסכמים קודמים אליהם הגיעו הצדדים בין היתר בהליכים משפטיים שונים והערה בדבר קיום הסכם שיתוף נרשמה אצל רשם המקרקעין.

התובע טוען כי במהלך שנת 1999 גילה אביו כי הנתבע 12 אשר החזיק עפ"י הסכם השיתוף בחלקם של המנוח עודה והנתבע 11 , בצוותא עם האחרונים, חסם את הדרך בגרוטאות וכן הקימו שער ברזל אשר חסם את דרך הגישה למגרשו של אבי התובע. אבי התובע הגיש תביעתו לסילוק יד ובסופו של יום ניתן פסק דין הנותן תוקף להסדר בין הצדדים ולפיו התחייב הנתבע 12 לסלק ולהסיר כל מכשול, לרבות שער הברזל מהדרך ולהבטיח כניסה חופשית למגרש אבי התובע לא יאוחר מיום 31/1/03. הוסכם אף על פיצוי מוסכם בסך 500 ₪ עבור כל יום של איחור בפינוי.

התובע טוען כי על אף ההסכמה בין הצדדים, הנתבע 12 לא כיבד את ההסכם ולא פינה את הדרך ולפיכך הוגשה כנגדו תביעה נוספת לסילוק ידו. תביעה זו נמחקה, לטענת התובע, אל נוכח תחנוני הנתבע 12 ומועד הפינוי הוארך בשנתיים. לטענת התובע, הנתבע 12 לא זו בלבד שלא פינה את הדרך אלא שאף העביר לנתבע 13 את עסקו וזה האחרון ביטל כליל את הדרך ע"י גידור שתי החלקות. מכתבי התראה אשר נשלחו לא הועילו והנתבע 13 אף הודיע, כך לטענת התובע כי אינו מוכן לכבד את פסקי הדין אשר ניתנו בעבר באשר לדרך המעבר. התובע טוען כי הנתבעים חייבים לפנות ולסלק ידם מהדרך מכוחו של פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם השיתוף וכן טוען התובע כי הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בגין חסימת הדרך וביטול האפשרות להנות ממגרשו ולעבד את חלקת עצי הזית השוכנת בו. בנוסף טוען התובע כי הנתבע 12 והנתבע 13 כחליפו, חבים בפיצוי המוסכם בסך 500 ₪ עבור כל יום איחור בפינוי הדרך החל מיום 31/1/03. התובע העמיד סכום זה ע"ס 400,000 ₪ ומכאן תביעתו אשר לפני.

מטעמם של הנתבעים, התגוננו בפני התובענה רק הנתבעים 12 ו 13.

הנתבע 12 טען כי שכר בעבר חלק מהחלקה נשוא התובענה וזאת עד לשנת 2008 ואז מכר את העסק לנתבע 13. הנתבע 12 טען כי מאחר ואין לו כל זיקה לחלקה נשוא התובענה, הרי שלא ניתן לעתור כנגדו לסעד של פינוי. עוד טוען הנתבע 12 כי הסכם השיתוף נשוא פסק הדין נזנח ובוטל בהסכמה על ידי הצדדים ומשכך נמחקה התביעה כנגדו בעבר ולא בשל תחנוניו, כנטען בידי התובע. הנתבע 12 טוען לשיהוי נכבד בהגשת תביעת התובע ולהתיישנות חלקה הכספי של התביעה.

הנתבע 13 טען כי אין יריבות בינו לבין התובע שכן הוא אינו השוכר או המחזיק של החלק המסוים במקרקעין שבו החזיק הנתבע 12 אלא הוא בעלי החברה בע"מ אשר רכשה בשעתו את מניות הנתבע 12 בחברה אשר הייתה בבעלותו. עוד טען הנתבע 13 כי בעת המו"מ עם הנתבע 12 נמנע זה האחרון מלמסור לנתבע 13 מידע באשר להסכם השיתוף או פסק דין הנוגע למקרקעין נשוא התובענה. הנתבע 13 הכחיש כי הוא מחזיק בחלק מדרך הגישה למגרש התובע או כי הוא מחויב לפתוח שביל גישה שכזה מכוח הסכם אשר הוא מעולם לא היה צד לו. לטענתו, אין לחייבו בפיצוי מוסכם אשר הוא מעולם לא הסכים לו ואף לא היה צד להסכם הקובע את אותו פיצוי מוסכם.

ביום 17/11/13 הגיעו הצדדים ביניהם להסכמה אודות התובענה לסילוק יד וביום 28/11/13 ניתן פסק דין בעניין זה המורה על סילוק ידם של כל הנתבעים וחליפיהם מדרך המעבר אשר ידועה כחלקת משנה 22/5 במקרקעין הידועים כחלקה 22 גוש 18578 בטמרה וזאת בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין.

בעקבות פסק הדין נותרו במחלוקת הסעדים הכספיים הנדרשים בכתב התביעה בלבד.

ביום 3/3/14 הוגשה בקשה לביטולו של פסק הדין מטעמם של הנתבעים 1-10, ברם לאחר הגשת תגובת התובע וקביעתו של מועד לדיון בבקשה, הודיעו הצדדים ביום 6/4/14 כי הם הסכימו ביניהם אודות דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מיום 28/11/13 וזה נותר בתוקפו.