ת"א 2057-07 פרי שרון ואח' נ' דלק קמעונאות (לשעבר שערי דלק – פתוח וניהול) ואח'

1.לפני בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

2.התובעים הגישו תובענה ייצוגית נגד הנתבעות. בבסיס התביעה עמדה טענתם לפיה הנתבעות גבו מציבור המתדלקים שתדלקו את רכביהם בשירות מלא בתחנות שבניהולן סכומים בניגוד לדין. לטענתם, הנתבעות פעלו בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), תשס"ב-2002 (להלן – הצו), הקובע כי ניתן לגבות, בגין תדלוק בשירות מלא, תוספת על המחיר המירבי שנקבע לתדלוק בשירות עצמי רק בהינתן מספר מינימאלי של משאבות לתדלוק עצמי כדלהלן: בתחנות בהן שיעור המשאבות בתדלוק עצמי הוא לפחות שליש או 2 משאבות, לפי הגבוה, ובתחנה שבה 4 משאבות או פחות – לפחות משאבה אחת. בתחנות הדלק שהופעלו על ידי הנתבעות לא התקיימו התנאים דלעיל ולפיכך אסור היה להן לגבות מן המבקשים תוספת על המחיר הקבוע בצו בנוגע לתדלוק בשירות עצמי. התובעים טענו כי התנהלות זו עולה כדי הפרת חובה חקוקה, רשלנות, עשיית עושר ולא במשפט, ניצול מצוקת הצרכן והפרת חובות תום הלב שלהן כלפי המתדלקים. התובעים עתרו להחזר הסכומים שנגבו מחברי הקבוצה על ידי הנתבעות מעבר למחירים המירביים של בנזין 95 ו- 96 אוקטן בתדלוק עצמי שנקבעו על פי הצו.

3.לעמדת הנתבעות רוב רובן של תחנות הדלק עמדו בדרישות הצו, ומכל מקום הדין אינו מאפשר או מצדיק פיצוי בדיעבד של מי שתדלק בתחנה בשירות מלא ושילם עבור שירות מלא. לטענתן, תכלית הצו הוגשמה במלואה בכל התחנות נושא התובענה, משום שבכולן ניתן היה לתדלק בשירות עצמי בנוחות וללא כל קושי, וגם התובעים אינם טוענים כי תדלקו בשירות מלא בשל חסר במשאבות לתדלוק עצמי. המחלוקת בעניין עמידתן של הנתבעות בתנאי הצו הינה מחלוקת פרשנית המשפיעה על אופן ספירת המשאבות. לגישת התובעים המונח "משאבה" פירושו עמדת תדלוק אחת בעוד שלגישת הנתבעות "משאבה" הינה מתקן התדלוק כולו, שבדרך כלל יש לו שני צדדים. הנתבעות סבורות, בנוסף, כי את המונח "פחות משליש", כאשר המספר אינו שלם, יש לפרש כמספר השלם הקרוב אליו ואין למנות, לצורך החישוב, משאבות המכילות רק פיות בנזין מסוג שאינו מפוקח על ידי הצו (כגון סולר ואוקטן 98). לדוגמא: בתחנת הכפר הירוק ישנן, לפי עמדת התובעים, 26 משאבות מתוכן 8 בשירות עצמי ומספר זה אינו עונה על דרישות הצו. לטענת הנתבעות יש בתחנה זו 13 משאבות בלבד (מתקן תדלוק על שני צדדיו), מתוכן 4 בשירות עצמי, ולכן הן עומדות בתנאי לפיו שליש מן המשאבות יהיו לתדלוק עצמי. הנתבעות העלו טענות נקודתיות נוספות ביחס לחלק מן התחנות, ובכלל זה כי בתחנות מבואות חיפה, הנשיא ולבונטין אף לא אחד מן התובעים תדלק את רכבו, וכי הייתה תחנה (הרצליה) שעמדה בדרישות הצו.

4.במסגרת הדיון בבקשת האישור הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה יש לפרש את המונח "משאבה" כ"עמדת תדלוק" (כעמדת התובעים), וכי במקרים בהם שליש ממספר המשאבות הכולל אינו מספר שלם – אין לעגל את המספר כלפי מטה.

5.ביום 2.8.2010 אישר כב' השופט (בדימ') ד"ר עמירם בנימיני את התובענה כייצוגית לאחר שקיבל את עמדתם הפרשנית של התובעים שנתמכה, כאמור, גם בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה (להלן – החלטת האישור). בית המשפט הגדיר את הקבוצה, בסעיף 26 להחלטתו, כדלקמן:

הקבוצה התובעת כוללת את כל לקוחות המשיבות שתדלקו את רכביהם בדלק 95 או 96 אוקטן בשירות מלא באחת מן התחנות נשוא התביעה (כמפורט בסעיפים 23-40 לבקשת האישור, ולמעט תחנת מסובים...), ואשר שילמו תוספת שירות מלא, או תוספת בגין תדלוק בשעות הלילה או בימי מנוחה, או שתיהן גם יחד, החל ממועד כניסתו של הצו לתוקף (2.4.06) ועד יום הגשת התביעה והבקשה לאישורה (4.7.07). בכל מקרה ... חברי הקבוצה התובעת יהיו רק אלו ששילמו למשיבות או מי מהן סכומים העולים על המחירים המירביים לבנזין אוקטן 95 ו- 96 שנקבעו מכוח הצו. קבוצה זו איננה מצומצמת ל"צרכן" הרוכש את המוצר לצרכים אישיים, והיא כוללת גם בעלי רכב המשמשים לעסקים... .

6.ביום 16.3.2011 מינה בית המשפט את רו"ח אהוד רצאבי כמומחה מטעמו לבחינת השאלות החשבונאיות שבמחלוקת: (א) בחינת סך כל התמורה שהתקבלה בכל תחנות התדלוק בתקופה הרלוונטית בגין דמי שירות ותוספת שבת וחג או כל תמורה שהתקבלה ממכירת דלק מפוקח בתחנות הנדונות, אשר עולה על המחיר המירבי לליטר שנקבע בצו; (ב) שערוך ההפרשים בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום גבייתם ועד ליום עריכת חו"ד המומחה. ביום 26.3.2012 הוגשה חוות דעתו של המומחה במסגרתה צוין כי אומדן התמורה העולה על המחיר המירבי, כאשר היא משוערכת, עולה כדי 9,661,304 ש"ח.

7.ביום 22.4.2013 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסכם פשרה. ביום 1.9.2013 הוגשה בקשה לאישור הסכם פשרה מתוקן, בהתאם להערות בית המשפט. ביום 17.9.2013 הורה בית המשפט (כב' השופט בדימ' בנימיני) על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה דנן בעיתונים ומשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסכם והוגדרה הקבוצה. בנוסף, צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדויות להסכם או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות.

8.לאחר הפרסומים הנ"ל לא הוגשו התנגדויות מצד חברי הקבוצה ואף לא אחד מהם ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסכם הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות בא כוחו, כי הוא משאיר את ההכרעה ביחס להסכם הפשרה לשיקול דעת בית המשפט. יחד עם זאת, ציין כי לעמדתו קיימים מספק קשיים בהסכם המוצע, כי שיפורט בהמשך, עליהם יש ליתן את הדעת.