ת"א 2035-01-24 ל.ב.א ואח' נ' צבא הגנה לישראל ואח'

1.עסקינן בתביעת נזיקין מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפיצוי בגין נזק גוף, אשר הוגשה על ידי 104 תובעים, שורדי מסיבת הנובה (להלן- התובעים), כנגד מדינת ישראל (צה"ל משטרת ישראל, שב"כ) (להלן- המדינה), בטענה לביצוען של "עוולות נזיקיות טהורות מתחום דיני הנזיקין – רשלנות ... שעה שניתן אישור ורישוי" למסיבה, אי פיזורה, "הפרת חובות חקוקות" ועוד (ציטוט מתוך תגובת התובעים בבקשה 14).

2.בגדרה של תביעה זו מונחות מלפניי שתי בקשות שהגישה המדינה.

הבקשה הראשונה הוגשה ביום 11.12.2024 לסילוק התביעה על הסף משני טעמים. האחד - חריג 'שיקול הדעת המבצעי' כפי שנקבע בפסיקה, השני - 'הסייג לאחריות המדינה בגין פעולה מלחמתית' בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952 (בקשה 12).

הבקשה הועברה לתגובת התובעים ועתירתם להארכת המועד להגשתה עד ליום 12.2.2025 נעתרה.

הבקשה השנייה הוגשה ביום 8.1.2025 ובה עתירה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק התובענה על הסף (בקשה 14) (להלן- הבקשה).

הבקשה הועברה לתגובת התובעים, אשר מצאו להתנגד למבוקש, ובה אדון להלן.

3.בבסיס הבקשה טענת המדינה לתחולת החריג שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 10227/06 בובליל נ' אידיג (5.2.2007) (להלן- הלכת בובליל) ולפיו ראוי ונכון יהיה להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר הכרעה בבקשה לסילוק תובענה על הסף בהתקיים "שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים".

לשיטת המדינה, שתי טענות הסף שהעלתה הינן ממין הטענות, שאינן מעלות "שאלות עובדתיות ו/או כאלה הכרוכות עם התביעה העיקרית", ואשר יש להכריע בהן כטענות מקדמיות בטרם תתברר התביעה, מה גם שלהערכתה "הבקשה ... מבוססת היטב, תוך הפניה להוראות הדין ולפסיקה ועל כן סיכויי הבקשה להתקבל גבוהים".

עוד נטען כי ברי שהמשאבים שידרשו לבחינת טענות התובעים בתביעתם חריגים וקיים קושי אובייקטיבי לעשות כן, שעה ש"התחקירים הצבאיים טרם הושלמו", הכנתם "מצויה בעיצומה", ו"הגורמים האמונים על מערכת הביטחון לרבות הבכירים שבניהם, עודם עסוקים בימים אלה באופן מלא במאמץ המלחמתי ובשמירה על ביטחון הציבור".

4.התובעים הביעו התנגדותם לבקשה.

לעמדתם התנהלות המדינה עולה כדי "ניצול לרעה של הליכי משפט" משהיה עליה להעלות את כלל טענות הסף עוד בבקשתה לסילוק הסף מטעמים אחרים ושונים, בקשה שהוגשה בחודש מרץ 2024 (בקשה 1 למחיקת התביעה על הסף/עיכובה, אשר התבררה במעמד הצדדים ביום 15.9.2024 ובהסכמה נקבע כי לא תידון לגופה ותחתיה הוארך המועד להגשת כתב ההגנה), וכי החריג שנקבע בהלכת בובליל על שני תנאיו, הלכה עליה חזר בית המשפט העליון בעניין רע"א 4792/21 קיבוץ הל"ה נ' מועצה אזורית שפיר (10.10.2021), לא מתקיים, הן מהטעם שסיכויי הטענות המקדמיות להתקבל אינו עולה כדי "סיכוי סביר" (" מה הקשר בין העוולות הנזיקיות הנ"ל לבין "מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל"?! כף אף הפסיקה אליה ניסו הנתבעים להסתמך ..., אשר אינה רלבנטית כהוא זה לתביעת שורדי הנובה, והנסיבות השונות בתכלית"), ובעיקר מן הטעם שהמדינה לא השכילה להוכיח כי בעניין דנא תידרש להשקעת משאבים רבים ובלתי פרופורציונאליים ("מה עשתה המדינה מאז שקבלה את כתב ההגנה [צ"ל: כתב התביעה] לפני למעלה משנה?! כלום לא ערכה את הבירורים הנדרשים?!" – ההדגשה במקור), כאשר בנסיבות כולן ראוי הוא ונדרש כי "התמונה העובדתית המלאה תהיה בפני כב' ביהמ"ש, כאשר הוא מחליט בטענות סף" ולא תוסתר.