וולף, ברגמן וגולר - עורכי פטנטים ועורכי דין ואח' נ' וינשטיין ואח'

לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין ועורך פטנטים וכן לתשלום הוצאות בגין רישום מדגמים בישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופאי, אוסטרליה, יפן וברזיל. סכום התביעה הוא כ-180,000₪, מתוכם 100,000 ₪ הן בגין הוצאות שהוציאה התובעת לטענתה עבור אגרות ותשלומים לעמיתים בחו"ל, שסייעו בהגשת הבקשות לרישום המדגמים. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי אם הייתה התחייבות הרי שזו היתה רק של הנתבעת 3, ואף חולקים על היקף ההתחייבות שהיה מול התובעת.

העובדות כפי שהתבררו במסגרת ההליכים:

1.התובעת היא משרד עורכי דין ועורכי פטנטים, ובהליך זה ההתקשרות הייתה של התובעת הייתה באמצעות עו"ד הדין ברגמן ( על כן התובעת תכונה להלן: "ברגמן").

2.הנתבע 1 מר מיקי ויינשטיין ( להלן: "ויינשטיין") והנתבע 2 מר טל שני (להלן: "שני") התכוונו להקים יחדיו עסק שייצר אבזמים ייחודיים לחגורות, ותכננו לשווק את האבזמים בארץ ובחו"ל. היות והאבזמים כפי שעיצב אותם שני היו ייחודיים, הרי שהם התייעצו עם עורך דינם, עו"ד דרדיק, והוא הפנה אותם למשרד של עו"ד ברגמן שעוסק ברישום פטנטים, מדגמים וסימנים מסחריים בכל העולם.

3.הנתבעת 3 היא חברה שהוקמה בחודש אוגוסט 2009 על ידי הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 1 היה בעל 51% מהמניות והנתבע 2 היה בעל 49% מהמניות.

4.בחודש אפריל 2009 נפגשו שני וויינשטיין עם ברגמן במשרדו והתייעצו לגבי האפשרות לרשום חמישה דגמים של אבזמים. במסגרת שיחת הייעוץ הבהיר ברגמן כי לא ניתן לרשום פטנט על האבזמים אך כן ניתן לרשום אותם כמדגמים. כפי שעולה מהחקירות הנגדיות של הנתבעים 1 ו-2, אין מחלוקת ששני וויינשטיין היו מעוניינים ברישום המדגמים לכל הפחות בישראל ובארצות הברית, ובאותה ישיבה אף קיבלו הערכה מה תהא עלות הרישום.

5.כך או כך, מוסכם על הצדדים כי רישום המדגמים היה צריך להיות על שמם של שני הנתבעים, דהיינו שהזכויות הקנייניות במדגם תהיינה של שני הנתבעים.

6.עוד מוסכם כי לא נכרת בין הצדדים בשום שלב, הסכם שכר טרחה בכתב.

7.במהלך חודש אפריל 2009 היו חילופי דואר אלקטרוני בין ברגמן לבין מר מיכאל שוסטרמן שעבד עבור הנתבעים 1 ו-2 כשרטט. במסגרת ההתכתבות בין הצדדים ביקש וקיבל ברגמן משוסטרמן שרטוטים בחתכים שונים של הדגמים שהנתבעים 1 ו-2 ביקשו לרשום בישראל.

8.במהלך אותו חודש נשלחה מתיבת הדואר של שני הודעה הכוללת את הפרטים האישיים של ויינשטיין ושני באנגלית לצרכי רישום. יש לציין כי שני טוען שהוא לא שלח הודעות מתיבת הדואר שהיתה רשומה על שמו, ראשית, הוא לוקה בדיסלקציה ושנית, ויינשטיין השתלט לו לטענתו על התיבה. בחקירות הנגדיות של הנתבעים 1 ו-2 התברר כי לנתבע 2 יש מספר תיבות דואר אלקטרוני, וכן התברר כי תיבת הדואר שימשה את שני הנתבעים, ולשני הנתבעים הייתה גישה אליה במשרד של העסק.