ת"א 19909-01-16 מועדי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה לדחייה על הסף של התביעה, וכן בקשה לחייב את התובעת להפקיד ערובה על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1. המשיבה הגישה תביעה כנגד מבטחת המכונית שלה (המבקשת) לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה, שנפגע בעודו חונה בצד הדרך.

2. בגין אותם נזקים המשיבה הגישה כבר בעבר תביעה, בבית משפט השלום בקריות (ת"א 23264-02-13), כנגד נהג המשאית אשר לטענת התובעת פגעה במכוניתה וגרמה לנזקים, וכנגד מבטחת המשאית, שהיא גם הנתבעת כאן, בכובעה כמבטחת המכונית של התובעת.

   תביעה זו נדחתה בפסק דין מפורט ומנומק אשר קבע, כי התובעת לא הוכיחה את נסיבות התאונה ואף הגדיר את התביעה שם כ"תביעת מרמה". ערעור על פסק הדין שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה אף הוא (ע"א 19315-03-15).

3. המבקשת טוענת כי יש לדחות את התביעה על הסף נוכח התיישנות ונוכח קיומו של מעשה בית דין.

   לעניין ההתיישנות, המבקשת טוענת כי התאונה אירעה ביום 25/1/12, ובהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981, הקובע תקופת התיישנות בת 3 שנים לתביעות מסוג זה, התביעה התיישנה בטרם הוגשה (11/1/2016). עוד נטען כי החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, לפיו אין להביא בחשבון ההתיישנות תקופה במהלכה התנהל הליך בבית משפט אחר באותה עילה, אינו חל מקרה זה, מכיוון שעילת התביעה כאן איננה העילה בגינה הוגשה התביעה בבית המשפט בקריות.

   לעניין הטענה לקיומו של מעשה בית דין, המבקשת טענה כי פסק דינו של בית המשפט בקריות אשר קבע לאחר שמיעת ראיות, שהתאונה לא נגרמה באופן אותו תיארה המשיבה בתביעתה שם, וכי גרסת המשיבה בעניין נסיבות התאונה מהווה מעשה מרמה שנועד להונות את חברת הביטוח, מקים השתק פלוגתא כנגד המשיבה.