ת"א 19835-11-11 ואח' עיריית חדרה נ' עמותת נתיב אור

תביעות הדדיות הנוגעות למעמדם של הצדדים בנכס המריבה – מגרש בשטח כ-3,393 מ"ר המצוי בתחום שיפוטה של עיריית חדרה, בו הוקמו במהלך השנים שני מבנים, ולשימושם של הצדדים בו; כל אחד מהצדדים טוען כי הוא הזכאי להחזיק במבנים ולהשתמש בהם לצרכיו ולמטרותיו.

א.ההליך, הצדדים לו והפלוגתות העומדות להכרעה

1.התובעת בהליך האחד (שהינה הנתבעת בהליך האחר) היא רשות מקומית שהוקמה על-פי דין (להלן העירייה). הנתבעת בהליך זה (שהינה גם התובעת בהליך השני) היא עמותה שפועלת בתחום הקמת מוסדות חינוך תורניים לנוער חרדי מרקע סוציו-אקונומי קשה (להלן העמותה).

2.בתחום שיפוטה של העירייה מצוי נכס מקרקעין ששטחו הכולל 70,359 מ"ר ואשר ידוע כחלקה 361 בגוש 7731 (להלן הנכס). הבעלות בנכס רשומה על שם קרן קיימת לישראל. הנכס כולל מגרשים שעל זכותה של העמותה להחזיק ולהשתמש בהם אין חולק, והזכויות בהם אינן נושא לדיון בהליך זה; הנכס כולל גם מגרש בשטח של כ-3,393 מ"ר, שזכות החכירה לדורות בו הוקנתה לעירייה בהסכם חכירה שנחתם בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן המגרש).

3.בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-2000 הוקמו במגרש שני מבנים שייעודם לשמש כבתי-ספר; לצרכי זיהויים כונו הבניינים 'המבנה הצפוני' ו'המבנה הדרומי' (להלן המבנים או מבני בית-הספר). שאלת זהותו של הגוף הזכאי להחזיק ולהשתמש במגרש ובמבנים היא הטעונה הכרעה בהליך זה.

טענת העמותה היא, בתמצית, כי מבני בית-הספר נבנו באורח ספציפי עבורה תוך שזכות בלעדית להשתמש בהם ובמגרש הוענקה לה, באופן שסלל את הדרך לשימוש ייחודי של העמותה במגרש ובמבנים משך עשרות שנים – ויש לקבוע כי מדובר בשימוש וחזקה שהעירייה איננה רשאית להפסיקן. מנגד גרסה העירייה שמעמדה של העמותה במגרש ובמבנים הוא מעמד של בר-רשות, כי עסקינן ברשות הדירה, ועל כן רשאית העירייה להפסיק את שימושה בהם בכל עת – קל וחומר שעה שהיא זקוקה למקום לצרכיה ועל-מנת למלא את חובותיה כרשות ציבורית בתחום מתן שירותי חינוך לתושביה. נטען שהודעה על הפסקת הרשות ניתנה לעמותה טרם הגשת ההליך.

4.בתביעת העירייה (שהוגשה ביום 10.11.2011 ותוקנה ביום 28.2.2012) התבקש סעד של פינוי העמותה וסילוק ידה מן המגרש והמבנים. עוד התבקש סעד כספי שעיקרו חיוב העמותה בתשלום סך של 222,000 ₪ בגין דמי שימוש ראויים במגרש ובמבנים עד יום תיקון התובענה, וכן סך של 37,000 ₪ לכל חודש ממועד זה עד לפינוי המבנים והמגרש בידי העמותה. העירייה ביקשה להתיר לה לפצל סעדיה כדי שתוכל לתבוע בנפרד תשלומים מוניציפאליים החלים על המגרש והמבנים.

ביסוד התביעה ניצבה טענת העירייה כי היא בעלת זכות החכירה במגרש; בעבר הורשתה העמותה לעשות שימוש בנכס, במעמד בת-רשות, למטרת חינוך לבנות – עד למועד בו העירייה תזדקק למבנים למטרות חינוך עירוני. לקראת אוגוסט 2011 התחוור כי מחד גיסא, הנכס דרוש לעירייה לשם הפעלת כיתות לימוד במבנים וכי מאידך גיסא – מרבית שטח הנכס והמבנים שבו פנויים וללא שימוש של העמותה.

בתביעה השנייה (שהוגשה ביום 6.9.2012 כתובענה עצמאית והבירור בה אוחד עם תביעתה של העירייה) עתרה העמותה להצהיר כי מבני בית-הספר הוקצו לה כדין וכן להורות לעירייה לחתום עמה על הסכם הקצאה, ככל שהסכם כזה לא נחתם. עוד התבקש סעד שיורה על פינוי העירייה מהמבנה הצפוני, אגב מתן צו קבוע שיאסור עליה להשתלט על המבנים. אף בתביעת העמותה התבקש היתר לפיצול סעדים לשם הגשת הליך נפרד בגין נזק כספי אשר נגרם לעמותה.