ת"א 19832-07-11 מחלוף נ' שומרה - חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1954, הגיש תביעה זו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 משנפגע לטענתו בקרסול שמאל במהלך ירידתו מרכב ביום 08.11.07.

הנתבעת, שהינה מבטחת השימוש ברכב, חולקת על קיומו של אירוע כנטען ומכל מקום – על קיומה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק האמור, כמו גם את הנזקים הנטענים בגינו.

התובע נסמך על עדותו שלו ועל עדותה של רעייתו, הגב' מכלוף סמדר (להלן: "סמדר") תוך שהפנה לתיעוד רפואי רלבנטי בעוד שלנתבעת השגות בעניין גרסת התובע זאת בהסתמך על דוח חקירה ותימלולים שהציגה היא לבית המשפט.

לאחר בחינת ראיות הצדדים, מסקנתי הינה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

שאלת נסיבות ואופן אירוע התאונה

1.כנטען בסיכומי הנתבעת, לא ניתן לומר כי לפנינו גרסה עקבית ואחידה בשאלה זו ולהמחשת הדברים תובאנה להלן הגרסאות שנפרשו לאורכו של הליך זה (ההדגשות להלן בהחלטה שלי – א.ח):

כתב התביעה: "התובע ... אשר נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 8.11.07 ... בעת ירידתו מרכב".

תצהיר מיום 17.11.11: "...5. במועד קרות התאונה נסעתי לקחת את אישתי ממקום עבודתה לכיוון ביתנו. 6. בהגיעי עם אשתי אל ביתנו, ובעת ירידתי מן המכונית סובבתי את קרסול שמאל...".

דיון מיום 26.11.12 (עדות התובע במסגרת ישיבת קדם משפט): "...כשהגעתי הביתה החנתי את הרכב..., פתחתי את הדלת כדי לצאת יצאתי עם רגל שמאל...מעדתי והסתובב לי הקרסול...בזמן שקרה הארוע הדלת של הרכב היתה פתוחה, יצאתי עם רגל אחת עם רגל שמאל והיא הסתובבה בעוד שרגל ימין היתה עדין בתוך הרכב...".

תצהיר עדות ראשית - תובע: "...7. כאשר הגעתי אל מקום העבודה של אישתי, נכנסה אישתי אל מושב הרכב לידי ואני נהגתי ברכב חזרה לביתנו...9...בעת ירידתי מן הרכב הנחתי את רגלי השמאלית מחוץ לרכב, אולם רגלי הימנית נתקעה, כנראה בשטיחים שאישתי שמה (אני לא נוהג בדרך כלל ברכב הזה), בתוך הרכב וכתוצאה מכך סובבתי את קרסול רגלי השמאלית..."

תצהיר עדות ראשית - סמדר: "...6...בעלי אסף אותי בסביבות 14:30 לערך, נסענו לביתנו שזמן הנסיעה ממקום עבודתי אליו הינו 3-5 דקות לכל היותר...9. כאשר הגענו אל הבית, אני ירדתי מן הרכב וראיתי כי בעלי מתכוון אף הוא לרדת מן הרכב כאשר לפתע שמעתי את בעלי צועק שהוא נפגע ברגלו בעת שהתחיל לרדת מן הרכב...".

התובע נמנע תחילה מפירוט גרסתו, אולם בהמשך התכבד והוסיף פרטים כמשתקף מהמובא לעיל ואלו כשלעצמם לצד הצהרתה של סמדר בתצהיר, אין בהם כדי לעורר קושי מיוחד.

2.דא עקא, הנתבעת הציגה מנגד תמלילי שיחות שנערכו בין חוקר מטעמה – מר אלמקייס דוד (להלן: "החוקר") לבין התובע וסמדר כשנה לאחר התאונה – ביום 28.10.08 (מוצגים נ/1 - נ/3) ואלו משקפים שינויים בלתי מבוטלים ומעוררי תהייה:

כך למשל בהתייחס לתאורו של התובע את הגורם לפגיעתו:"...אני יוצא מהאוטו...היה שמה כמו חלוק נחל כזה, אבן כזאת הסתובבה לי הרגל עם כל המשקל הזה ככה וטראק..." (נ/1, עמ' 10). "... אני עליתי על כמו חלוקי נחל, בדיוק עשו את השיפוץ של האבנים...כנראה לא ניקו אותו והיה איזה, אבן כמו חלוק נחל כזה, עגולה וכשיצאתי קפצתי עליה בפינה שלה וזהו" (נ/3, עמ' 11).

כפי שניתן להיווכח, הגורם לנפילה משתנה מעת לעת ובסיכומים שהוגשו מטעם התובע לא ניתן כל הסבר לגרסאות השונות.

עדותה של סמדר שנכחה בארוע הנטען אינה יכולה לסייע שעה שלא ראתה את רגע הפגיעה וכדבריה: "הוא חנה אני יצאתי מהרכב, הוא עצר בא לצאת פתאום הוא עשה אי שאלתי מה קרה הוא אמר לי נקעתי את הרכב" (צ"ל: "רגל" א.ח). בהמשך מאשרת היא כי אין לה מושג מדוע הסתובבה רגלו של התובע וכי לא ראתה דבר (עמ' 16 לפרוטוקול).

יוצא אפוא כי סמדר לא היתה עדה לעצם התרחשות הארוע ועדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין כמשמעותה ע"פ סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.

זאת ועוד, עיון בתמלילים מעלה קיומה של אי אחידות אף בהתייחס לשעת הארוע, שכן בתצהירה של סמדר נטען שהארוע ארע סמוך לאיסופה ממקום עבודתה בשעה 14:30 לערך, בעוד שבפני החוקר מציינים הן התובע והן סמדר את השעה 17:00 בקירוב (נ/1 עמ' 15; נ/2 עמ' 3-4; נ/4).