-
בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד.
-
המדובר בתביעה כספית, בסך של 328,344 ₪, שעניינה חוב המבקשות למשיבה בגין שירותי מלונאות. על פי הנטען בכתב התביעה, בין המשיבה לבין המבקשות מס' 1 ו-2 נכרתו הסכמים, אשר במסגרתם הזמינו המשיבות 90 חדרים במלון אותו מפעילה המשיבה, לשבת הגדול (7-8/4/17 ולפסח (10-17/4/17) – נספחים א'1 ו-א'2 לכתב התביעה.
לטענת המשיבה, בניגוד להסכם, המבקשות לא העבירו את המקדמות המלאות הנדרשות. דרישות חוזרות ונשנות של המשיבה למבקשות, לא הועילו. המשיבה עותרת לחיוב המבקשות בסך כולל של 328,334 ₪: סך של 29,840 ₪ בגין יתרת תשלום עבור שבת הגדול; סך של 222,504 ₪ בגין יתרת תשלום עבור פסח; סך של 1,000 ₪ בגין פיצוי ששילמה המשיבה לאורחים אחרים במלון עקב התנהגות אורחי המבקשות; וכן סך של 75,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין עקב התנהגותם החריגה של אורחי המבקשות.
-
בבקשתה להטלת עיקול במעמד צד אחד, טענה המשיבה, כפי שטענה גם בכתב התביעה, כי אין הפרדה כלכלית מובחנת בין המבקשות וכי כספים המיועדים למשיבה בגין האירוח שהוזמן על ידי המבקשות מס' 1 ו-2, הועברו על ידי לקוחותיהן ולפי בקשתם, לחשבון הבנק של המבקשות מס' 3 ו-4. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשות מס' 2 ו-3 עושות שימוש לרעה במסך ההתאגדות באופן שיש בו להונות את המשיבה, את האנשים שהזמינו נופש באמצעותן ונושים נוספים, תוך הפעלה ושימוש בלתי ראויים של העמותה, בניסיון להתחמק מקיום חוזה. בנסיבות אלה, ומשלא שולם החוב בגין שירותי המלונאות שהוזמנו ממנו על ידי המבקשות מס' 1 ו-2, ביקשה המשיבה את הטלת צו העיקול במעמד צד אחד.
-
בהחלטתי מיום 8.6.17, נעתרתי לבקשה והוריתי על הטלת עיקול זמני על נכסיהן של המבקשות כמפורט בגוף הבקשה.
-
בבקשתן לביטול העיקול מיום 11.7.17 טענו המבקשות, בתמצית, כדלקמן:
המבקשת מס' 2 מתמחה בשיווק אירועים לציבור החרדי והדתי. בין המבקשת מס' 1 (להלן: העמותה) לבין המבקשת מס' 2 סוכם, כי המבקשת מס' 2 תשווק את האירוע, תרכז את ההזמנות ותנהל את תיאום ההזמנות עם המלון, תוך העסקתה כעצמאית (freelance) ובאופן שתהא רשאית לגבות את שכר טרחתה מתוך כספי התשלום של משתתפי האירוע; העמותה הסכימה להצעת האירוח לשבת הגדול ופסח וההסכם להזמנת החדרים נערך בין העמותה לבין המשיבה; אין בהפקדת מספר שיקים לחשבונות הבנק של המבקשות מס' 2 ו-3 כדי ללמוד על זהות פעולות העמותה לבין פעולות המבקשות מס' 2 ו-3. המדובר בהעברות שנעשו בידיעת העמותה ובהסכמתה, כחלק משכר טרחתה של המבקשת מס' 2; באשר לגובה החוב, טוענות המבקשות כי לא רק שהעמותה איננה חייבת מאום למשיבה, אלא שהמשיבה קיבלה סך של 29,958 ₪ ביתר עבור האירוח.
-
הבקשה נדונה בפניי ביום 18.7.17 במעמד הצדדים. בהסכמת הצדדים, נמחקה התביעה נגד הנתבעת מס' 4.
דיון והכרעה
-
מטרתו של הסעד הזמני היא לשמר את המצב הקיים ביום הגשת התובענה וכן למנוע מצב בו אם יינתן פסק דין לטובת התובע, לא יהא ניתן לממשו (רע"א 4717/13 ראג'ח גאליה ואח' נ' מוניר חלאילה, 21.1.14).
-