ת"א 19591-04-12 אי.אר.סי.ג'י. קבוצת מחקר וייעוץ כלכלי בע"מ ואח' נ' גזונדהייט

1.לפניי בקשה למתן צו להשלמת הליכים מקדמיים. הבקשה מתייחסת, בעיקרה, לנתבע 1 (הוא התובע שכנגד), אשר לא הגיש תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלון.

2.בראשיתם של ההליכים שלחו התובעים לנתבעים דרישה לגילוי מסמכים, פרטים נוספים ושאלון. בתגובה נשלחו מטעם הנתבעים תצהירי גילוי מסמכים וכן תצהירי תשובות לשאלון מטעם נתבעים 2 ו-3. הנתבעים נימקו את היעדרם של תצהירים מתאימים מטעם נתבע 1 בכך שמטעמים רפואיים אין הוא יכול לתת תצהיר או לעמוד בחקירה בבית משפט. הנתבעים תמכו עמדה זו בחוות דעת רפואית מיום 12.6.2013, שהוכנה על ידי הרופא האישי של נתבע 1 (פרופ' דן צבעוני). הנתבעים הוסיפו כי נוכח חלקו המינורי של נתבע 1 בהתקשרות בין הצדדים, יש לראות את התצהירים מטעם נתבעים 2 ו-3 כתצהירים מטעמו.

3.התובעים הגישו בקשה לבית המשפט לחייב את נתבע 1 להשיב בעצמו על השאלון ולהגיש תצהיר גילוי מסמכים. לשיטתם, הדבר נחוץ, בעיקר, בשים לב לעובדה שנתבע 1 הוא גם התובע שכנגד. ביום 18.6.2014 ניתנה החלטה לפיה חויב נתבע 1 להגיש תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון, אלא אם ימציא חוות דעת עדכנית לפיה יש בהמצאת תצהירים כאמור כדי לפגוע בבריאותו (כב' השופטת ש' רנר). ביום 4.9.2014 הומצאה חוות דעת של פרופ' דן צבעוני (חוות הדעת מיום 31.8.2014). מחוות הדעת עולה כי נתבע 1 סובל משילוב של מחלות שעשוי להיות מוחמר במצבי לחץ. מסקנת פרופ' צבעוני הייתה כי נוכח מצבו של נתבע 1, הוא אינו יכול לעמוד בחקירה בבית משפט וגם לא לתת תצהירים בהליכים משפטיים.

4.בעקבות הגשת חוות הדעת הגישו התובעים בקשה לקבל כתב ויתור על סודיות רפואית של נתבע 1, להעמיד את נתבע 1 לבדיקה של מומחה מטעם התובעים וכן לחקור את פרופ' צבעוני על חוות דעתו. הנתבעים התנגדו לבקשות. זאת, הן על רקע מצבו הרפואי של נתבע 1 הן על רקע העובדה שממילא נתבעים 2 ו-3 הם הגורמים הבקיאים בפרטי העניין. התובעים, מצידם, טענו כי בהתאם לתקנה 128 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעה שהנתבעים הגישו חוות דעת בעניין שברפואה, קמה להם הזכות להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה וכן לחקור את המומחה.

5.לאחר שעיינתי בטענות שהעלו בעלי הדין שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ההליכים המקדמיים נועדו לקדם את הבירור המשפטי, להגדיר את הפלוגתאות בין הצדדים, לחסוך מזמנם של בעלי הדין ולהבטיח שההליך יתנהל בקלפים פתוחים (ראו, מבין רבים אחרים, רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 283 (מהדורה 11, 2013); להלן: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי). אלא שההליכים המקדמיים, כשמם כן הם. התקיימותם בתחילת ההליך מאפשרת לגדור את המחלוקות בדרך לניהול ההליך העיקרי, אך לא להחליפו. מן הטעם הזה נקבע בעבר כי: "יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות" (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס (14.8.2005); להלן: עניין פלץ).

6.מטבע הדברים, ככלל, על בעל דין ליתן תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון בעצמו (ראו, למשל, ע"א (ירושלים) 123/74 אייזנשטט נ' לבני (31.12.1974)). בדרך זו יכול הצד שכנגד לקבל גרסה עובדתית ברורה, הן באשר למסמכים המצויים אצל יריבו, הן באשר לגרסה העובדתית שמציג היריב באשר לשאלות המרכזיות השנויות במחלוקת. ואולם, על רקע המטרות שביסודם של ההליכים המקדמיים, דומה כי ישנן נסיבות בהן ניתן יהיה לחרוג מן הכלל האמור. זאת, כאשר ישנה הצדקה להימנעות מהגשת תצהיר ובאופן שלא יביא לפגיעה מהותית בזכויות הצד שכנגד.

7.בפסיקה הוכרו נסיבות בהן ניתן יהיה להגיש תצהירו של אדם אחר במקום בעל דין. כך, למשל, בהקשר של תצהיר תומך בבקשת רשות להתגונן, נקבע כי המבקש יוכל לתמוך בקשתו בתצהיר של אדם אחר כאשר העובדות הרלוונטיות ידועות למצהיר טוב יותר מאשר לבעל הדין; או כאשר נבצר מבעל הדין להצהיר בשל מחלה או הימצאות בארץ רחוקה (ראו, המ' 643/65‏ מועלם נ' צאלח, פ''ד כ(1) 293 (1966); רע"א 3492/08 חסן נ' חסן (23.6.2008); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי בעמ' 813). הדברים יפים, לגישתי, גם בהתאמה לעניין שלפניי, על נסיבותיו הייחודיות.

8.ראשית, דומה כי אין בהימנעות נתבע 1 מהגשת תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון כדי לפגוע פגיעה מהותית בזכותם של התובעים לדעת מהם המסמכים המוחזקים בידי הנתבעים ומהי גרסתם של הנתבעים בשאלות שבמחלוקת. בעניין זה סבורתני כי יש ליתן משקל משמעותי לעמדת נתבעים 2 ו-3, לפיה תצהיריהם (ובפרט תצהיר נתבע 3) יכול לשמש תצהיר גם מטעמו של נתבע 1. זאת, בשים לב לכך שחלק הארי של המידע העובדתי הרלוונטי ממילא מצוי בידי נתבעים 2 ו-3 ולא בידי נתבע 1. הדבר עולה מעיון בכתבי הטענות. כך, התובעים עצמם פירטו בכתב התביעה את השתלשלות האירועים, ממנה עולה בבירור כי הקשר בין הצדדים נוהל באמצעות נתבעים 2 ו-3 בלבד. כך, למשל, בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי: "הנתבע מס' 1, באמצעות הנתבע מס' 2, פנה לתובעים, וביקש לבחון את האפשרות כי התובעים יכינו חוות דעת כלכלית" (ההדגשה הוספה). בדומה, נכתב לגבי נתבע 2, כי: "באמצעות הנתבע מס' 2 פנה הנתבע מס' 1 לתובעים וכרת עימם חוזה" (סעיף 4 לכתב התביעה; ראו גם סעיף 24 לכתב התביעה, המייחס לנתבעים 2 ו-3 חבות, בין היתר, מכוח המצג שיצרו כי נתבע 1 יעמוד בהתחייבויותיו). הצעת העבודה ששלחו התובעים נשלחה לנתבע 2, וזאת, בעקבות פגישה שקיים תובע 2 עם נתבע 2 ועם עורך הדין שייצג אז בתביעה לשמה נדרשה חוות הדעת; החשבונות לתשלום נשלחו מהתובעים לנתבע 2 או לנתבע 3; הצגת הנתונים שנאספו לצורך חוות הדעת נעשתה לפני נתבעים 2 ו-3 ואין חולק כי נתבע 1 לא נכח בפגישה. בנסיבות אלה, ברי כי עמדת הנתבעים לפיה תצהיריהם יכולים לשמש גם כתצהיר מטעמו של נתבע 1 מניחה את הדעת, ותואמת את הנתונים העובדתיים ביחס להתקשרות הצדדים. במובן זה, ספק אם ההימנעות מהגשת התצהיר תפגום ביכולת התובעים לקבל גרסה עובדתית ברורה מטעם הנתבעים.