פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה כאמור בסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 וזאת ביחס לתביעת הקטין-התובע 2.

2. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנטען כי נגרמו לתובע-קטין יליד 4.8.13, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 9.3.14 (להלן: "התאונה"). לא נטען כי לתובע נותרה נכות לצמיתות.

3. ההלכה הפסוקה קובעת כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו וכן ע"א 1229/08 הראל חברה לביטוח נ. יפה יוסף ואח').

4.יחד עם זאת ומאחר שבמקרה דנן שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, מצאתי לנמק בקצרה את פסק הדין:

המונח "תאונת דרכים" הוגדר בחוק הפלת"ד: "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.....".

נזק גוף" הוגדר כ- "נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת דרכים;".

כן ראה הגדרתו של המונח "נזק של מה בכך" בסעיף 4 לפקודת הנזיקין: "לא יראו בעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך".

עוד אפנה להגדרת המונח נזק - בפקודת הנזיקין:"נזק" – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם –טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;".

הנה כי כן, על מנת שתתקבל התביעה וייפסק לתובע פיצוי, היה על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק גוף-פגיעה כלשהיא כהגדרתה לעיל . ביה"מ לא יקבל תביעה כגון דא כאשר מדובר בהעדר פגיעה גופנית, או כזו שהינה מזערית באופן כזה שאדם בעל מזג רגיל לא היה בא בנסיבות בתלונה על פגיעה מסוג זה.

5.במקרה דנן, לא הציג התובע מסמכים רפואיים כלשהם מלבד תעודת חדר מיון בה נרשם :" "היה חגור ולא קיבל מכה ישירה" וכן: "בדיקה פיסיקלית תקינה לחלוטין, ללא סימני חבלה כלשהם" וכן "ללא איבוד הכרה או סימני חבלה אצל התינוק" ובבדיקה:" בהכרה מלאה, עירני וחיוני. נראה מצוין. משחק עם סובביו. לא נראה כאוב" . לא נמצאו כל ממצאים וכל הבדיקות היו תקינות. התובע שוחרר עם המלצה סטנדרטית כי במצב של החמרה, יש לפנות לחדר מיון.

לא ניתן לקבל טענה לנזק גוף שעה שבבדיקות לא רק שלא נמצאו אפילו רגישות, או סימנים כלשהם לפגיעה ולו קלה, אלא אף צוין במפורש כי התובע נראה מצוין, לא נראה כאוב ואין כל ממצאים (גם לא פצעים כלשהם כנטען בסיכומי התובע והאמור בתעודה הינו ביחס לכך שבתאונה "לא היו פצועים קשה"). העובדה שתינוק בגיל 7 חודשים בוכה, לא רק שאינה מהווה התנהגות חריגה, אלא שגם ברי מתעודת חדר מיון כי לאחר התאונה, התובע לא רק שלא בכה, אלא אף היה עירני, חיוני ושיחק עם סובביו. טענות כאילו לאחר מכן סבל מבכי החורג מהמקובל אצל תינוק בגילו, לא נתמכו בכל מסמך רפואי.

6.בנסיבות לא הוצג כל מסמך המלמד על נזק גוף החורג מנזק של מה בכך ופסיקת פיצויים במקרה זה תהיה מנוגדת למטרת החוק. בעניין זה ראה דבריו של כבוד השופט עיילבוני בת.א. 2226/03, פאעור יוסף ואח' נ. הכשרת היישוב בע"מ ,אליו הפנתה הנתבעת:

"מטרת חוק הפלת"ד היא הסדרת פיצוי בגין "נזק גוף" למי שתאונת דרכים גרמה לו נזק גוף. "נזק גוף" הוא אחד מששת רכיבי הגדרת המונח תאונת דרכים, כך שבהיעדרו, אין בפנינו – הלכה למעשה – תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד, וכפועל יוצא מכך, אין זכאות לפיצוי. בעת האחרונה חברות הביטוח מעלות את הטענה של היעדר נזק גוף חדשות לבקרים וזאת לא בכדי. הדבר נובע מריבוי ואף הצפה של תביעות בגין תאונות קלות ואף קלילות אשר המעורבים בהן עותרים לפיצוי לאור האחריות המוחלטת המוטלת על חברות ביטוח לפצות את נפגעי הגוף בתאונת דרכים. מבחינה לוגית, ברור כי לא בכל תאונה בה מעורב רכב מנועי צריך וחייב להיות נפגע או נפגעים שאונה להם "נזק גוף" . קיימות תאונות שבהן אף שהיה מגע בין גופי הפח של הרכבים, לא ייגרם נזק גוף למשתמשי הרכבים.....בעיקרון, קיימות פגיעות עם סימני חבלה אובייקטיביים או חיצוניים ואז המקרה הוא לרוב קל, משום שהפגיעה ברורה. מאידך, קיימים מקרים בהם מלבד תלונות סובייקטיביות של ה"נפגע" אין בפנינו ולא כלום. אלה המקרים הבעייתים וזהו המקרה שבפנינו. כבר נפסק כי קיומם של ממצאים אובייקטיביים וסימני פגיעה חיצוניים אינו הכרח לקיומו של נזק גוף ואינו תנאי שבלעדיו אין נזק גוף ואין זכות לפיצויי מכוח חוק הפלת"ד...."

במקרה דנן, לא רק שלא קיימים ממצאים אובייקטיביים ואף צוין במפורש בתעודת חדר מיון כי התובע נראה מצוין, ערני וחיוני ולא נמצאו כל ממצאים, אלא שאפילו לא נמצאו תלונות סובייקטיביות מטעם הורי הקטין המתועדות במסמכים רפואיים ביחס לפגיעה כלשהיא, או ביחס להתנהגות חריגה, לאחר התאונה.

7.לאור האמור ובהעדר הוכחה לקיום נזק גוף או לנזק שהינו מעבר לנזק של "מה בכך", אני מורה על דחיית תביעת התובע 2.

יחד עם זאת, לפנים משורת הדין מאחר שמדובר בהכרעה על דרך הפשרה, לא מצאתי לחייב בהוצאות וכן ניתן פטור מיתרת האגרה ביחס לתביעת תובע 2.