בפני בית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף.
התובעת 1 הינה חברה בע"מ אשר עסקה בזמנים הרלוונטים לתביעה בתעשיות גומי (להלן: "התובעת"). התובעים 4-2 הינם יורשיו של המנוח אשר אלבוים ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר היה המנכ"ל ובעל המניות של התובעת 1.
הנתבעות עסקו בזמנים הרלוונטים לתביעה בתעשיות גומי לצמיגים מלאים.
התובעים הגישו תביעה כספית. לטענתם בשנת 1992 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו תביעות שהוגשו בין הצדדים בת"א 2441/90 ובת"א 16460/90 ידחו ללא צו להוצאות. בנוסף, הוסכם שהנתבעים יספקו לתובעים צמיגים במשקל של 25 טון ללא תשלום. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין ביום 6.1.92 (להלן: "הסכם הפשרה").
טענת הנתבעות
יש לדחות את התביעה על הסף. בהתאם להסכם הפשרה, הנתבעות היו צריכות לספק לתובעת צמיגים במשקל נטו של 25 טון תוך 90 יום מיום 23.9.92. ביום 26.11.97 הנתבעות הודיעו לתובעת שהסכם הפשרה נזנח על ידה ולכן אינו עומד על הפרק. לפיכך, מועד ההתיישנות צריך להימנות לכל המאוחר מיום 26.11.97.
אין בעובדה שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, כדי להחיל עליו את סעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") הקובע שתקופת ההתיישנות היא 25 שנה. לפיכך הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין התיישן בחלוף 7 שנים מיום התגבשות העילה. בע"א 10148/05 תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ-שיבאן (פורסם בנבו, 15.3.2010) (להלן: "עניין תדי") בית המשפט העליון דחה את הטענה שתקופת ההתיישנות להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, היא 25 שנה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.