עלה מגידו בע"מ נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ

התביעה שבפניי עניינה דרישת התובעת מהנתבעת לתשלום פיצויים עקב נזקי פריצה שנגרמו למפעל התובעת. לטענת התובעת, על הנתבעת, שנתנה שירותי מוקד לתובעת במועד הפריצה לפצותה בגין נזקי הפריצה.

רקע כללי ומיהות הצדדים:

1.התובעת הייתה בעלת מפעל לתכשיטים בקיבוץ מגידו (להלן: "התובעת" או "המפעל" או "בית העסק"). מדובר במפעל לייצור תכשיטי כסף ואבני חן, אשר פעל בקיבוץ עד אירוע הפריצה, אשר לאחריו המפעל נסגר.

הנתבעת הנה חברה הנותנת שירותי מוקד (להלן: "הנתבעת" או "המוקד" או "חברת המוקד") ועמה התקשרה התובעת בהסכם למתן שרותי מוקד במועדים הרלבנטיים.

2.ביום 04.09.11 אירעה פריצה במפעל במהלכה נגנב רכוש מהמפעל, כגון: תכשיטים ומלאי, חומרי גלם, ציוד ואביזרים, וזאת, לטענת התובעת, בשווי של למעלה ממיליון ₪ (להלן: "הפריצה" או "האירוע").

לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין הנזקים, בניכוי התשלום שקיבלה מחברת הביטוח. התובעת העמידה את התביעה על סך של 914,418 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (כמפורט בסעיף 105 לסיכומי התובעת).

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

3.התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי מוקד לראשונה בשנת 2004. בשנת 2006 חתמו הצדדים על הסכם חדש למתן שרותי מוקד למפעל התובעת במגידו. בשנת 2010 רכשה התובעת מהנתבעת מערכת אזעקה נוספת.

כשלים בהתקנת מערכת האזעקה ותפעולה:

לטענת התובעת, על פי דרישות המשטרה היא נדרשה, בהיותה "עסק טעון רישוי", להתקין מערכת אזעקה בהתאם לתקן ישראלי (ת"י) 1337 (להלן: "ת"י 1337" או "התקן"). יחד עם זאת, מבדיקת המומחים לאחר הפריצה עלה, כי מערכת האזעקה שהתקינה הנתבעת אינה עומדת בדרישות התקן ת"י 1337, וכי היא לא סיפקה את השירות הנדרש ע"פ הוראות התקן למרות שגבתה דמי מנוי הכוללים שירות למערכת ת"י 1337, וכי פעילות הפורצים במפעל התאפשרה בהיעדר התראה ובעקבות זאת שלא נמסרה הודעה למורשי הכניסה כך שהפורצים יכלו לפעול במשך שעות ובאין מפריע.

4.המערכת האלחוטית שהייתה מותקנת בעבר הוסרה ע"י הנתבעת והמערכת הקווית לא פעלה כמערכת דו-כיוונית כפי שמתחייב ע"פ דרישות התקן, ולכן לא נערכה כל בדיקה מהמוקד אל המפעל ולכן לא התקבלה כל התראה שהפורצים חיבלו במערכת האזעקה עוד בשלב הראשוני של הפריצה ונטרלו אותה.

5.בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעת, באמצעות איש המכירות מטעמה, התחייבה לספק מכשיר GPRS (להלן: "מערכת GPRS" או "יחידת GPRS"), אשר לפי הבטחתה היה אמור לשמש יחידת גיבוי, הכוללת ניטור "אות חיים" באופן שוטף. אולם, בפועל המכשיר תוכנת לשמש כיחידת דיווח ראשית בלבד (בניגוד לתקן) ולא שידר אותות חיים, ובכך נמנעה האפשרות לסכל את הפריצה.

6.יחידת ה GPRS שהותקנה במפעל תפקדה באופן לקוי ולא הייתה לה אפשרות לבדוק אות חיים כפי שהובטח ע"י נציג הנתבעת בעת מכירתה. כך גם יחידה זו אינה ראויה לשמש כערוץ תקשורת עקרי, אלא כגיבוי בלבד. בפועל, בניגוד לתנאי המשטרה ות"י 1337 המערכת תוכנתה כך שהחיבור הקווי למוקד הפך למשני והנתבעת התקינה במקום יחידת GPRS כיחידה ראשית, שבדיעבד התברר, כי היא בלתי יעילה, כאמור. אילו היה רכיב זה מתוכנת כראוי כערוץ תקשורת משני, אזי במהלך האירוע גם הוא וגם ערוץ התקשורת הקווית היו משדרים קריאות מצוקה.

7.רשלנות הנתבעת בעת אירוע הפריצה:

בנוסף לרשלנות הנתבעת בהתקנת מערכת האזעקה, טוענת התובעת, כי הנתבעת התרשלה רשלנות מהותית גם בטיפול באירוע עצמו. הנתבעת קיבלה ביום הפריצה התראה משני אזורים במערכת האזעקה, שלחה סייר שלא הכיר את המפעל והגיע למקום בשעות הלילה בלי פנס, לא בדק את פריצת הסורגים ודיווח שאין כל ממצא חשוד. הנתבעת אף לא הודיעה למחזיקי המפתחות שהיו רשומים אצלה להגיע למפעל והסתפקה בהודעה קולית כי הכול תקין.

8.מהות ההסכם שבין הצדדים – ההסכם הרלבנטי והגבלת האחריות: