הנתבעת 1 (להלן: החברה) החזיקה משנת 2003 עד שנת 2007 בנכסי מקרקעין בתחומי שיפוטה של התובעת, לצורך פעילותה העסקית כמרכז מכירות ושירות לרכבי UMI וכן סחר בכלי רכב משומשים.
התביעה הוגשה מלכתחילה נגד החברה בלבד, בגין חוב ארנונה שלא נפרע, לשנים 2005-2006. החברה העלתה טענות שונות לגבי שיעורי החיוב בארנונה, ומשכך הוסכם בין הצדדים על עיכוב ההליכים בתיק עד למיצוי הליך ערעור על גובה הארנונה, שנקטה החברה.
בהתאם לפסק דין שניתן בפשרה באפריל 2011 בעמ"נ 46319-08-10, נקבע כי החברה חייבת לתובעת (להלן: העיריה) סך של כ-1.2 מליון ש"ח. ברם, החברה לא שילמה את סכום פסק הדין, והפסיקה את פעילותה העסקית בשנת 2012.
לפיכך ביקשה העיריה לתקן את כתב התביעה ולצרף כנתבעים את בעלי השליטה בחברה.
העיריה טוענת, כי בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, מוטלת חובת תשלום חוב הארנונה על בעלי השליטה בחברה, הם הנתבעים 2-4 (להלן: הנתבעים). זאת, מאחר שעם הפסקת פעילות החברה, קיימת חזקה סטטוטורית כי נכסיה הועברו לבעלי השליטה בה, אלא אם הוכיחו ההפך, על פי מאזן ההסתברויות.
בחוות דעת חשבונאית שהוגשה מטעמה ובסיכומיה, מיקדה העיריה את טענותיה בעיסקת מכר שנערכה באוגוסט 2006 בין הנתבעים לחברת UMI, שבמסגרתה כל מלאי החלפים של החברה הועבר ל-UMI ואילו הציוד (רכוש קבוע וכלי רכב משומשים) הועבר מהחברה לחברה חדשה בשם שגיא מוטורס סנטר 2006 בע"מ (להלן: החברה החדשה) שהוקמה לצורך כך, ובה היו אמורים להיות שותפים, בחלקים שווים, חברת UMI וחברה בשליטת הנתבעים (להלן: עיסקת המכר). זאת, כנגד מחיקת חוב של כ-4 מליון ש"ח של החברה ל-UMI, שהיה מגובה בערבויות אישיות של הנתבעים. כמו כן באותו מועד נחתם הסכם ניהול בין החברה החדשה לנתבע 2 באמצעות חברה בשליטתו. נטען, כי יש חשש שהעיסקה לא נעשתה במחירי שוק וכי החברה העבירה נכסים ללא תמורה או בתמורה חלקית, שהגיעו בעקיפין לבעלי השליטה. כן נטען, כי החברה פרעה חלקית הלוואות בעלים של הנתבעים.
הנתבעים טוענים, כי פעלו כחוק, ביושר ובשקיפות מול הרשויות, לרבות רשויות המס, ולא נמצא דופי בעיסקת המכר או ביתר המהלכים העסקיים שקדמו להפסקת פעילות החברה. לטענתם, חוב הארנונה הינו תוצאה של כשלון עסקי של החברה, אשר הביא לקריסת מפעל חייו של אביהם ושלהם, כאשר לא זו בלבד שלא העבירו לעצמם נכסים מנכסי החברה, אלא היא אף נותרה, בעת הפסקת פעילותה, חייבת להם מליוני ש"ח עקב הלוואות בעלים שלא הוחזרו, והם נותרו ללא נכסים וללא בטחון סוציאלי לעת פרישה, לאחר שהשקיעו את מיטב שנותיהם בחברה. כן טענו הנתבעים, כי עיסקת המכר היתה נסיון להציל את פעילות החברה, וכי הם לא היו שותפים בחברה החדשה אלא ניתנה להם אופציה לרכוש 50% ממניותיה כנגד פרעון החובות הנותרים של החברה ל-UMI תוך שנתיים, אך משלא יכלו לעמוד בתנאי זה, נותרהUMI הבעלים היחידה של החברה החדשה, ועל כן אין, ולא היה, לנתבעים כל חלק ונחלה בנכסים שהועברו מהחברה לחברה החדשה.
מטעם העיריה הוגש תצהירו של יעקב גולומבק, מנהל מחלקת העסקים, שהתקבל בהסכמה ללא שנחקר עליו, ומטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2, שנחקר בחקירה נגדית. כן הוגשו חוו"ד רו"ח מטעם הצדדים, רו"ח תומר סברו מטעם העיריה, רו"ח אבי הירש ורו"ח חופית גוטסדינר מטעם הנתבעים, שהתייחסו לדו"חות הכספיים של החברה בשנים האחרונות לפעילותה ולעיסקת המכר ל-UMI. שלושת רוה"ח נחקרו על חוות דעתם.
דיון
סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, קובע:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים".
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, מחייב, איפוא, את קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובע:
"(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."
בעת"מ 26026-05-12 כהן נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו) נקבע:
"מטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של "הרמת מסך" רחבה, ואולי אף גסה, בניגוד לעיקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת. תכליתו של סעיף זה הינה למנוע התחמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן, כך שבהתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן ללמד כי נכסים הועברו מהחברה הפרטית טרם פירוקה, ניתן יהיה להגיע לאותם נכסים אף על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה, ומי שלמעשה הפקיעו מהחברה את הנכסים שהיו ברשותה, ובכך לסכל את הברחת הנכסים משליטת החברה".