מדובר בתביעה על סכום של 96,092 ₪, בגין השבת סכומים ששילמה התובעת לנתבע כשכר טרחת עו"ד וכהוצאות וכן בגין פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לה, לפי טענתה, בשל מחדלים שנפלו במסגרת השירות המשפטי שהעניק הנתבע לתובעת.
רקע
בעלה המנוח של התובעת, מר יעקב תשובה ז"ל, נפטר בתאריך 5.10.06. המנוח ואחיו (יהודה ויצחק תשובה – להלן: "האחים"), היו שותפים בבית דפוס והיו בעלי נכסי נדל"ן. התובעת הוציאה באמצעות עו"ד (לא הנתבע) צו קיום לצוואה שערך המנוח. על רקע הצוואה והמורכבות של השותפות העסקית בין האחים ועקב נכסי נדל"ן משותפים נוספים, פרץ סכסוך בין התובעת ולבין האחים. בשלב זה (בשנת 2007), יוצגה התובעת ע"י עו"ד ימיני, אשר ערך חוזה בינה ולבין האחים (להלן: "ההסכם"), המסדיר את קבלת הזכויות המגיעות לה מעיזבונו של המנוח.
התובעת, שגילתה בדיעבד, כי ההסכם לא כולל את מלוא זכויותיה, פנתה אל הנתבע לקבלת ייעוץ בעניין זה. הנתבע הבהיר לה את המצב המשפטי והמליץ לה להגיש תביעה כנגד האחים וכן תביעה לביטול ההסכם.
בעקבות כך, נחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים ביום 17.12.08. הצדדים הגדירו את מהות הטיפול כ"מימוש צו קיום צוואת המנוח יעקב תשובה", אולם אין מחלוקת כי הכוונה הייתה הגשת תביעה לביטול ההסכם. סוכם כי בגין הגשת התביעה הנ"ל, תשלם התובעת 10,000$ דולר בצירוף מע"מ. כמו כן, סוכם כי עבור כל ישיבה תשלם התובעת 500$ דולר בצירוף מע"מ. עוד נקבע כי אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפול של עוה"ד בכל שלב עד הדיון הראשון או עד הגשת התיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ישלם הלקוח לעו"ד שכר טרחה בשיעור של 2/3 משיעור שכר הטרחה המוסכם לעיל. עוד נקבע כי שכר הטרחה ישולם בתשלומים, האחד במעמד ההסכם, השני והשלישי לפי התקדמות התיק, והרביעי לקראת סיום ההליכים. הסכם שכר הטרחה לא מתייחס למועד שבו תוגש התביעה, אולם לפי טענת התובעת, הנתבע הבטיח לה שהתביעה תוגש תוך שלושה חודשים.
בסמוך לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, ובמהלך שנת 2009, התובעת החלה להעביר לנתבע מידע וחומרים לצורך הכנת התביעה וזאת באמצעות מכתבים רבים ששלחה לו. במקביל, שכר הנתבע את שירותיו של חוקר פרטי שיעשה בדיקה לגבי נכסים כאלה ואחרים שבבעלות האחים ואשר גם למנוח זכויות בהם. זאת עשה הנתבע בתיאום עם התובעת, בהסכמתה ועל חשבונה. במהלך תקופה זו, התובעת גם השלימה את תשלום מלוא שכר הטרחה שהוסכם עליו במסגרת ההסכם וזאת לטענתה לפי בקשת הנתבע וחרף הוראות ההסכם שקבעו תשלום שכר הטרחה בתשלומים לפי התקדמות הטיפול בתביעה.
כמו כן, במקביל לאירועים הנ"ל ובשלב כלשהו בשנת 2008, נוצרה מחלוקת בין התובעת ולבין האחים, לגבי חלוקת יתרת התמורה ממכירת אחד מנכסי הנדל"ן המשותפים, נשוא ההסכם משנת 2007. עו"ד ימיני, שהחזיק בנאמנות את יתרת התמורה, הגיש טען ביניים בעניין זה לבית משפט השלום בנתניה. הנתבע ייצג את התובעת בהליך זה ודאג תחילה להעברת הליך טען הביניים לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. לאחר מכן, ייצג הנתבע את התובעת בדיון שהתקיים בטען הביניים ביום 6.9.09.
במסגרת דיון זה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביחס לטען הביניים ולחלוקת יתרת התמורה שנותרה בנאמנות בידיו של עו"ד ימיני. כמו כן, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ינסו להסדיר את יתרת המחלוקות שבין הצדדים במסגרת הליך גישור. כעולה מפרוטוקול בית המשפט (נספח 00 לתצהיר התובעת), הוסכם כי אם הצדדים לא יסכימו על מגשר מתאים עד ליום 29.9.09, הם יפנו לבית המשפט על מנת שימנה מגשר. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.
הצדדים לא הגיעו להסכמות ביחס לזהות המגשר ובכלל זה ביחס לקיומו של הליך הגישור, שהנתבע, חרף מתן הסכמתו לגישור, בכלל יעץ לתובעת שהגישור אינו לטובתה. בשלב מסוים, נבחנה אפשרות להעביר את הסכסוך לבוררות במקום לגישור, דבר שהנתבע תמך בו, אולם גם עניין זה לא הבשיל לכדי הסכם.
ביום 17.11.09 הודיע הנתבע לתובעת כי תוך זמן קצר יתברר לאיזה כיוון הולכים הדברים, היינו האם תתקיים בוררות אם לאו. בהודעת מייל זו, ציין הנתבע כי האחים רוצים גישור, אולם הוא מתנגד לכך. עוד באותו היום השיבה לו על כך התובעת כי היא איתו לאורך כל הדרך ובטוחה שיעשה את הטוב ביותר עבורה וכן ביקשה לקבל עדכון בשעה היעודה. ביום 27.12.09 שלחה התובעת לנתבע מכתב שמתייחס בחלקו לנושא הבוררות ובחלקו האחר לשיחה שהייתה לה עם אחד מהאחים ולעוד עניינים.
לאחר ארבעה חודשים, ביום 19.3.10, שלחה התובעת מכתב חריף לנתבע, שבו היא מביעה את כעסה על כך שהוא מתעלם מפניותיה. במכתב זה מציינת התובעת, בין היתר, כי הנתבע קיבל כבר את כל שכר הטרחה שלו, אולם מתעלם ממנה. כמו כן, הלינה על כך שהנתבע דרש ממנה לקבל את כל שכר הטרחה מראש, דבר שלא היה מקובל עליה, בפרט מקום שבמשך שנתיים לא נעשה דבר בעניינה, מלבד דיון אחד בבית המשפט. כמו כן, ציינה התובעת כי לא קיבלה חשבוניות על שני התשלומים האחרונים ששילמה בגין שכר טרחה. עוד דרשה התובעת מהנתבע למצוא דרך יצירתית לגרום לכך שתוכל לעבוד בבית הדפוס, באמצעות החלטה זמנית של בית המשפט עד לסיום כל ההליכים המשפטיים. בסיום מכתב זה ציינה התובעת כי היא לא מקבלת עדכונים מהנתבע על שום דבר ודרשה לקבל את כל התכתובות שהיו לנתבע עם עורכי הדין של האחים ועם בית המשפט וגם את תשובתו של הנתבע לגבי נושא הבוררות. כמו כן, ביקשה לקבל את מספר התיק בבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, שבו מטופל עניינה. התובעת ציינה כי הסבלנות שלה הסתיימה.
ביום 12.4.10 הוציאה התובעת מכתב נוסף אל הנתבע, שבו ציינה כי בעקבות מייל שנשלח אליו לפני שבוע, הוא הודיע לה כי יצור עמה קשר, אולם לא עשה כן. כמו כן, דרשה מהנתבע להוציא מכתב לאחים בקשר להעתק חוזה של אחד מנכסי הנדל"ן. כמו כן, חזרה על בקשתה לקבל את מספר התיק שלה בבית המשפט וסיימה בכך שציינה כי התנהלות הנתבע בתקופה האחרונה לא מוצאת חן בעיניה, דבר שפוגע לה בבריאות.
ביום 13.4.10 הוציאה התובעת מכתב נוסף אל הנתבע, בו ציינה כי אין שום תיק בבית המשפט על שמה וכי הנתבע לא חזר אליה כהבטחתו. על כן הודיעה לו התובעת כי ניתנת לו הזדמנות נוספת עד סוף היום לחזור אליה ובמידה ולא יעשה כן, היא תפנה ללשכת עורכי הדין.
ביום 13.4.10 השיב הנתבע לפניות התובעת בהודעת מייל שזו לשונה: "דליה, קיבלתי בהלם ובתדהמה את מכתבי איומיך הבלתי הוגנים ובלתי הגונים בעליל. זאת אחרי כל מה שעשיתי עבורך הרבה מאוד מעל ומעבר לנושא בו סיכמנו את תחום עבודתי. סיכמנו מספר פעמים כי הקבלות תרוכזנה לקראת ההליך המשפטי וכעת כדי להוסיף חטא על פשע את גם מאיימת. העבירי בקשה את פרטיו של הרב שלך הרב שלי ידבר איתו. אין לך מושג מה הפסדת בהתנהלותך ובהשתלחותך. בושי והכלמי לך. עד לשיחות עם הרב אינני יוצר עמך קשר. את רשאית לפעול כרצונך. עליי לא מאיימים. ראי ערך יצחק תשובה קרוב משפחתך. שוב ובושי והכלמי לך. קיימות תדרכים תרבותיות להתנהל ובוודאי ובוודאי למי שסייע לך בכל ליבו יום יום ושעה שעה הן ביום והן בליל. במצב הנוכחי באמת ובתמים עלייך להיזהר גם מעונש שמים כי את מחזירה רע ומר על כל הטוב שעושים עבורך. פעלי כרצונך. עד שלא יתקבל שם הרב שלך אין התקדמות".
התובעת השיבה לנתבע בו ביום כי גם היא המומה מהתנהלותו. בסוף מכתבה, שבו צוינו דברים נוספים שאיני רואה מקום לפרטם, ציינה התובעת כי אם לאור המצב שנוצר, הנתבע חושב שאין ביכולתו לייצג נאמנה את התובעת, התובעת תכבד את החלטתו ותבקש שיחזיר לה את הכספים ששילמה לו. על כך השיב לה הנתבע ביום 15.4.10 כי לרוב העובדות במכתבה אין יסודות מוצקים בהתרחשויות וכי תינתן לה תשובה לאחר התייעצות עם הרב. פניות נוספות של התובעת אל הנתבע בסוף חודש אפריל, כמו גם בחודש יוני 2010, לא הניבו התייחסות.
התובעת הגישה תלונה כנגד הנתבע על התנהלותו ללשכת עורכי הדין. כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין התנהלותו ולפי דבריו הוא נגזר עליו חודש שלילת רישיון. מעבר לכך אין פרטים על ההליך המשמעתי הנ"ל.
בחודש מרץ 2013 הגישה התובעת את התביעה דנא, שבו היא עותרת להשבת מלוא סכומי שכר הטרחה ששילמה לנתבע, בסכום של 59,163 ₪ וכן להחזר הסכום ששילמה בגין דו"ח החוקר, בסך של 16,929 ₪ (הסכומים הנ"ל משוערכים ליום הגשת כתב התביעה המתוקן – 20.5.14). כמו כן, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה עקב התנהלותו.