ת"א 18943-07 זקס נ' גוסטבו ואח'

נתוני רקע וקורות ההליך

1.התובעת הגישה תובענת נזיקין, שעיקרה רשלנות רפואית בגין טיפול רשלני נטען שניתן לה על ידי הנתבע 1, מנהל מחלקת רפואת פה ולסת בבית החולים "כרמל" (להלן – "הנתבע"). לרשלנותו הנטענת חברה רשלנות רפואית נטענת נוספת בטיפול שקיבלה התובעת אצל הנתבע 2 (להלן – "בית החולים"). ברבות השנים הוגשה הודעה המסלקת התביעה נגד בית החולים ונותר בזירה הנתבע בלבד.

ביסודו של דבר טענה התובעת כי בעקבות ניתוח שביצע בה הנתבע נגרמו לה נזקים משמעותיים באופן שעד היום היא חיה בכאב וסובלת מדלף קבוע באיזור הניתוח. בין השאר נטען כי בשל הרשלנות האמורה היא נאלצה לעקור את כל השיניים שבפיה.

2.תביעת התובעת הוגשה ב-13.11.07. שנים התובעת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין. משעסקינן בתובענה בגין רשלנות רפואית דרך המלך היא לתמוך אותה בחוות דעת רפואית. משעה שהתובעת לא עשתה כן נדרשתי לעתירה לסלק התביעה על הסף, מן הטעם האמור, ודנתי בכך בהחלטתי מיום 16.12.08.

3.תביעה זו שבפניי הוגשה בעקבות תביעה קודמת בבית משפט זה שהגישה התובעת, נגד הנתבע בלבד, ב-ת.א. 22102/06 (להלן – "התביעה הקודמת"). בהחלטתי מיום 16.12.08 הראיתי שהתביעה הקודמת סולקה כאשר התובעת רשמה שם כי "לאחר שקיבלתי חוות דעת מרופא א.א.ג. רק ב-2007" שבדעתה "להגיש כתב תביעה מתוקן". לנוכח זאת רשמתי שלהשקפת התובעת עצמה נתון זה "מעלה על כך שהתובעת מגלה מודעות, לכל אורך הדרך, לעניין חיוניותה של חוות דעת רפואית, כתנאי לביסוס הטענה בגין רשלנות רפואית" (סעיף 3).

משעה שהתובעת התמידה באי הגשת חוות דעת רפואית סיכמתי בקביעתי ש"התובעת לא השכילה להיכנס לטרקלין הבירור בעניין הרשלנות הרפואית הנטענת, וככל שתביעתה נסמכת על הנדבך האמור לא אדרש לה, והיא נדחית" (סעיף 4).

ועם זאת, כך הוספתי והטעמתי, מצאתי שהתובעת טוענת "לעילות משפטיות נוספות, המקימות עילה עצמאית שאינה קשורה לרשלנות רפואית נטענת. וכך טוענת התובעת לעילות המבוססות על פגיעה באוטונומיה, תקיפה או הפרת חובה חקוקה המושתתת על הפרת זכויות החולה". ומשכך החלטתי ש"בדעתי, איפוא, לדון בתובענה לגופה, ככל שהיא נסמכת על העילות האמורות בלבד, כאשר נהיר לי כי לא קיימת עוד כפלוגתא סוגיית הרשלנות הרפואית. ממילא עולה כי לא הוכחה כל רשלנות רפואית נטענת, אם בפועלו של הנתבע ואם בפועלו של בית החולים" (סעיף 6).

4.לאורך השנים חזרתי והמלצתי לתובעת להיות מיוצגת על ידי עורך דין. חזרתי והבהרתי, במסגרת שורת החלטות, כי לנוכח החלטתה הנחרצת של התובעת שלא לעשות כן שנתון זה, ברבות הזמן, לא יעמוד לזכותה.

אכן ברבות השנים זכתה התובעת לייצוג ואין לי אלא להצר על כך שהדבר היה לזמן קצר ביותר. מכל מקום שעה שהתובעת זכתה לייצוג דנתי בבקשתה להתיר לה לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמה של פרופ' צבי ארצי בנושא הרשלנות הרפואית הנטענת וכן להאריך לה את המועד להגשת חוות דעת רפואית לעניין הנכות והנזק הנטענים.

5.בהחלטתי מיום 28.11.11 דחיתי הבקשה האמורה. רשמתי שם כי מן הסתם, "חרף כל אלו סבורה התובעת כי כל עיתותיה בידיה להגיש חוות דעת רפואית, אף בחלוף שנים רבות וארוכות, משל לא ניתנו החלטות, משל לא ארע דבר, ולאורך שנים, ובעטיה של התובעת ביסודו של דבר. לטעמה כל אימת שיעלה רצון מלפניה, שערי בית המשפט ייפתחו בפניה. התובעת שוגה ושגיאתה חמורה. נהגתי בתובעת באורך-רוח רב, רב מדי. היענות לבקשת התובעת, כך סתם, אף בחלוף שנים רבות וארוכות, הופכת ללעג וקלס את ההליך המשפטי. המשמעות היא שלעולם חוסן. יחלפו השנים כאשר יחלפו, יינתנו התראות על ידי בית המשפט כאשר יינתנו, לעולם ניתן יהיה להשיב את הגלגל אחורנית" (סעיף 5). לנוכח כל אלו דחיתי בקשתה של התובעת.