1.בפני 2 תביעות כספיות שהגישו הזוג קריאף בתיק 18771-06-13 (להלן יכונו יחדיו: "קריאף")והזוג בן עמי בתיק 18822-06-13 (להלן יכונו יחדיו: "בן עמי"),כנגד הנתבעים. מאחר שמדובר בטענות דומות, אוחד הדיון בתביעות.
למען הסדר אציין כי מאחר שההתנהלות הייתה בעיקר בין הנתבע לתובע 1 ולתובע 4 יכונו אלה בהתאמה:" יניב" ו"יגאל".
התובעים מייחסים לנתבעים 1-2 מעשה עוקץ ומרמה כדלקמן:
לטענת קריאף, העבירו לנתבע 1 (להלן: "הנתבע"),כספים להשקעה לאור מצגי הנתבע כי יוכל להשיג תשואה שבין 10-15 אחוז לשנה. יניב טען כי הנתבע נהג לטעון ולהציג כאילו צג המחשב שברשותו מעיד כי ההשקעות נושאות רווחים. לטענת יניב, בהמשך סיפר הנתבע כי פיתח תכנת מחשב המבוססת על חישוב לוגריתמים שיודעת לנהל סיכונים בזמן קצר וליתן הוראות קניה ומכירה לניירות ערך וכי התכנה מספקת ביצועים של תשואה בשיעור 10-15 אחוז. כך גרם הנתבע ליניב להשקיע סכומים נוספים. בהמשך אף נטלו קריאף הלוואה לצורך השקעת הכספים ואף השתמשו בכספים מדירה שמכרו להמשך ההשקעות, הכל לאור מצגי הנתבע.
לטענת יניב, סבר כי בגין השקעתו יקבל חשבון משותף בנפרד ובמובחן וביקש לפתוח חשבון כאמור טרם העברת הכספים. כתוצאה מכך החתים הנתבע את יניב על הסכם פתיחת חשבון אצל הנתבעת 3 וגרם לו להאמין כי החשבון ייפתח תוך זמן קצר וכך קיבל מקריאף סכומי כסף נוספים. בדיעבד הסתבר ליניב, לטענתו, כי המסמכים כלל לא הועברו לנתבעת 3 שממלא לא הייתה מוסמכת לפתוח חשבון בהעדר התייצבות, אלא הנתבע השתמש במסמך כדי לרמות גם את בן עמי ולהוציא גם ממנו כספים. לטענת יניב, הנתבע הודיע לו כי הפסידו את כל הכסף שהשקיעו ואולם, לאחר שבן עמי יצר עימו קשר הבינו כי המדובר במעשה הונאה וכי הנתבע העלים את הכספים לטובתו ולטובת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"),וטענותיו ביחס להפסד הכספים הינן שקריות. קריאף טענו לגזל, מעשה מרמה ותבעו את סכום השקעתם. לעניין הנתבעת, נטען כי היא חייבת במשותף עם הנתבע הן מחמת היותה נשואה לו והן מחמת שיתוף פעולה עם הנתבע וזכייתה ממעשי הגזל של הנתבע.
לעניין הנתבעת 3 (להלן: "אקסלנס"),טענו קריאף כי הוציאה מרשותה שלא כדין הסכם פתיחת חשבון ומסרה אותו לנתבע באופן שיכול היה להציג מצג שווא בפני התובעים ואלמלא כן, לא היו מועברים לנתבע סכומי כסף כה גבוהים. נטען כי בעצם מסירת ההסכם לנתבע התרשלה אקסלנס והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כגוף פיננסי כלפי צדדי ג ' וכן את הוראות הדין האוסרות פתיחת חשבון ללא אישור פרטי לקוח בפני הפקיד המטפל.
קריאף טענו כי הסכומים המגיעים להם עומדים על 790,000 ₪ ואולם, לצרכי אגרה העמידו תביעתם ע"ס 500,000 ₪ בלבד.
לטענת בן עמי-גם הם העבירו לנתבע כספים לאור מצגי שווא מצידו. יגאל טען כי בתחילה ב9/10 מסר לנתבע 30,000 ₪ כהלוואה וכשהנתבע ביקש הלוואה נוספת בסך 70,000 ₪,פיתה אותו הנתבע בהבטחה כי יעביר אליו מחצית מהרווחים מהשקעת הכספים בבורסה ואף הבטיח רווחים קבועים כשיצטברו. יגאל טען כי גם לו סיפר בהמשך הנתבע על תכנה לביצוע פעולות מכירה וקניה בבורסה המבצעת פקודות ב"אלוגריתמים אוטומטיים" שהשימוש בה לא רק שומר על קרן הכסף, אלא גם מניב תשואה חיובית בטוחה מידי חודש ללא סיכון להפסדים. יגאל טען כי הנתבע שכנע אותו להשקעה נוספת באמצעות הצגת הסכם לפתיחת חשבון אצל אקסלנס ערוך לטובת יניב ותיאור הסכום הגבוה שהשקיע קריאף. כן טען יגאל כי הנתבע הציג לו פירוט חשבון המציג כביכול רווחים מהשקעותיו. יגאל טען כי בעקבות מצג הנתבע ,הסכים חמו-בשם אוזן, להלוות לו 200,000 ₪ תמורת הבטחה לתשואה חודשית בסך 3,500 ₪ והבטחה לפתיחת חשבון בבורסה ע"ש בן עמי, ביחד או לחוד, עם קריאף. יגאל טען כי תמורת ההשקעה בסך 200,000 ₪ מאוזן, זוכה ב50,000 ₪ שהוחזרו לו מהכספים שהשקיע אצל הנתבע. יגאל טען כי הנתבע הציג לו מצגי שווא כאילו ההשקעות בחשבון שלו ושל וקריאף מוצלחות וכי באמצעות אותה תכנה, קרן ההשקעה מוגנת. בן עמי טענו כי בפועל הנתבע לא פתח ולא התכוון לפתוח להם, או לקריאף, חשבון באקסלנס, אלא התכוון לגנוב מהם ולרמותם. בן עמי טענו גם הם, כי אין המדובר בהפסד להשקעות, אלא במעשה עוקץ ומרמה, גזל וגניבה. בן עמי תבעו סך של 280,000 ₪ שהינו סכום השקעתם(לרבות באמצעות הסכום שקיבלו מאוזן), בתוספת 6 שיקים ע"ס 3,500 ₪ שלטענתם השיבו לאוזן.
בן עמי טענו אף הם, כי הנתבעת שיתפה פעולה עם הנתבע נהנתה מהכספים שנגזלו מהם וכי היא אך חייבת עם הנתבע מכוח חזקת השיתוף.
ביחס לאקסלנס טענו בן עמי כקריאף, כי התרשלה בכך שהוציאה מרשותה הסכם פתיחת חשבון ריק וכי אף התרשלה בכך שלא בדקה מה מקור הכספים המופקדים בחשבון הנתבע אצלה אף כי היה ברור שרובם מועברים מצד ג'. בן עמי טענו כי חלה על אקסלנס חובת זהירות מוגברת כלפיהם כצדדי ג' ולכן היא חייבת לשפותם בגין אבדן כספם.
2.הנתבעים טענו, ביחס ל 2 התביעות, כי המדובר בסיכון שהתממש במסגרת השקעה משותפת של הצדדים בשוק ההון וכי התובעים מנסים לגלגל את הפסדיהם לפתח הנתבעים. הנתבע טען כי אופציות הנסחרות בבורסה הינן מכשיר פיננסי ממונף ועתיר סיכונים וכי התובעים בחרו במודע לנהל השקעותיהם בתחום עתיר סיכויים, אך גם סיכונים (הנתבע הפנה לכך שיגאל, אף ניהל בעבר בעצמו תיק השקעות ולכן טען כי אין לקבל טענתו כי היה חסר הבנה). הנתבע הכחיש את הטענות כאילו הבטיח רווחים, או כאילו טען בפני התובעים כי פיתח את התכנה שתיארו והבהיר כי לא הייתה לו היכולת הכלכלית, או הידע ,לפיתוח תכנה מסוג זה. הנתבע טען עוד כי סוכם שבתמורה להשקעת זמנו ומרצו בניהול הכספים המשותפים, יקבל הנתבע גמול כספי כפי שיסוכם והרווחים יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים. לחילופין נטען לאשם תורם מלא של התובעים בשל :"עצימת עיניהם" והעדר בדיקה אקטיבית של מצב השקעתם. הנתבע טען כי ביקש לצרף את יניב ויגאל לחשבון באקסלנס והעובדה שהחשבון נותר על שמו בלבד נבעה מחוסר היענותם להגיע למשרדי אקסלנס לאחר שהסתבר כי יש צורך להגיע פיסית למשרדים ואין די בחתימתם על המסמכים. הנתבע טען כי מלבד ההשקעה באקסלנס, נוהלו ההשקעות בחשבונות נוספים, בהסכמת הצדדים ועל מנת לשפר את ביצועי תיק ההשקעות. הנתבע טען כי ההפסדים נבעו משוק ההון שהיה בתקופה הרלוונטית קשה ובלתי צפוי וגם הנתבע עצמו הפסיד את כספי השקעתו.
ביחס לתביעת קריאף הוסיף הנתבע, כי קריאף לא מסרו לו את כל הסכום הנטען על ידם וכי הנתבע אף החזיר ליניב סך של 150,000 ₪ במזומן.
ביחס לתביעת בן עמי הוסיף הנתבע, כי גם הסכום הראשוני היה השקעה של יגאל ולא הלוואה כנטען על ידו וכי מעולם לא הבטיח לו תשואה מובטחת וכי אין לו כל ידע או קשר להסכם הנטען בין יגאל לאוזן. הנתבע טען כי במועד העברת הסכום של 150,000 ש"ח כבר היה ידוע לבן עמי על הפסדים בחודשים 3-4/11 בהשקעות. הנתבע הכחיש את טענת יגאל כאילו הנתבע אחראי לפצותו בשל התחייבותו כלפי צד ג' (אוזן).
הנתבעת טענה כי נישאה לתובע ביום 24.5.11-זמן רב לאחר שהחל לנהל את הכספים ולכן חוק יחסי ממון לא חל עליהם וכי ע"פ הדין, גם חזקת השיתוף אינה חלה בעניינה. הנתבעת הוסיפה כי לא הייתה לה כל ידיעה על הסכמות הצדדים וכי מצבה הכלכלי לא רק שלא השתפר, כטענת התובעים, אלא אף הורע מאוד כתוצאה מאבדן הכספים המשותפים.
3.אקסלנס טענה כי התביעה נגדה מופרכת ויש לדחותה. אקסלנס טענה להיעדר יריבות שכן התובעים לא היו כלל לקוחותיה והיא אינה מכירה אותם. אקסלנס הדגישה כי התובעים כלל לא פנו אליה במהלך האירועים נשוא התביעה לברר האם קיים חשבון על שמם או בכלל, וכי פנייתם הראשונה הייתה רק לאחר שתמו האירועים. אקסלנס טענה כי הינה חברת בורסה, המעניקה שירותי חבר בורסה ללקוחותיה ותו לא והיא אינה מנהלת תיקי נירות ערך, אינה חברה בורסאית ואינה בנק. אקסלנס טענה כי לא חל עליה כל איסור להעביר ללקוחותיה, או לכל אדם, נוסח של ההסכמים שלה עם לקוחותיה. אקסלנס טענה כי היא אינה אחראית למעשי אחרים וכי כל אדם סביר יודע שאין אפשרות לפתוח חשבון לקוח מבלי לחתום על הטפסים כדין בחברה אצלה נפתח החשבון. גם אקסלנס טענה לאשם תורם מלא של התובעים אשר לא טרחו לבדוק את פתיחת החשבון על שמם.