ת"א 18491-06-12 שניידר הנדסת חשמל בע"מ נ' עיריית אשדוד

1.האם התובעת זכאית להשבת סך של 106,000 ₪ אשר קוזז על ידי הנתבעת מתשלום ששולם לה עבור ביצוע עבודות חשמל בעיר אשדוד? הסכום קוזז כפיצוי מוסכם בגין איחור במועד סיום העבודה. המחלוקת העיקרית עוסקת בשאלת אחריות התובעת לאיחור וטענתה כי העיכוב נבע בעטיה של הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת, חברה העוסקת בביצוע לוחות והקמת מתקני חשמל, התקשרה עם הנתבעת בהתאם לתנאי מכרז להקמת מרכז אנרגיה חדש בעיר אשדוד והעתקת החיבורים הקיימים ממרכז האנרגיה הישן לתחנה החדשה. בתנאי המכרז ובהסכם נקבע לוח זמנים להשלמת העבודות תוך ארבעה חודשים והמציע התחייב לעמוד בלוח הזמנים. בצו התחלת העבודה הוגדר מועד תחילת העבודה ליום 13.06.10 וכפועל יוצא נקבע מועד סיום העבודה ליום 13.10.10. הוראות סעיף 42ג' לחוזה קבעו פיצוי מוסכם בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור במועד סיום העבודה מעבר למועד האמור ועד לסיום העבודה בפועל.

בפועל הושלם החלק העיקרי בעבודה, חיבור המתקן החדש לחשמל (חשמול) ביום 27.01.11.

לאור מועד החשמול, קיזזה הנתבעת במסגרת החשבון הסופי (סעיף 99.02.180) מהסכום שאושר לתשלום, 1,351,449 ₪ לפני מע"מ, את הפיצוי המוסכם בגין 106 ימים בסך של 106,000 ₪.

3.התובעת טוענת כי השלימה את העבודה באתר כהכנה לחיבור חשמל במרכז החדש כבר ביום 06.10.10. עם זאת, המשיכה לאחסן בחזקתה כבלי נחושת עד למועד חיבור החשמל לתחנה עקב חשש מגניבת הציוד ומאחר שמדובר ברכוש "גניב". לאחר סיום עבודות ההכנה נדרשו הצדדים להיוועד עם הגורמים הרלוונטיים בחברת החשמל לצורך עריכת סיכום טכני, אולם בשל שיהוי בו נקטה הנתבעת, התקיימה הפגישה אך ביום 14.10.10. לאחר הפגישה פנתה התובעת לנתבעת בבקשה להשלים את הטפסים הדרושים. לטענתה עלה כי בין דרישות חברת החשמל מיום 13.12.09 (עמ' 77 לנספחי תצהיר אמיל אפלבאום) לבין הדרישות מיום 14.10.10 (עמ' 87 לנספחי תצהיר אמיל אפלבאום) אין הבדל מהותי דבר המעיד כי הנתבעת נמנעה מהמצאת אישורים שהיו באחריותה. רק ביום 09.01.11 התקבל מהנתבעת "טופס 4" המאפשר השלמת עבודת בניית התחנה ומהווה בסיס לחיבור התחנה לחשמל. מרגע קבלת טופס 4 פעלה התובעת לשם השלמת העבודה ואכן בתאריך 27.01.11 הושלמה עבודת התובעת.

נטען כי הימנעותה של הנתבעת מתשלום מלוא התמורה מהווה הפרת חוזה מאחר והנתבעת סיכלה את השגת האישורים הנדרשים לצורך השלמת העבודה ובכך גרמה לעיכוב בקיום החוזה. נטען כי טענותיה של הנתבעת מהוות חוסר תום לב והתנהלותה נובעת מסחטנות של ממש במטרה להקטין את עלויותיה. בסיכומים הורחבו הטענות ביחס לחובת תום הלב החלה על הנתבעת בקיום החוזה. נטען כי יש להתערב בשיעור הפיצוי המוסכם לאור חוסר תום לבה של הנתבעת ומחמת אשמה התורם לעיכוב בהשלמת העבודות.

התובעת עותרת להשבת הסכום שקוזז מהתשלום הסופי וכן לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב התמשכות המיזם בשל מחדלי הנתבעת בסך של 45,524 ₪ בתוספת מע"מ (מבלי שסכום המע"מ נכלל בסכום התביעה ולא שולמה בגינו אגרה). כן נתבע סך נוסף בסך של 35,688 ₪ בגין איחור בתשלומים. סכום התביעה הועמד על סך של 187,212 ₪.

4.לטענת הנתבעת, בהתאם לתנאי המכרז נקבע כי תקופת הביצוע של כל העבודות לא תארך מעבר לארבעה חודשים ונקבע כי עמידה בלוח הזמנים הינה תנאי יסודי בחוזה. תנאי נוסף קבע כי פרק זמן זה כולל את כל פעולות התכנון וקבלת האישורים שעל הזוכה במכרז לקבל לצורך סיום העבודות בשלמותן וכי עליו מוטלת האחריות לקבל את האישורים הנדרשים באופן שימנע חריגה מפרק הזמן שנקבע. התובעת הצהירה בהצעתה כי היא מסוגלת לעמוד בתנאים הנדרשים, לרבות עמידה בלוח הזמנים וכי ידוע לה כי עמידה בלוח הזמנים מהווה תנאי יסודי ועיקרי בהתקשרות במכרז. התובעת הצהירה בנוסף כי ידוע לה שפרקי הזמן הנקובים כוללים את הליכי התכנון, התיאום והרישוי מול גורמים חיצוניים. התנאים דלעיל, לרבות נושא הפיצויים המוסכמים, נכללו בחוזה ההתקשרות עליו חתמה התובעת לאחר זכייתה במכרז.

מעבר לכך נטען כי התיאום מול המחלקה הטכנית של חברת החשמל בוצע על ידי הנתבעת כבר ביום 13.12.09, עוד קודם לפרסום המכרז ובמסגרת תיאום זה, אישרה חברת החשמל את התוכניות הרלוונטיות של המיזם.

עוד נטען כי אף לאחר חיבור התחנה החדשה למתח גבוה ביום 27.01.11, טרם הושלמו העבודות הנדרשות לפי החוזה ההתקשרות. גם העבודות שהושלמו במועד זה לא נמסרו לנתבעת מסירה סופית כנדרש לפי תנאי החוזה. הפיצויים המוסכמים שניכתה הנתבעת כדין ובהתאם לתנאי ההסכם היו רק בגין האיחור בביצוע העבודות עד ליום 27.01.11, למרות שהיתה לזכות לניכוי סכום גבוה יותר מאחר ובמועד האמור נותרו עבודות לביצוע והשלמה, שהעיקריות שבהן לא הושלמו עד 03/2011 וחלקן לא הושלמו עד היום .