ת"א 18408-05-15 ואח' מסגנאו וונדו ואח' נ' טשאגר אלמו ואח'

1.החלטה מאוחדת בבקשת וונדו לאיחוד הדיון בשתי התביעות ובבקשת אלמו לחייב את וונדו בהפקדת ערובה על פי תקנה 519.

2.התייחסות, בקצירת האומר, לשתי התביעות שבפני בית המשפט, תזרה אור על הבקשות דלעיל, ואף תבהיר את טיבן של ההחלטות שתתבקשנה על טעמיהן. ואפתח בתביעת אלמו. במוקד תביעה זו דרישתם לאכוף פסק דין קודם שניתן על ידי בית משפט זה (פסק דינו של כב' השופט יעקובי מיום 4.3.15 במסגרת ת"א 46787-01-14). בתמצית הדברים, הורה בית המשפט, אגב תביעות כספיות נלוות, שיש לאכוף הסכם לפיו מכרו וונדו דירה לאלמו. בתביעה דנן מבקשים אלמו, באמצעות מינוי כונס נכסים, את אכיפת פסק הדין הנ"ל. ומנגד, תביעת וונדו שכותרתה מדברת בעד עצמה: תביעה לביטול פסק דין.

התמונה לפרטיה – בפני בית משפט זה, בעקבות החלטה נרחבת שניתנה בעקבות תביעת אלמו לדחייה על הסף של תביעת וונדו (החלטה מיום 13.3.16).

3.תחילה, לשאלה האם ראוי לאחד את הדיון בשתי התביעות. על פני הדברים, נדרש ליתן לשאלה זאת תשובה חיובית. במוקד שתי התביעות אותו פסק דין בדיוק, ועל הפרק גורלה של אותה דירה בדיוק בעקבות אותו הסכם שנכרת בין אותם צדדים. ולמעשה, אין המדובר אלא בשני צידיה של אותה שאלה. ניתנה הדעת לטעמי ההתנגדות שפורטו על ידי ב"כ הנכבד של אלמו, ובנסיבות העניין, אף התקשיתי מעט להבינן. בשים לב לטענותיו אך אציין שבקצב ההליך שולט, מדרך העולם, בית המשפט, ואין חולקים שראוי להביא פרשה זו לסיום במהירות המרבית. ומכל מקום, כל הקשור בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של כב' השופט יעקובי נדון על ידי מותב נכבד אחר ונושא זה לא מצוי כלל על שולחני. בכל מקרה, מתקשה אני בכלל לראות הכיצד מתנהלות שתי תביעות אלה בנפרד שבמרכזן, למעשה, בפועל, גורלה של אותה דירה בעקבות אותו הסכם וכן תוקפו של אותו פסק דינו קודם של בית משפט זה.

4.ומכאן, לבקשה להטלת ערובה. הגם, שהחשש שלא יהיה בכוחם של וונדו לשאת בהוצאות שיפסקו להם, אם וככל שיפסוק כך בית המשפט, אינו נעדר אחיזה, על יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן, דין הבקשה לדחייה.

א.תחילה אציין, שאם בכלל, היה על אלמו להגיש את בקשתם בכיוון זה בהזדמנות הראשונה, דבר שלא נעשה, ודי בכך שהוגשה בקשה זו שנה לאחר שהוגשה כלפיהם התביעה, כדי לגרוע ממשקלה.

ב.ושנית, יש משקל לתמונה הדיונית הכוללת ולתפיסת בית המשפט שראוי להוביל הליך זה על פסים מאוזנים. וכפתיח להמשך, די אם אציין שפשיטא לי שגם אלמו לא יוכלו לשאת בהוצאות וונדו, אם דווקא אלה יזכו בתביעתם, שהרי מיוצגים אלמו על ידי הלשכה לסיוע משפטי [וראה, לפחות, על פי כתב התביעה שהוגש על ידם]. אלמו, אפוא, בנוסף להיותם המבקשים בבקשה להפקדת ערובה [מתוקף היותם הנתבעים בתביעת וונדו], הם גם התובעים בתביעה הנגדית, שכאמור, אוחדה לאותו הליך. יוצא, שבפני בית המשפט בקשה מצד התובעים בתיק אחד, הגם שהינם הנתבעים בתיק האחר, לחייב בהפקדת ערובה את הנתבעים, וזאת, בנסיבות בהן סביר שלא יוכלו המשיבים לבקשה [וונדו] להפקיד דבר. וכל זאת, ביודענו, שגם אלמו אינם יכולים להבטיח בכל דרך את הוצאות וונדו. מן המקובץ נמצאנו למדים, שחפצים היו אלמו בהסטת ההליך לפסים בלתי מאוזנים, כשלהם, לאלמו, יתאפשר במקביל להיות הן התובעים בתביעתם שלהם והן להתגונן מפני תביעת וונדו, בעוד שמוונדו תימנע זכות התביעה, באשר סביר שלא יוכלו וונדו להפקיד דבר. על בית המשפט להיות ער לכך ולהימנע מלאפשר זאת. ער אני היטב לקושי הייחודי בתביעת וונדו. לא אכחד, העילה שבפיהם אינה פשוטה להוכחה, ולכאורה, צפויה הוכחתה להיות קשה שבעתיים מהעילה בה נקטו אלמו. לכך ביטוי ברור בהחלטה מפורטת שניתנה בעקבות בקשת אלמו לדחיית תביעת וונדו על הסף. ועם כל זאת, גם בנסיבות אלה, ראוי לבית המשפט לאפשר הליך שיתאפיין במידה סבירה של איזון, ודומני שקבלת הבקשה להפקדת ערובה תוביל להליך בלתי מאוזן בעליל, וזאת יש למנוע.

5.כללו של דיון.

א.איחוד דיונים – כמבוקש; ההליכים כולם, בפניי; להמשך דיון במועד שנקבע.