אטיאס ואח' נ' אנקאווה ואח'

פתח דבר

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה ובתביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים, שלפי הטענה נגרמו במהלך עבודות בניה והרחבה שביצעו התובעים 1 ו-2 והנתבעים, כל משפחה בדירתה. תובע 3 שדירתו ממוקמת מתחת לדירת התובעים, הרחיב דירתו עשרים שנים קודם לכן, לטענתו גם דירתו ניזוקה כתוצאה מעבודות הנתבעים, ובנוסף לעוגמת הנפש מבקש החזר השתתפות יחסית בקיר שבנה אז ואשר שימש את הנתבעים בבנייתם.

2. התובעים 1 ו-2 (להלן: "התובעים") הם בעליה של דירה בקומה הראשונה של בית משותף המצוי ברחוב הסייפן 2 בירושלים (גוש 30435 חלקה 49/3, להלן: "דירת אטיאס" ו"הבית" בהתאמה). התובע 3 הוא הבעלים של הדירה הנמצאת בקומת קרקע מתחת לדירת אטיאס (חלקה 49/1, להלן: "דירת בן דוד").

3. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתובענה הבעלים הרשום של הדירה שבקומה הראשונה בצמוד לדירת אטיאס. הנתבע 2 הוא בנו, אשר טיפל בכל ענייני הדירה בשם אביו, והוא זה שהיה מעורב בהליך הבניה ובסכסוך עם התובעים. (להלן: "הנתבע" או "דירת הנתבע").

4. בסמוך לפני הגשת התביעה, ביום 2/4/2014 הועברו הזכויות בדירת הנתבע לגב' רונית סיפרמן, בתו של הנתבע 1 ובהמשך, במהלך ניהול ההליכים המשפטיים נמכרה הדירה לצד שלישי, שאינו צד לסכסוך שבפניי, בהתאם לחוזה מכר שנחתם ביום 15/3/2015 והוצג לעיוני (סומן נ/9). בקשה לתיקון כתב התביעה וצירוף צד שלישי כנתבע נוסף נדחתה (החלטה מיום 22.11.16).

    

   השתלשלות האירועים

5. בשנת 2011 שכרו אטיאס והנתבע את שירותיו של המהנדס יוסף חסידים לשם השגת היתר בניה משותף להרחבת דירותיהם. היתר הבניה ניתן ביום 26/12/2011 (סומן ת/3).

   על פי דף חישוב שטחים שנלווה להיתר (סומן ת/4), המשקף את מצב הדירות עובר למתן ההיתר וכן את תוספת הבניה לגביה ניתן ההיתר, ומהראיות שהובאו בפני עולה כי , הן אטיאס והן הנתבע חרגו מההיתר בניה שניתן להם, ואגב, ככל הנראה גם תובע 3, כך לפחות עולה מחוו"ד המומחה גולדקלנג, אם כי סוגיה זו אינה בבסיס המחלוקת, אלא מהווה רקע להבנת מניעי הצדדים ותום ליבם.

   אטיאס סגר עם לבנים חדר בשטח של כ-13 מ"ר במקום הפרגולה שאושרה לו ובנוסף הגדיל את שטח המרפסת ב-7.55 מ"ר מעבר למה שהותר. בתוך הדירה חתך את קיר הממ"ד, העתיק את מיקומה של דלת הפלדה והחליף אותה בדלת מעץ, כך שחדר הממ"ד איבד מיכולתו לשמש ככזה. (חוו"ד מומחה בית משפט, אחי קליין עמ' 10).

   הנתבע אף הוא לא טמן ידו בצלחת, הרחיב את שטח הקומה הראשונה ל-86.4 מ"ר בתוספת מרפסת בשטח 14.26 מ"ר, ובקומה השניה בנה יחידה בשטח 42.48 מ"ר (בהתאם להיתר) בתוספת חורגת של מרפסת בשטח 40.2 מ"ר ופרגולה בשטח 14.14 מ"ר.

   בנוסף, כדי להימנע מהצבת עמודי תמיכה ופגיעה בדירת השכנה, כנראה בשל התנגדותה, וכדי להחיש את ביצוע הבניה, ולצורך יציקת הרצפה והתקרה, הציב הנתבע 8 קורות פלדה ("רלסים"), תוך שהוא פורץ לעומק הקירות בדירת אטיאס ופוגע בבטון וברשת הזיון של קיר הממ"ד, לטענת הנתבע לא כל החורים פגעו ברשת הזיון.

6. על פי חוו"ד אחי קליין, בהסתמכו גם על חוו"ד סדצקי מטעם התובעים, ניתן היה לתקן את הפגיעה בחוזק קירות הממ"ד על ידי תיקון הבטון בחומר צמנטי ייעודי, בעלות כוללת של 20,000 ₪ כולל פיקוח הנדסי, אולם "אין לתיקון משמעות מבחינת הממ"ד לנוכח שינויים שנעשו בממ"ד ע"י אטיאס, אשר גרמו לכך שאינו מהווה מרחב מוגן יותר". (עמ' 11 לחוו"ד אחי קליין).

7. הבניה של שני השכנים התרחשה בחורף, כי לתובע אצה הדרך, הוא סירב להמתין לקיץ כעצת הנתבע, וכנראה שכבר בשלב זה, בו נטל התובע קבלן מטעמו ונפרדו דרכיהם המשותפות, נזרע זרע הפורענות. התובע נאלץ אף הוא להתחיל לבנות אחריו, משום שהיו עבודות משותפות כמו אותו "רלס" חיזוק באורך כפול שנמשך מדירת הנתבע לדירת אטיאס.

   הדירות היו פעורות לגשמי החורף, פעולות איטום לא מוצלחות גרמו לנזקי רטיבות, התובע ביקש למנוע את חריגות הבניה של הנתבע בפניה לעיריה שהוציאה צו הפסקה לשניהם, אולם איש לא שעה לצו. התובעת ניסתה אף היא לחבל ולהכביד על מהלך הבניה של הנתבע, מה שהביא לקללות איומים ודחיפות, שגררו תלונות הדדיות למשטרה והוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת. (עדויות המעורבים בתקיפה סתם בין התובעת לאחותו של הנתבע, ביום 9.7.12, סומנו ת/13).

8. הנתבע השלים הבניה למורת רוחו של אטיאס ביום 2/8/2014. על אף שהעיריה תכננה להגיש נגד הנתבע כתב אישום, כך עולה מתכתובת שצורפה ע"י התובעים, הצליח הנתבע לקבל היתר לשינויים שביצע בדירה והכשיר בדיעבד את חריגות הבניה. אטיאס לעומתו לא הכשיר את חריגות הבניה שלו וגם לא החזיר את חדר הממ"ד לתפקודו המקורי. הנתבע קבלן במקצועו, לא הלך להתלונן על כך, או על כל חריגה אחרת משימוש מותר בדירות המגורים של מי מהתובעים.

    

   לאחר הגשת התביעה

9. הצדדים הסכימו בהליך הגישור למינוי מומחים ע"י בית המשפט. שאלה מרכזית שהתעוררה בעקבות התקנת הרלסים ופגיעה בקיר הממ"ד של אטיאס, היא האם נוכח ביטול הממ"ד על ידי שניהם יש ערך בתיקון לחיזוק קירות המגן.

   בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה אחי קליין (סומן ת/11) נאמר כי לא ראה "כי קיימת אפשרות...להחזיר את הדלת התקינה למשקוף הקיים לאחר שמפרקים את דלת העץ מהצירים". "במצבו הנוכחי כחדר רגיל", אין טעם בביצוע התיקון, וגם אם יבוצע תיקון בשמונה נקודות החדירה של הרלסים, אין צורך לפנות הדירה, והעבודה תיערך במשך "ארבעה ימים, לפי 2 נקודות ביום".

10. עוד עולה ממסמך שהגיש אטיאס מאת המהנדס חסידים מיום 16.4.15 שנים לאחר סיום הבניה (סומן ת/9), כי אטיאס השתמש ברלס נוסף לחיזוק המבנה בעקבות הסרת עמוד בטון בדירתו, מה שמלמד על סבירות השימוש ברלסים, והעדר כל צורך להסרתו מן המבנה, גם אם הדבר אפשרי וגם אם קיימת דרך בניה חליפית. עוד צוין במכתב כי שינוי מיקום דלת הממ"ד נעשה בפיקוחו של המהנדס, והוא "מאשר את יציבות הדירה בשלמותה" (ת/9 מיום 16.4.15). על כך השיב המומחה גולדקלנג בחקירתו כי הוא אינו חולק על יציבות המבנה, נהפוך הוא, הוא מסתמך על אישורי המהנדס וכי יש הבדל בין חוזק קונסטרוקטיבי לבין הוראות הג"א. הנתבע טען כי אף הוא נעזר במהנדס חסידים עת הוסיף רלסים ולא מצאתי לנכון שלא להאמין לו, מה עוד שצירף את תכנית התקרה (נ/8 מיום 17.12.11) שלא היתה לנגד עיני המומחה אחי קליין עת קבע בסעיף 3.2 לחוות דעתו כי פריצת הפתחים נעשתה ללא קבלת פרטי ביצוע ממתכנן קונסטרוקציה. לא מצאתי גם באי התייצבותו של המהנדס חסידים להעיד מחדל של הנתבעים דווקא. מדובר במהנדס משותף לשני הצדדים. לא יתכן להציג מסמך בכתב שלו שתומך ביציבות דירת אטיאס ולטעון כנגד כל מסמך אחר שיצא מבית מדרשו.

11. נזקי הרטיבות תוקנו. מומחה נוסף שמונה מטעם בית המשפט ובהסכמת הצדדים (המהנדס רון ארד) קבע כי כל שנותר הוא לשפר איטום בקופינג קיר גג משותף, "באחריות אנקווה ומשפיע על אטיאס" בשווי של 1,500 ₪, נקבע כי הרטיבות במרפסת הנתבע נבעה מליקויי איטום בדירת הנתבע, ואילו בנוגע לדירת בן דוד לא נמצאו כל סימנים לרטיבות אקטיבית, "יתכן והבעיה נפתרה ע"י תיקונים קודמים שבוצעו על ידי הצדדים" (חוו"ד מיום 6.7.15, פרק המסקנות).

12. ממצאי המומחה עמדו על סכום נמוך זה, משום שהנתבע תיקן ליקויים לפני הגעתו, על כך קובלת ב"כ התובעים, כאילו גרם לנזק ראייתי ולעיוות התמונה הנוגעת לחיי התובעים במהלך שלוש או ארבע השנים שקדמו לכך. התובע הציג תמונות המעידות על רטיבות שהיתה בדירתו בשנת 2013, הנתבע הודה שביצע עבודות תיקון, התובע העיד שהלה התקין מחדש את יריעות האיטום, כך שאיני רואה כל פסול בתיקונים שביצע הנתבע בדירתו, אף כי יפה היתה שעה אחת קודם.

     

    השאלות השנויות במחלוקת

13. משהכפיפו הצדדים את ניהול התביעה לקביעות המומחים שמונו בהסכמתם על ידי בית המשפט, (ובענין זה איני מקבלת את טענות ב"כ התובעים בסיכומיה, כאילו גם חוות הדעת של התובעים מהוות ראיה, ומפנה לטענות ב"כ הנתבע בענין זה), נותר כעת לבחון את רכיבי הפיצוי השונים שנתבעו ואחריות הנתבע לגביהם:

    • האם חדירת הרלסים לקיר הממ"ד של אטיאס גרמה לירידת ערך דירתו – מומחה ביהמ"ש מר גולדקלנג טען שלא, התובעים טוענים שכן – בשיעור של 77,000 ₪ ולחילופין בגובה תיקון קיר הממ"ד - 20,000 ₪.

      יוער כי הדרישה להוסיף לסך הנ"ל 35% עלות קבלן מזדמן, אינה עולה מחוות הדעת או מתשובות המומחים. המומחה קליין התבקש ליתן חוו"ד הנוגעת לשני אנשים פרטיים ולא לקבלן ורוכש דירה. אין גם מקום להוסיף על הסכום את שיעור המע"מ, משום שהכלל הוא שמקום שאין התייחסות ספציפית לכך, המסקנה היא שהסכום כולל מע"מ.

    • האם יש לחייב הנתבע בתשלום סך של 20,000 ₪ בגין חדירת הרלסים לקיר הממ"ד ופגיעה בחוזקו של קיר הממ"ד, על אף שאין לכך כל משמעות, עקב הפסקת השימוש בחדר זה כממ"ד, בעקבות העתקת דלת הממ"ד, חיתוך הקירות והתקנת דלת מעץ.

    • האם יש לפצות את התובעים בעוגמת נפש ואם כן בכמה, התובעים 1-2 דורשים 30,000 ₪ ותובע 3 – 30,000 ₪ נוספים.

    • האם הנתבע צריך לשפות את התובעים בגין השימוש בשני קירות גובלים בשווי 10,260 ₪ כל אחד, כפי שהעריך המומחה אחי קליין.

      הנתבע טוען כי השתתף בעלות בניית הקיר העליון, באמצעות פועלים שלו וכי הקיר התחתון אינו קיר משותף. המומחה קבע כי הקיר התחתון נחזה להיות במקור קיר משותף, ולאחר בניית התוספת ע"י הנתבע הפך לקיר פנימי בדירת הנתבע. את עצם הזכאות לפיצוי הותיר המומחה קליין להכרעת בית המשפט. תביעת תובע 3 בענין זה מצטמצמת ל-1/3 מהקיר התחתון בלבד, אותו בנה ב-1995.

    • האם זכאים התובעים להחזר בגין ליקויי רטיבות שתוקנו על ידם, בטרם נבדקו הדירות על ידי המומחים השונים. התובעים טוענים לסך של 10,000 ₪.

    • סכום הוצאות המשפט ושכר הטרחה.

       

      דיון והכרעה

14. קודם שאתייחס לרכיבי הנזק הנתבעים, אומר בקצרה כי אני דוחה את התביעה שכנגד של הנתבע, שביקש צו עשה לתיקון הרטיבות, שגרם אטיאס לדירתו ופיצוי בגין עוגמת נפש. המומחה לאיטום קבע באופן חד משמעי שנזקי הרטיבות נגרמו מדירת הנתבע ולא מזו של אטיאס. הנתבע קיבל קביעה זו, כך השתמע מעדותו לפני, ואף על פי כן לא טרח למחוק התביעה שכנגד, לטענתו, התובעים גרמו לו עוגמת נפש בהתנהגותם התוקפנית. טענות התקיפה לא הוכחו כדבעי וגם לא עוגמת הנפש של הנתבע, בכל תהליך הבניה נדמה שהיה מאופק ושווה נפש, הוא קבלן במקצועו, בנה ושיפץ הדירה לצורך רווח כלכלי שלו או של מי מבני משפחתו, ואין פסול בכך, אולם הוא לא התגורר במקום ולא היה מעורב רגשית כמו התובעים, וברור כי אלמלא הוגשה תביעת התובעים לא היתה מוגשת התביעה שכנגד.

15. כאמור לעיל, בתחילת ההליך המשפטי הצדדים השכילו להסכים על מינוי מומחה מכריע ע"י בית המשפט, ואף ויתרו על חקירת שני מומחים מתוך השלושה שמונו: המהנדס אחי קליין; והמומחה בתחום האיטום- המהנדס רון ארד, אולם ככל שהתקבלו ממצאי חוות הדעת, לרבות זו של השמאי והמהנדס גולדקלנג בענין ביצוע התיקונים שיש לחזור עליהם בסך של כ-6,000 ₪ בלבד והעדר ירידת ערך, נוכח צמצום סכומי הנזק המאושרים, שינו התובעים וליתר דיוק תובע 1 את הילוכו, הוא עמד על ניהול התביעה עד תומה וניכר כי הטינה שרחש לנתבע 2 לא דעכה, והסיטה אותו מהמשך ניהול יעיל של ההליך והבאתו לגמר. במקום זאת הוצגו כראיה הודעות שנגבו במשטרה אשר נוגעות לתלונה על תקיפה סתם נגד אשתו ותלונה נגדית שלה נגד אחות הנתבע, וכן הודעות וצו למניעת הטרדה מאיימת, כל אלו לא עשו חסד עם התובעים. אשת התובע כלל לא התייצבה להעיד על עוגמת הנפש שתבעה, והנחתי היא שהיה זה כדי למנוע חקירתה בנוגע לעוולת התקיפה וחלקה בסכסוך בין הצדדים, המומחה גולדקלנג נחקר ארוכות ובאופן שגרם לו לצאת מכליו, חלק מתשובותיו הנרגנות שימשו כחומר ביד ב"כ התובעים, כדי לטעון כי יש לפסול חוות דעתו, כאילו חוות דעתו מוטה או העובדה שהוא גם מהנדס וגם שמאי פגמה בשיקול דעתו, כל זאת שעה כשתמצית חוות דעתו ועדותו הן סבירות והגיוניות: אין ירידת ערך בנוגע לנזק שניתן לתקנו ובהנחה שיתוקן כדבעי, חלקים שחורגים מהיתר בניה אינם מחושבים בשווי הדירה, ובמכירה לקונה מרצון, ממילא מתקיים משא ומתן שבמהלכו מופחת שיעור שבין 5-7%, כך שגם 2% או 4% להם טענו התובעים נבלעים במו"מ ובלתי מוחשיים.

16. לטענת ב"כ התובעים לפיה חובת הגילוי בעת מכירת הדירה תחייב פירוט אופן הבניה, כאילו יש בכך כדי לגרום לירידת ערכה של הדירה, השיב כי המוכר יצטרך להציג את כל ההיתרים והתכניות "והקונה ישקול את צעדיו האם לשכור קונס' מטעמו או לפנות לחסידים או ליועץ אחר שיברר עם הקונס' האם נעשה תקין או לא". הוא חזר והדגיש כי לא צריך להיגרם שום נזק קונסטרוקטיבי לקיר "וגם לא נגרם" (פרו' עמ' 26).

    לא מצאתי להטיל ספק בחוות דעת גודקלנג ובעדותו, מדובר במומחה שנשכר על ידי בית המשפט ולא מצאתי טעם לחרוג מחוות דעתו, לפיכך אני דוחה התביעה לירידת ערך.

17. ההשוואה בין מכונית לדירה, בענין ירידת ערך, כפי שביקשה ב"כ התובעים לטעון, אינה סבירה בעיני. תיקונים ושיפוצים הם חלק מאחזקת הדירה, רק פגמים מבניים שאינם ברי תיקון ואשר פוגמים ביכולת השימוש המיטבי בדירה, עלולים להשפיע על מחיר הדירה ולפגום בערכה, אולם נזקי צנרת או איטום הם ברי תיקון, ככל שלא תוקנו, הרי שירידת הערך לא תעלה על גובה התיקון. הטענה כי ה"רלסים" השקועים בתוך הקיר מונעים מהתובעים שימוש סביר בדירה ומהווים מטרד ליחיד, כפי שנטען בסיכומיהם מופרכת בעיני.

    בענין ירידת ערך בשווי תיקון הליקויים ולא מעבר לכך, ראו ע"א 172/99 זלוצין נ' דיור לעולה [פורסם בנבו](14.6.2001) אליו הפנו שני הצדדים בסיכומיהם.

     

18. השאלה אם בכלל לחייב את הנתבעים לשלם את הסך 20,000 ₪ בגין איטום מחדש סביב החורים שפערו הרלסים בקיר הממ"ד, ואשר ספק אם יבוצעו אי פעם, נוגעת במידה מסוימת לדיני עשיית עושר שלא במשפט, ולא רק לדיני הנזיקין, כיוון, שלכאורה התובע אינו חסר סכום זה, בשל החלטתו התכנונית שלא להשתמש בחדר הממ"ד כמרחב מוגן דירתי מפני טילים, כשהוא מנסר חלק מהקיר המזוין, מעתיק דלת הממ"ד למקום אחר בקיר ומחליף אותה בדלת עץ. מאידך, הפגיעה בחוזקו של קיר הממ"ד בפני התקפת טילים בעקבות חדירת הרלסים, כפי שקבע המומחה אחי אילת אינה תלויה בפגיעה הנוספת שגרם התובע, ואם יחויב התובע ע"י רשות כלשהי להחזיר הממ"ד לכשירות, או יבחר לעשות כן חלילה בשל מצב בטחוני שיחייב זאת, חלק מהוצאותיו יכללו את הסכום הנ"ל, ולכן למרות הסיכוי הקלוש להפסד כספי, אני מוצאת לנכון לחייב הנתבעים לשלם סך של 20,000 ₪ לתובעים.

19. דיני עשיית עושר שלא במשפט חלים גם על המחלוקת בין הצדדים לענין שימוש הנתבע בקיר המפריד העליון. הנתבע אינו טוען כי הוא אינו חייב להשתתף במחצית ההוצאה, אלא שהשתתף באמצעות עבודות הפועלים שלו בבנית הקיר, הוא הודה בחקירתו כי מי ששילם על הבטון הוא התובע, לתובע היה קבלן ופועלים משלו, ובהעדר כל ראיה לקיזוז סכום כלשהו ששולם על ידי הנתבע, אני מקבלת את תביעת התובעים, ומחייבת את הנתבע לפצות את התובעים 1-2 בהחזר מחצית עלות בניית הקיר העליון כפי שהוערכה על ידי המומחה קליין ובסה"כ בסך של 5,130 ₪.

20. לענין ליקויי רטיבות עתידיים שלא התגלו עד כה ושהמומחה גולקלנג המליץ להפקיד בקופת בית המשפט, בסך של 20,000 ₪, למשך השנתיים הקרובות. התובעים מבקשים לקבל סכום זה לידיהם כבר עתה שאם לא כן יש בכך הגבלה על זכותם לעשות בקניינם כרצונם. אף כי המלצה זו אינה חלק מהמנדט שקיבל המומחה, והרי עילת תביעה חדשה תקום לתובעים אם יתגלה נזק חדש, משאימצתי את עיקרי חוות דעתו, אאמץ גם המלצה זו, ולו כדי להפיס את דעת התובעים שרואים צל הרים כהרים.

    הנתבע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 20,000 ₪. הסכום יוחזר לו ביום 1.7.18 (שנתיים מיום חוות הדעת, כפי שהמליץ המומחה), בהעדר דרישה חדשה וראיה לנזק רטיבות נוסף שמקורו מדירת הנתבעים שנמכרה לצד שלישי. מיותר לציין שאין בהפקדה מוגבלת בזמן ובסכום כדי למנוע כל דרישה עתידית לפיצוי בגין נזק חדש שמקורו מדירת הצד השלישי. אני דוחה הדרישה להמציא הסכום לידי התובעים, המומחה לא קבע שיש נזק ולכן התובעים אינם זכאים לסכום זה, בניגוד לנטען בס' י"ד בסיכומיהם.

     

     

    לענין תיקונים שבוצעו ע"י התובעים

21. אטיאס תבע החזר תיקוני רטיבות בדירתו ובדירת בן דוד, אולם לא הובאה כל ראיה על כך. גם בעדות הראשית של שני התובעים לא נזכר כל סכום, אלא בסיכומים (5,000 ₪ בדירת אטיאס ו-5,000 ₪ בדירת בן דוד). שפכטל טיח וצבע במקומות שבהם הרטיבות יבשה ונותרו סימנים, בוצעו על ידי אטיאס, ולכן באופן סמלי אני מחייבת הנתבעים לפצותו בסך של 1,000 ₪ - עלות משוערת של החומרים.

     

    עוגמת נפש

22. מדובר בפיצוי בגין נזק לא ממוני שמבוסס על שיקול דעת בית המשפט. לא תמיד ישנה התאמה בין גובה הנזקים לעוגמת הנפש, משך הזמן שבו נותר הליקוי ומידת השפעתו על חיי היומיום בדירה, כמו גם התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו מהווים אף הם קריטריונים רלוונטיים. בנוסף על הסכום לעמוד במבחן הסבירות. ראו ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק- על 2005 (1), 2747, עמ' 2783 וע"א 611/89 דרוקר חברה קבלנית לעבודות אזרחיות נ' נחמיאס פ"ד מו(2) 60, 65 (1992).

23. אטיאס ובן דוד דורשים פיצוי בסך 50,000 ₪ כל אחד בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם מידי הנתבע. לא התרשמתי שלבן דוד נגרמה עוגמת נפש או אי נוחות כלשהי, הוא בסה"כ התאכזב שהנתבע לא פיצה אותו כפי שפיצה את השכנה (פרו' עמ' 28). גם בן דוד הפסיק להשתמש בממ"ד ככזה עת פירק הדלת ואף על פי כן יהא זכאי לסכום שקבע המומחה אחי קליין. "החוב" הנוסף בגין השתתפות של 1/3 בקיר שבנה לפני 20 שנים אינו יוצר עוגמת נפש, הרעש והמטרד שבבניה היו מובנים לו וכך אירע מן הסתם כשהוא בנה, לפיכך איני מחייבת הנתבע בפיצוי בגין רכיב זה, את תובע 3.

24. הנתבע טען כי אטיאס תקפו אותו וניסו למנוע את הבניה, תוך כדי עשיית דין עצמי, וכי במהלך הבניה כלל לא התגוררו במקום, עובדה שאושרה על ידי אטיאס בחקירתו, כך שלא נגרמה להם אי נוחות ומטרד ובכך יש ממש, מה עוד, שהם עצמם בנו וגרמו מטרד ורעש לשני השכנים שבקומת הקרקע (בן דוד ומלול), ובכלל הבניה היתה מוסכמת על שני הצדדים וטרדה ואי נוחות היתה טבעית וצפויה, אולם עוגמת הנפש אליה התייחס התובע בעדותו (פרו' עמ' 10-11) נבעה מנזקי הרטיבות בדירתם במשך מספר חורפים, יעידו על כך התמונות מ-28.4.13 (תמונות 14-16 בת/1). התיקון היסודי שעשה הנתבע באיטום דירתו נעשה רק סמוך לבדיקת מומחה בית המשפט, ולכן אני מוצאת לאמוד את עוגמת הנפש לתובעים 1 ו-2 ביחד בסך של 7,000 ₪. על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בעקבות התלונות ההדדיות במשטרה ומעשה התקיפה הנטען, איני פוסקת דבר, הן משום שלא הוכח מי תקף את מי והן משום שהתובעים בהתנהגות אחרת יכלו להימנע מההסלמה ביחסים שבין הצדדים. כאמור, אי הגעתה של התובעת 2 למתן עדות פועלת לחובתה.

25. המומחה גולדקלנג התבקש גם לבחון את טיב התיקון שביצע הנתבע. לפי חוות דעתו, האיטום לאורך הקיר המשותף וגג הרעפים, ולאורך החיבור שבין רעפי הגגות של דירות התובעים ודירת הנתבע, בוצע באופן רשלני, ולפיכך, יש לפרק את הקיים ולבצע איטום מחדש כאשר עלות משוערת של התיקון החוזר היא 2,000 ₪ +מע"מ.

26. נסכם אם כן את הסכומים המגיעים לכל אחד מן התובעים. לתובעים 1 ו-2 ביחד ולחוד מגיעים הסכומים הבאים:

    • תיקון חוזר של האיטום – 2,340 ₪ לפי חוו"ד גולדקלנג

    • שיפור איטום בקופינג - 1,500 ₪ לפי חוו"ד ארד

    • השתתפות במחצית הקיר העליון – 5,310 ₪

    • החזר בגין תיקונים שלאחר הרטיבות שיבשה – 1,000 ₪.

    • תיקון סביב נקודות הפריצה של הרלסים – 13,000 ₪

      (מתוך ה-20,000 שקבע המומחה אחי קליין עבור שתי הדירות)

    • עוגמת נפש 7,000 ₪ 

      סה"כ 30,150 ₪.

27. לתובע 3 מגיעים הסכומים הבאים:

    • תיקון סביב נקודות הפריצה של הרלסים – 7,000 ₪

      (מתוך ה-20,000 שקבע המומחה).

    • 1/3 מהקיר התחתון – 3,505 ₪

      סה"כ 10,505 ₪.

       

      הוצאות משפט

28. בהוצאות המומחים מטעם בית המשפט נשאו הצדדים בחלקים שווים, למעט בזו של המומחה גולדקלנג (כל צד נשא בתחילה ב-4,000 ₪ שהופקדו בקופת ביהמ"ש, אולם עם קבלת דרישת שכר הטרחה, הוסכם בין הצדדים כי כמימון ביניים הנתבע ישא בהפרש (הודעה מיום 5.5.16), וכך יצא שהנתבע שילם 10,000 ₪). משלא הכרתי בירידת ערך, על התובעים להשיב לו סכום זה, מצד שני, על הנתבעים לשאת בהוצאות המומחים של התובעים (למעט זו הנוגעת לירידת ערך), בסך כולל של 6,650 ש"ח (2,300 + 1,750 +1,800+800 כמפורט בקבלות שצורפו לכתב התביעה) ובהחזר חלקם בגין מומחי בית המשפט רון ארד ואחי קליין, שאיני יודעת כמה גבו, ולכן התוצאה המקורבת היא שכל צד יוותר עם הוצאותיו בנושא זה.

     

29. אני מחייבת את הנתבעים לשאת בכמחצית אגרת בית משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,000 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בתביעה שכנגד שנדחתה). לו רצה הנתבע להימנע מהוצאה זו, או מחלקה, היה עליו להקדים ולמחוק התביעה שכנגד ולשלם סכומים שלא היו שנויים במחלוקת בעיניו, גם כאשר התובע בחר לנהל ההליך עד תומו ולא להתפשר. מסכום זה רשאי הנתבע לקזז סך של 5,850 ₪ שנפסקו לחובת התובעים בהחלטתי מיום 22.11.16.

30. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית בתום 30 ימים מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. הפקדת סך 20,000 ₪ בקופת בית המשפט כאמור לעיל, תיעשה בתוך 30 ימים.

     

     

     

    ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.