ת"א
בית משפט השלום צפת
|
18262-01-14
24/01/2017
|
בפני השופטת:
רבקה איזנברג
|
| - נגד - |
תובעת:
חברה לקרור ואריזה מרום הגליל בעמ
|
נתבעת:
תנובה מרכז שיתופי בע"מ
|
| פסק דין |
1.בפני תביעה כספית ע"ס 77,558 ₪,שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בטענה ליתרת חוב בגין מתן שירותי חדרי קירור ואספקת מיכלים לאיסום ביצים. החוב הנתבע הינו החוב נשוא חשבונית מס' 92 בגין שני חדרי קירור שהושכרו לנתבעת בחודש 12/11 ומיכלי אחסון,חוב שנטען כאמור, כי לא שולם ע"י הנתבעת.
2.בבקשת הרשות להתגונן, אשר עם מתן הרשות להתגונן הפכה לכתב ההגנה של הנתבעת, נטען כי מאחר והיה מדובר בעודפי ביצים שהיו מיועדים עבור חברת צ'אם 2000 תעשיות מזון שותפות מוגבלת (להלן: "צ'אם") ,סוכם בין הנתבעת לצ'אם כי צ'אם היא זו אשר תישא בעלויות האחסון .לטענת הנתבעת,סיכום זה בינה לבין צ'אם הובהר לתובעת ולכן סוכם כי תנאי התשלום יהיו זהים לאלו הנהוגים בין התובעת לצ'אם. הנתבעת טענה כי הוצג לה מצג כוזב כאילו דמי התשלום שנגבו מצ'אם עבור חדר קירור לחודש הינם 31,500 ₪.
לטענת הנתבעת, לאחר שהונפקה חשבונית תשלום 92 הבינה כי חויבה בסכום הגבוה מהתעריף המוזל על פיו נהגה צ'אם לשלם לתובעת. הנתבעת טענה כי צ'אם שילמה בפועל לתובעת את החוב מושא החשבונית- 63,016 ₪ (כולל מע"מ) על פי התעריף שהיה נהוג בין צ'אם לתובעת ולפיכך, מלוא החוב הנתבע כבר שולם.
3.מטעם התובעת העיד מר סופר יהודה-מנכ"ל התובעת (להלן: "סופר"). מטעם הנתבעת העיד מר מרק שניידר , מנהל תחום ביצים אצל הנתבעת (להלן: "שניידר"), וכן זומן על ידה מר אריה גרשון ששימש מנהל צ'אם (להלן:"גרשון").
דיון
4.לאחר שבחנתי את כל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים,שוכנעתי כי אף שאין לקבל את טענת הנתבעת כאילו התובעת לא הייתה זכאית לחייבה מעבר לתעריף צ'אם ואף שהתובעת אינה מחויבת בסיכומים בין הנתבעת לצ'אם,הרי הנתבעת הוכיחה כי חלק מהחוב נשוא חשבונית 92 כבר שולם ע"י צ'אם ולכן אין לחייבה אלא בהפרש שנותר לתשלום.
בעניין זה אבהיר כבר בראשית הדברים,כי שוכנעתי שאין לקבל את טענות הנתבעת לסיכום על תעריף מופחת וצודקת התובעת בטענתה כי הנתבעת התחייבה מפורשות לתעריף של 31,500 ₪. עוד אציין כי אין בהסכמות בין הנתבעת לצ'אם כדי לכבול את התובעת וכפי שהבהרתי בפני הצדדים,גם תשלומים ששילמה צ'אם בעבר עבור הנתבעת אין בהם כדי לכבול את התובעת להמשיך ולקבל תשלומים מצ'אם. אולם,מאחר ששוכנעתי ברמה של 51% הנדרשת בהליך אזרחי כי חלק מהחשבון נשוא התביעה נפרע בפועל,הרי יש להפחית מחוב הנתבעת את הסכום שנפרע.
אבהיר כי דברי ביה"מ בדיון קדם משפט מיום 5.7.16 המצוטטים בסעיף 2 לסיכומי התובעת,כוונו לכך שללא הסכמה מפורשת מצד התובעת,הרי גם אם בעבר הסכימה התובעת לקבל תשלומים מצ'אם עבור הנתבעת,אין בכך כדי לחייב את התובעת לראות בצ'אם את החייבת מכאן ולהבא,במקום הנתבעת. לאור האמור הובהר לנתבעת כי גם אם צ'אם שילמה עבור הנתבעת והכוונה ל"שילמה בעבר",הרי כל עוד לא תוצג ראיה כי ניתנה הסכמת התובעת שצ'אם תישא בחיובי הנתבעת ותהיה חייבת במקומה,ספק אם יהיה בטענה כדי לפטור את הנתבעת,שכן התובעת זכאית לראות בנתבעת את החייבת. מובן כי לא היה בדברים לקבוע שגם אם תוכיח הנתבעת את פירעון החוב הספציפי,תתקבל התביעה. דווקא,לפיכך,הוצע לצדדים בהמשך לאותם דברים להיפגש ולעבור על כרטיסי הנהלת החשבונות ולבדוק את הטענה כאילו תשלומים ששילמה צ'אם לא הופחתו מחיובי הנתבעת(ראה בפרוטוקול שם).אילו כוונת ביה"מ,הייתה שבכל מקרה, גם אם שולם החוב הספציפי,דין התביעה להתקבל,לא היה מוצע לצדדים לבדוק את הכרטסות ואת הטענה שתשלומים ששולמו בפועל,לא הופחתו.
עוד אציין בחלק מקדים זה של פסק הדין,כי אין לקבל את טענת הנתבעת בסעיף 12 לסיכומיה להרחבת חזית מאחר שהתובעת לא הגישה כתב תשובה. כפי שטענה התובעת בסיכומי התשובה שהגישה,הרי שעל פי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אין חובה על תובע להגיש כתב תשובה. אם תובע בחר שלא להגיש כתב תשובה יראו את העובדות הנטענות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת. לפיכך,גם אם טענה הנתבעת בהגנתה כי צ'אם שילמה בפועל לתובעת את החוב מושא החשבונית, הרי שרואים עובדה זו כשנויה במחלוקת גם ללא הגשת כתב תשובה והתובעת רשאית הייתה לטעון כי התשלום מושא החשבונית הוא בגין חוב אחר של צ'אם. טענות אלו יש לבחון לגופם של דברים והן אינן מהוות הרחבת חזית,אף שלא הוגש כתב תשובה.
ראה תא (ת"א) 16872-07 סופר קרמיק (2000) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ