ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
1811-08
11/12/2014
|
בפני השופטת:
מיכל וולפסון
|
- נגד - |
התובעים:
1. רמי כהן 2. שלי כהן
עו"ד גבי מיכאלי
|
הנתבעים:
1. שובה - מושב עובדים של הפועל המזרחי 2. שמואל פורטנו 3. הרצל שמואל 4. שמואל שושן 5. ויולה סועיד
עו"ד שמילה יורם עו"ד גלעד אבני
|
פסק דין |
1.בפני תביעה לפינוי, תביעה לצו הריסה ופיצוי כספי בגין הפסדים בעין בהתייחס לחלק ממשק חקלאי במושב "שובה". הצדדים למחלוקת שבפני הינם התובעים, בני זוג, שרכשו את משק 47 במכרז שפרסמה הנתבעת מס' 1, אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית. התובע מס' 1 הוא בנו של חבר באגודה, ה"ה ניסים כהן שבמועד הרלבנטי גם היה חבר בוועד האגודה והכיר את המשק שהוצע במכרז ואת נתוניו. הנתבעת מס' 2 ובעלה המנוח, ה"ה פנחס שמואל ז"ל, היו חברים באגודה מעת שהאגודה נוסדה בשנת 1952. הנתבעים 3-4 הם בניה והם המעבדים בפועל את המשק שלה, משק מס' 52.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בחלקה א' של משק 47. כי חלקה א' תפוסה על ידי הנתבעים 2-4. במועד הגשת התביעה גם הנתבעת מס' 5 תפסה חלק חלקה זו, אך בהמשך היא ויתרה על טענותיה, פינתה את המקום והודיעה שתכבד את החלטות ביהמ"ש.
2.בין התובעים כמועמדים לחברות לבין האגודה נכרת חוזה של תנאי קבלה. אין מחלוקת כי בשנת 2005 שהאגודה פרסמה למכירה "משק חקלאי ריק ללא בית". המציע שזכה הוא התובע מס' 1 (תוצאות פתיחת מעטפות מיום 18.07.05). ביום 05.11.05, באסיפה כללית עמדה קבלת התובעים כחברים באגודה על סדר היום. בהחלטה נקבע שקבלת התובעים 2-1 תהיה מותנית בתשלום של הסכום שהוצע עבור המשק. כמו כן הוסף: "וכן ענין הקרקע עם משפחת שמואל יוסדר". בהמשך נקבעו תנאי התשלום: 50% תוך 30 יום והיתרה תוך שנה.
להשלמה הוסף: "במידה והענין לא הסתדר העסקה תעבור לאסיפה כללית". הסכום שהוצע ע"י התובעים היה 64,000$ (להלן: "החוזה").
התובעים הפרו את החוזה. לפי קבלות האגודה שהגישו התובעים כראיות התשלום הראשון שולם באיחור ובחסר. סך של 32,000 ₪ שולם ביום 23.12.05. התובעים אינם חולקים שסכום זה אינו מהווה 50% מהתמורה. הסכום הבא של 25,000 ₪ שולם ביום 04.05.06 והיתרה התפרסה עד ליום 22.12.08. התובעים אפוא לא עמדו בתנאי התשלום אך בפועל הם שילמו את מלוא התמורה למועד מתן פסק הדין.
האגודה לא ביטלה את החוזה, ואפשרה קידום הקליטה עוד בטרם קבלת היתרה. לפי ראיות שהגישו התובעים מנהל מקרקעי ישראל הודיע ביום 02.07.07 כי התובעים 2-1 נרשמו במנהל כברי רשות במשק 47.
3.הנתבעים אינם חולקים כי המחלוקת עם משפחת שמואל נוגעת לחלקה ב' ולא לחלקה א'. מקרקעי המושב מחולקים לחמישה מתחמים ביניהם חלקות א' עליהם בנוים בתי המגורים ומבנים שנועדו למשק חי, בגודל של כ- 10 דונם ליחידת משק. כמו כן קיימות חלקות ב'. הן מיועדות לעיבוד בגודל של כ- 25 דונם. חלקה ב' תכונה: "חלקת עיבוד". לטענת משפחת שמואל, מטעמים של מיקום בית המגורים וחלקה א' של משק אביהם המנוח, לא היה בידי האגודה להקצות לאביהם חלקת עיבוד צמודה (חלקה ב'). לפי גרסתם עוד בשנת 1952 הוחלט על ידי האגודה, באישור הגורמים המיישבים, מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והתנועה המיישבת, איגוד המושבים של הפועמ"ז לתת לאב את חלקה א' של משק 47 (סעיף 7 לתצהיר הרצל שמואל). הנתבעת מס' 1 לא חלקה על כך. מלכתחילה לא נגבו דמי שימוש על השימוש בחלקה א' במשך שנים רבות (סעיף 9 לתצהירו). הנתבעים אינם חולקים כי חלקות ב' מחולקות על ידי האגודה בחלוקה משתנה ולא קבועה (סעיף 5 לתצהירו של שמואל הרצל). לפיכך ההתחייבות החוזית של האגודה להסדיר את עניין הקרקע עם משפחת שמואל הייתה בגדר סמכויותיה על פי התקנון. אין מחלוקת שעד למועד מתן פסק הדין היא לא הפעילה סמכות זו.
המצב בו חברי המושב מעבדים חלקות א' של משקים אחרים לא היה יחודי לנתבעים (סעיף 20 (ח) לתצהירו של מזכיר המושב, חניה הרצל). הוא הוסיף כי חברים אחרים פינו את אותן חלקות א' כאשר התבקשו על ידי המושב (סעיף 20 (ח) לתצהירו). אף כאן ביקש המושב, על ידי בא כוחו, מהנתבעים לפנות את חלקה א' במקביל למכירה (מכתבו של עו"ד יורם שמילה מיום 07.06.05). אחרי מכתב זה נשלחו עוד מכתבים, אך האגודה לא נקטה בנוסף לכך כל צעד אקטיבי. נטען, גם אחרי הגשת התביעה, שהרצון היה להגיע לכך בדרכי נועם. יש לציין כי לאגודה שיזמה את המכירה כמו גם לנתבעים עמד סעד שאף צד לא ניצל של הליך בוררות לפי סעיף ו' לחלק ד' לתקנון האגודה. לא ניתן לחוסר המעש הסבר. גם נסיונות לאחר הגשת כתבי הטענות לסיים את המחלוקת בגישור פנימי של בית המשפט לא צלח.
4.לטענת הנתבעים 2-4 קיימים פגמים מהותיים וחמורים בהליך שבוצע על ידי וועד הנהלת המושב עד כדי איון ההחלטות להעברת הזכויות במשק 47 לתובעים. שורה של כשלים מפורטים בסעיפים 20-17 לתצהיר של הרצל שמואל. נטען אפוא שההחלטה לקליטת התובעים בטלה. נטען שגם ההחלטה של האסיפה הכללית פגומה (סעיף 22 לתצהירו). לפיכך נומק על ידם מדוע לתובעים אין מעמד לתבוע פינוי. אולם לנוכח כי האגודה עומדת, בהקשר לפינוי, מאחורי תביעת הפינוי, בבחינת השולח המאשרר את מעשי השלוח אז גם אם הנתבעים 2-4 צודקים בטענות אלה, אין בכך כדי להוות מענה לכך שהם תופסים חלקה א' של משק אחר, שאינו כלול, גם לשיטתם, בחלקות העיבוד (חלקות ב').
פרשנות חוזה