ת"א 1780-10 נשאת בהג'ת נ' אל איסרא אגודה שיתופית לשיכון בע"מ ואח'

התובע, מהנדס במקצועו, הוא לפי הנטען, הבעלים והמנהל של משרד טהבוב להנדסה ולייעוצים ברמאללה.

הנתבעת 1, אגודה שיתופית הרשומה ופועלת כדין בישראל , אשר לפי הנטען הינה גם הבעלים, המחזיקה, המקימה, או היזם - להקמת 20 יחידות דיור, בהתאם לתוכנית בניה 2612 בתב"ע ב' 36 תכנית בינוי למגרש 3 בעיריית ירושלים (להלן: "פרויקט השיכון" כאשר הנתבעת 1 תכונה כפי שכינוה הצדדים- "העמותה").

הנתבעת 2, לשכת הווקף המוסלמי, היא הבעלים של חלקות הקרקע, עליהן נבנה פרויקט השיכון.

הנתבעים 22-3, הינם דיירים ביחידות הדיור האמורות וחברים בנתבעת 1. למען נתבעים אלו הוקמה תכנית בניית יחידות הדיור. הנתבעים הם עובדים במסגד אל-אקצה והם תרמו להשלמת הפרויקט.

עניינה של התביעה, בהודעת הנתבעת 1 לתובע ביום 23.1.03, על הפסקת עבודתו בפרויקט השיכון.

לטענת התובע עד לשלב זה, הוא השלים כ-90% מהפרויקט.

סכום התביעה הועמד על 666,976 ₪, המהווה לטענת התובע, סכום שעל הנתבעים להשלים ולשלם לו בהתאם לחובתם החוזית. כפי שיפורט להלן התביעה נדחית כנגד נתבעים 22-3 ובאשר לנתבעת 1 מתקבלת בחלק קטן ממנה.

תמצית הטענות בכתבי בית הדין:

1. התובע טען בתביעתו כי משרדו זכה במכרז של הנתבעת 1 להקמת 20 יח"ד בירושלים בפרויקט האמור. בתביעתו מפרט התובע את המועדים השונים של ההסכמים שנחתמו בינו ובין העמותה (2.7.98, 24.4.99, 25.4.99) ומציין כי הוא זה שהגיש לעיריית ירושלים תכניות וקיבל ביום 23.5.99 אישור ורישיון להקמת פרויקט השיכון, כמתוכנן. עסקינן ברישוי של שטח המתקרב ל- 2,400 מ"ר המתוכנן בגוש 30519 חלקות - 71,79, כאמור למגורים של עובדי מסגד אל-אקצה. על בסיס שני ההסכמים האחרונים דלעיל נטען כי הוסכם לשלם לתובע שכ"ט על בסיס 7% מהפרויקט. הנתבעת 1 תשלם לתובע 6% משכר הטרחה, בהתאם להזרמת הכספים בפרויקט, ו1% נוסף ישולם לאחר המסירה. נטען כי התובע ומשרדו השלימו את כל עבודות ההנדסה, השרטוטים והרישוי להקמת הפרויקט. נטען כי למרות העבודה הראויה של התובע, הרי שבשל לחצים "איומים ובלתי נלאים" (ר' סעיף 26 לכתב התביעה) - מצד הקבלן המבצע, הודיעה הנתבעת 1 לתובע, לבסוף, על הפסקת עבודתו. התובע טען כי הקבלן המבצע, ניסה ללחוץ עליו להיעתר לדרישות לא חוקיות. מאחר והוא לא עשה כן, הופעל הלחץ על הנתבעת 1 לפטרו. עניינו של התובע הובא בפני לשכת המהנדסים, שהקימה ועדת החקירה. ממצאי הועדה תמכו בטענות התובע ובדרישתו לקבל מלוא שכרו. התובע טען כי הנתבעים עשקו אותו והתעשרו על חשבונו ועל חשבון משרדו. התובע לא זכה לתשלום מלוא הסכום לו הוא זכאי ועבורו עבד. התובע הודה שביצוע הפרויקט התעכב, אך טען כי הדבר היה נעוץ בהתנהגות הקבלן המבצע. בנסיבות אלו, הוא זכאי לתשלום גם בגין תקופת האיחור. עלות ההשקעה בפרויקט הינה לטענתו לפחות 3,376,000$. השקעה זו הוזרמה ע"י הבנק שמימן את הפרויקט לנתבעת לצורך השלמת הפרויקט.

   התביעה הוגשה בעילות שונות. נטען לגרם הפרת חוזה כלפי הנתבעים 2 ו-24 (כך במקור הגם שיש רק 22 תובעים). נטען כי הנתבעת 2 נכנעה לאיומי הקבלן המבצע וגרמה לנתבעת 1 להפר את ההסכם ולסיים את עבודת התובע. נטען כי מעשי הנתבעים עומדים בניגוד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגדיר את זכות הקניין כזכות חוקתית. התובע טען גם לעילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, עת הנתבעים נהנים מפירות עמלו, עליהם לא קיבל את מלוא התמורה. עוד נטען להפרות חוזים רבות ולהתנהגות בחוסר תום לב. אציין כי בהמשך התנהל התיק למעשה רק בעילה החוזית ואף בסיכומים נטען למעשה רק מכוח עילה זו.

   באשר לנזקיו -טען התובע כי על פי ההסכמים היה צפוי לקבל מהפרויקט 45,000$,עבור עבודות שרטוט ורישוי (מתוך סכום זה 10,000$ בגין עבודות נוספות) ו-186,284$ עבור עבודות פיקוח וניהול (נטען כי התובע היה זכאי לקבל בגין 5% משווי הפרוייקט - 89,000$. מאחר וסכום זה היה על בסיס הנחה שתידרש שנת פיקוח, נטען כי יש לחלק סכום זה ל -12 חודשים ולהכפיל את המתקבל ב- 13 חודשי עיכוב. האמור מוליד, בהתאם לתביעה, דרישה לסך נוסף של 96,849$. אעיר כי נראה שחלה שגגה בתביעה באשר לחיבור הסכומים). בפועל קיבל התובע 52,399$ בלבד. נטען שעל הנתבעים להשלים לתובע סך נוסף של 179,778$ עבור התקופה שעד להודעה על הפסקת עבודתו.

    

   תמצית הטענות בכתב ההגנה מטעם נתבעים 22-3: