ת"א 1722-11-10 הראל חברה לבטוח בעמ נ' מוקד גת בע"מ ואח'

עסקינן בתביעת שיבוב לתשלום סכום של 228,053 ₪. התובעת ביטחה בפוליסת ביטוח לבתי עסק, סניף של חברת י.א.ח. כל בו לחקלאי בע"מ (להלן: "המבוטחת"). בלילה שבין ה-21 ל- 22 ביוני 2006, נפרץ סניף החברה במושב שדה משה ונגנב ממנו רכוש רב. מנהל הסניף, מר יואל ביטון, הגיע בבוקר יום ה- 22 ביוני, וגילה את הפריצה. מערכת האזעקה במקום הייתה מחוברת למוקד של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), ובמקום היה אמור היה לשהות שומר, הנתבע 2, שאת שירותיו שכרה התובעת.

התובעת טוענת לכשל במתן שירותי המוקד מצד הנתבעת, להפרת חוזה ולרשלנות מצדה.

עובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

אין מחלוקת בין הצדדים כי אירעה פריצה וכי מהמקום נגנב ציוד. עוד הוברר כי אין מחלוקת על כך שמערכת האזעקה במקום פעלה באותו הלילה וכי היא הופעלה מס' פעמים. עוד הוברר, כי המוקדנית של הנתבעת 1 התקשרה בטלפון לנתבע 2, השומר אשר שמר במקום, או שאמור היה לשמור, וכי זה מסר לה שהכול תקין.

עוד הוסכם על הצדדים, מן הבחינה העובדתית, כי המוקדנית לא התקשרה למי ממחזיקי מפתחות הסניף מעובדי המבוטחת וכי הנתבעת לא שלחה סייר למקום. כפי שנראה בהמשך הדברים, קיימים חילוקי דעות מהותיים בהתייחס לחובתה של הנתבעת להזעיק ממי מחזיקי המפתחות ולשלוח סייר.

ראיות התובעת

מר אריה בראון, הבעלים של החברה המבוטחת, כותב בעדות הראשית כי יואל ביטון, מנהל הסניף, סיפר לו כי באותו הלילה האזעקה פעלה מכל אזורי החנות וכי הסחורה הוצאה מן החנות על ידי הגנבים דרך פתח הגג. השומר, הנתבע 2, היה אמור לשהות מחוץ לחנות ולשמור בשעות הלילה וגם לבצע סריקות מסביב לחנות במהלך המשמרת. עוד כותב מר בראון בתצהירו כי על פי ההסכם עם הנתבעת, היה אמור המוקד להתקשר למורשה כניסה במקרה של אזעקה בחנות וכן לשלוח למקום סייר. התברר כי באירוע דנן, המוקד לא התקשר לאף אחד וגם לא שלח סייר. מר בראון מעריך כי לפי הכמות הגדולה של הסחורה שנגנבה, נדרש לפורצים רב זמן כדי להוציא את הסחורה מהפתח שפרצו בגג. השמאי העריך את ערך הסחורה ב- 201,800 ₪. עוד כותב מר בראון, כי חוקר שנשלח לבדוק את אירוע הפריצה מצא כי הפריצה לא יכלה להתרחש מבלי שהשומר יבחין בכך. עוד מפרט מר בראון את הסכומים שקיבלה חברתו מן התובעת.

מר יואל ביטון, מנהל סניף המבוטחת, הצהיר גם הוא מטעם התובעת ומסר כי בליל הפריצה, לא קיבל כל שיחה מן המוקד או מן השומר. למחרת ליל הפריצה הוא הגיע לחנות, ניסה לפתוח את דלת הכניסה באמצעות המפתח אך המפתח לא הסתובב, הוא עשה סיבוב מסביב לחנות ולא ראה דבר יוצא דופן. הוא חזר אל דלת הכניסה והבחין בסימני ריתוך ליד הדלת ו"אוזן" של מנעול מרותכת על הרצפה. הוא הסיט את הדלת החיצונית וראה כי בדלת הפנימית היה ניסיון לרתך את שני המנעולים עם ברנר, היו חיתוכים בפח מסביב לשני הרתקים ובשתי האוזניים של המנעול אך הדלת נותרה נעולה. הוא הודיע מידית לאריה בראון, הבעלים, והתקשר למשטרה. הוא נכנס לחצר המסגרייה הצמודה לחנות, וראה שם ציוד מן החנות וכאשר הביט מלמעלה הוא ראה לוחות אסבסט שבורים, טיפס למקום הפריצה ונכנס לחנות מן הפירצה. האזעקה החלה לפעול והוא נטרל אותה. על הלוח הוא הבחין שכל אזורי האזעקה הופעלו למעט אזור 2 שהוא שער הכניסה. מר ביתן כותב עוד כי ניסה להתקשר לשומר אך הוא לא ענה, למרות שהיה עליו לשמור על החנות בין השעות 21.00 ל- 05.00 והוא אמור היה לבצע סריקות מסביב לחנות. מר בר ביטון שוחח עם המוקדנית אשר סיפרה לו שהייתה אזעקה בשעה 23.00 ביותר משני אזורים וכי היא התקשרה לשומר.

עוד נרשם בתצהיר, כי העד שוחח עם השומר שמסר לו ששמר בחנות במהלך כל הלילה ועד הבוקר. לדברי מר ביטון, לפורצים נדרשה לפחות שעה כדי להוציא את כמויות הסחורה שנגנבו דרך הגג. מר ביטון גם מאזכר את דוח החקירה לפיו הפריצה לא יכלה להתרחש מבלי שהשומר יבחין במהלכה והוא מסיק מכך, שבעת הפריצה, השומר לא נכח במקום. מר ביטון מוסר עוד, כי על פי המוסכם, על הנתבעת ליצור קשר אם בעלי המבוטחת או עימו בזמן אמת, מיד עם הפעלת האזעקה, אך הדבר לא נעשה. כמו כן, המוקד היה מחויב לשלוח סייר למקום וגם זה לא נעשה, למרות שהאזעקה פעלה באותו הלילה מספר פעמים ומאזורים שונים, דבר אשר מעיד בוודאות על פריצה.