ת"א
בית משפט השלום מסעדה
|
17180-03-15
21/02/2017
|
בפני השופטת:
רבקה איזנברג
|
| - נגד - |
תובע:
אדיב פרחאת
|
נתבע:
פואד אבו עואד
|
| פסק דין |
1.לפניי תביעה לפיצויים עפ"י חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין דברים שלטענת התובע, פירסם עליו הנתבע.
בהתאם להחלטה מיום 5.7.15, התביעה כבר נדחתה ביחס לדברים שפרסם הנתבע במסגרת עתירה שהגיש כנגד התובע ,המועצה, חברי ונושאי משרה בה.
התביעה שנותרה לדיון הינה בגין הטענה כי באירוע חתונה בכפר, בפני רבים, הוציא הנתבע דיבתו של התובע, עת קילל אותו בפני הנוכחים וציין כי הוא מושחת ונוכל ויעשה הכול על מנת להשימו מאחורי סורג ובריח. עוד נטען כי דברים אלו נאמרו לא רק בחתונה, אלא בהזדמנויות נוספות עת הנתבע כינה את התובע מושחת.
התובע עתר לפיצוי, ללא הוכחת נזק, בסכום כולל של 100,000 ₪.
2.הנתבע טען בכתב הגנתו כי דין התביעה להידחות והרחיב ביחס לעילה לדחיית התביעה בנוגע לעתירה. טענותיו אלו כאמור,נתקבלו.
הנתבע הכחיש את הטענות שנותרו לדיון-סעיף 13 לתביעה -דברים שנטען כי אמר בחתונה ובהזדמנויות נוספות,וטען כי מעולם לא כינה את התובע בשמות גנאי וכי את מעשי השחיתות לכאורה של התובע, פרט בכתבי בי דין שהוגשו לבית המשפט העליון, ותו לא.
דיון
3.לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו בפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות וכי לא הוכחה הטענה כי הנתבע ביצע את הפרסומים הנטענים.
מעשה של פרסום לשון הרע, מהווה עוולה אזרחית בהתקיים 2 יסודות:
"פרסום" ו"לשון הרע".
בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק יהווה "פרסום", אם היה מיועד לאדם, זולת הנפגע והגיע לאותו אדם, או לאדם אחר, זולת הנפגע וכן אם היה בכתב והכתב עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע.
לעניין לשון הרע – על פי סעיף 1 לחוק, "לשון הרע" הינו דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בפני הרבים או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או ללעג, או דבר שעלול לבזות אדם על מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו, או דברים העלולים לפגוע באדם, במשרדו, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו. המדובר במבחן אובייקטיבי, מה היא המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. אין חשיבות לשאלת הסובייקטיבית, מה הייתה כוונת המפרסם מחד, או הבנת הנתבע בפועל מאידך (ראה דברי השופט מלץ ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מ"ג (2) 333, וכן ע"א 466/86 שאהה נ' הארכיגמון דרדיראן פ"ד ל"ט(4) 734.