העובדות הנטענות בכתב התביעה, שהוגש ביום 8.10.13, הן בתמצית כדלקמן:
לפני כשלושים ושלוש שנים, ביום 13.12.82, מכר התובע לנתבע שטח שהיה בבעלותו (להלן: "קרקע א"), בתמורה לסכום של 9,500$. לטענת התובע, מכירה זו נעשתה תחת כפייה של הנתבע כלפי התובע, שאיים לפגוע במשפחתו וברכושו במידה ולא ימכור לו את השטח (להלן: "ההסכם הראשון"; נספח 5 לכתב התביעה).
לגבי חלק אחר של אותה חלקה (להלן: "קרקע ב"), שגם אותו מכר התובע לנתבע באותה העת, דרש הנתבע משיקולי מס ומאחר ואותו שטח טרם נרשם על שם התובע לאחר רכישתו, כי ייערך הסכם ישירות בין המוכר, שמכר לתובע את הקרקע, לנתבע, כאשר התמורה בסך 11,000$ תועבר ישירות לתובע. גם הסכם זה, אשר נחתם באותו היום בו נמכרה קרקע א', נערך כפי הנטען בכפייה (להלן: "ההסכם השני"; נספח 7 לכתב התביעה).
לשיטת התובע, לאחר חתימת ההסכמים הנ"ל, ובטרם שולמה תמורה כלשהי, כפה עליו הנתבע לבצע "עסקת חליפין", במסגרתה השטחים שנרכשו על ידי הנתבע נשארו בידיו והתובע רכש מהנתבע ביום 25.1.83 קוטג' אשר בבעלותו, במחיר מופחת של 145,000$ (להלן: "הסכם רכישת הקוטג'"; נספח 8 לכתב התביעה). התשלום בעסקה זו נפרס לתשלומים הנמשכים עד לשנת 1985, אולם הנתבע התעקש על קבלת שיקים דחויים שכן היה זקוק לכסף.
לטענת התובע, שילם לנתבע את מלוא התמורה עבור הקוטג', אולם הנתבע סרב לפנותו, סירב להשיב לתובע את הסכומים ששילם לו וכן את הקרקעות שהתובע מכר לו, סיחר את השיקים לצדדי ג', והכל תוך איומים על חיי התובע ומשפחתו.
בהמשך, נפתחו כנגד התובע תיקים בהוצל"פ בגין השיקים שמסר לנתבע על ידי צדדי ג'.
במסגרת התביעה עותר התובע לחייב את הנתבע בסך של 2,500,000 ₪ (לצרכי אגרה) בגין הנזקים שנגרמו לו ממעשיו הנטענים לעיל, אשר בוצעו כלפיו בשנות ה- 80 ובשנים שלאחר מכן.
לדברי הנתבע, ככל הנראה בשל העובדה שהיה בידי התובע כסף זמין ממכירת קרקע א' לנתבע ולשותפו, הציע לנתבע לרכוש את הקוטג'. לאחר ששילם התובע את ארבעת התשלומים הראשונים, לא עמד בתשלום החמישי והוסכם בין הצדדים על ביטול ההסכם והשבה של הסכום ששולם והצדדים אף חתמו על תצהיר ביטול ההסכם בפני עו"ד (נספח ד' לכתב ההגנה).
לגבי השיקים נטען כי לנתבע אין קשר לשיקים והוא לא סיחר בהם.
עוד מוסיף הנתבע כי מעולם לא תקף, רימה, סחט או איים על התובע.