ת"א
בית משפט השלום קריית גת
|
1671-05
18/03/2015
|
בפני השופט:
אריאל חזק
|
| - נגד - |
התובעת:
ש.א.
עו"ד א. הופמן
|
הנתבעות:
1. קופת חולים לאומית
2. .מדיקל קונסלטנס אינטרנשיונל בע"מ MCI
עו"ד א. האזרחי
|
| פסק דין |
מדובר בתביעת נזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בשל אירוע מתאריך 9/3/2003 (להלן: "האירוע").
תמצית טענות התובעת
התובעת ילידת 29/10/59 נשואה ואם לשלושה.
לטענת התובעת בכתב התביעה , ביום 9/3/2003 היא חשה בכאבים בזרוע שמאל ובבית החזה ופנתה באמצעות בנה שהסיע אותה, אל מרפאת קופת חולים- לאומית, (להלן: "הנתבעת 1") לצורך קבלת טיפול רפואי. לטענתה, בהגיעם למרפאה ביקשו היא ובנה מרופאת המשפחה ד"ר א. לקבל אותה בדחיפות, עקב מצבה, וזו השיבה שתמתין בתור הרגיל. לטענת התובעת, כעבור כעשר דקות מצבה התדרדר ולפיכך, היא ובנה ביקשו פעם נוספת מהרופאה שתקבל את התובעת ושוב זו סירבה. לטענתה, לאחר כעשר דקות נוספות נכנסה התובעת לחדרה של רופאת המשפחה והסבירה לה שאינה יכולה עוד להמתין והתמוטטה במקום.
לטענת התובעת התמוטטותה גרמה לרופאה להלם מוחלט ואיבוד עשתונות תוך שאינה יודעת מה עליה לעשות ולכן ביקשה מבנה של התובעת להרימה למיטה ויצאה לבקש את עזרת הרופאים האחרים שהיו במרפאה. לטענת התובעת, עברו דקות ארוכות עד שהגיעו הרופאים האחרים, שאף הם לא ידעו כיצד לפעול והחליטו להזמין אמבולנס.
לטענת התובעת בזמן ההמתנה לאמבולנס המשיך מצבה להתדרדר ורק אז החל הצוות הרפואי בביצוע החייאה על ידי עיסוי לב חיצוני והנשמה בעזרת אמבו. התובעת ציינה כי רק כעבור כ-16 דקות הגיע אמבולנס, אשר בדיעבד הסתבר כי נסע לכתובת הקודמת של המרפאה היות והנתבעת 1 לא הודיעה על שינוי כתובתה במד"א. התובעת ציינה כי בהגיע צוות מד"א הוא מצא אותה במצב של דום לב, על רקע פרפור חדרים ולכן התבצעה בה החייאה שכללה מתן הלם חשמלי שש פעמים, עם טיפול תרופתי מקובל תוך כדי החייאה. לטענת התובעת היא חזרה לנשום באופן ספונטני והובהלה למחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים קפלן שברחובות. לדברי התובעת היא הייתה מאושפזת, תוך שהיא מונשמת ומצויה בתרדמת ובוצע בה צנתור לב דחוף. בהמשך, הועברה לתהליך שיקום במרכז הרפואי "רעות", שם שהתה כשלושה חודשים תוך שלטענתה סבלה מהפרעות בהליכה ודיזארטריה.
התובעת ציינה כי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה לאחר בדיקתה מיום 10/1/2005, 25% נכות על פי סעיף 9(1)(ג)(2) (מחלות לב) וכן 40% נכות על פי סעיף 34 ד-ה (הפרעות פסיכוטיות ופסיכונירוטיות).
לטענת התובעת, כתוצאה מאופן הטיפול הרשלני בה מצד הנתבעת , היא סובלת ותסבול בוודאות גם בעתיד מנזק מוחי, מהגבלות גופניות, נפשיות ונוירולוגיות חמורות ביותר ומתפקוד לקוי ובלתי ניתן לתיקון.
לטענת התובעת, נזקה נגרם כאמור עקב רשלנות, ומחדלי הנתבעת וכי הנתבעת אחראית עקב כך לפצות אותה בשל אחריותה השילוחית, הישירה והביטוחית .
בסיכומיו , טען ב"כ התובעת כי על פי מסמך רפואי שנערך ע"י ד"ר סופיה סיגל התובעת התמוטטה כדקה עד שתי דקות לפני השעה 07.55 . לטענתו מתוך פרטים שהוצגו במהלך שמיעת הראיות ניתן ללמוד כי הזמנים המופיעים ברישומי המחשב האוטומטי בקופה אינם מדויקים ולא ניתן לתת להם כל משקל. לדברי ב"כ התובעת מד"א הוזמנו בשעה 08:09:51 ( לפי רישומי מד"א ) ולפיכך יש לקבוע כי ההתמוטטות ארעה כ 17-15 דקות לאחר התמוטטות התובעת . לטענתו לפי המומחה מטעם בית המשפט פער העולה על 5 דקות בזימון מד"א מעת ההתמוטטות אינו פער סביר , ולפיכך יש לקבוע שבענייננו חלה רשלנות מצד הנתבעת .
עוד טען ב"כ התובעת בהקשר זה כי מדברים שכתבה ד"ר א. ביום 7.4.03 עולה כי כשהגיעה התובעת לרופאה היא התלוננה גם על כאבים בחזה . לטענתו אילו הייתה פועלת הרופאה כמצופה ממנה ובודקת את התובעת מיד כשהתלוננה על כאבים בחזה הייתה מגלה עוד בטרם ההתמוטטות כי התובעת לוקה בהתקף לב ואז התובעת הייתה מטופלת ולא מאבדת הכרה, מד"א היה מוזמן מוקדם יותר וכל הנזק היה נמנע.
.
עוד טען ב"כ התובעת כי במרפאת הנתבעת לא הוצב מכשיר החייאה . לדבריו , המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה- ד"ר קוריצקי, אישר כי הנזק הניורולוגי שנגרם לתובעת היה יכול להימנע אם היה מכשיר החייאה בקופת החולים . לטענתו כל המומחים מטעם בימ"ש היו הסכימו לכך שמכשיר החייאה הוא מכשיר נחוץ ודרוש בכל מרפאה . לאור זאת ולאור טענות נוספות שהעלה בסיכומיו טען ב"כ התובעת שעל בית המשפט לקבוע שהנתבעת התרשלה באי הצבת מכשיר החייאה במרפאת קופת החולים