ת"א
בית משפט השלום דימונה
|
16491-04-16
17/05/2016
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
התובעים:
1. סעיד אל אעסם
2. חאלד אל אעסם
|
הנתבעים:
1. משרד החקלאות ופיתוח הכפר מחוז דרום
2. ועד מושב ברוש
3. מושבי הנגב חברה לפיתוח מיסודן של המועצות האזוריות
|
| החלטה |
מונחת בפניי בקשה שהגיש הנתבע 2 לסילוק התביעה על הסף, בשל טענה להעדר יריבות, כמו גם בשל העדר זיהוי מספק של המקרקעין, באופן המאיין לכאורה קיומה של עילת תביעה מוגדרת.
בתגובת התובעים שהוגשה היום נטען כי הנתבע 2 נחזה לחתום על ההתקשרות המשפטית שבין התובעים לבין מושב ברוש. חרף האמור, נטען כי ככל שיימצא כי הנתבע 2 איננו אישיות משפטית מוגדרת, "יבקש התובע לתקן תביעתו, ולכלול את מושב ברוש כנתבע נוסף" (ס' 1 לתגובה).
באשר לטענה כי תיאור המקרקעין בכתב התביעה איננו מסוים דיו, נטען כי הנתבע 2 רשאי לטעון טענותיו בפני בית המשפט.
דיון
אחר עיון בבקשה ובתגובה ייאמר כי על פניו, בהינתן העובדה כי יו"ר ועד מושב ברוש חתום על בקשת ההיתר לשימוש חורג, כפי המשתקף מנספח ה' לכתב התביעה, אפשר כי התובעים גרסו כי יש בכך כדי ללמד כי לנתבע 2 מעמד נפרד כבעל דין דרוש.
עם זאת, בשים לב למשתקף מהבקשה שהוגשה, הנכון בעיניי כי התובעים, באמצעות בא כוחם, ישקלו דרך הילוכם ביחס להמשך התביעה במתכונתה, שכן, מצורפי התביעה משקפים מתוך עצמם - מבלי לקבוע מסמרות בעת הזו - כי המחזיק בשטח הינו ברוש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, ולא מחוור בהכרח מידת הזיקה של ועד המושב לנשוא התביעה, שממילא מורכב מיחידי הועד.
באשר לטענה הנוגעת לזיהוי המקרקעין, ייאמר כי אכן תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי על התובע להגדיר בכתב טענותיו את המקרקעין כראוי, לרבות זיהוים באמצעות מפה המאושרת ע"י מחלקת המדידות.
ספק אם התשריטים שצורפו כנספחים ד' ו- ו' לתביעה הינם מסוימים דיים. אומנם, הגם שאין בידי לקבל טענת בא כוחו המלומד של הועד, כי היה מקום לצרף לכתב התביעה מפה מצבית ערוכה על ידי מודד מוסמך, הרי בשים לב להוראת תקנה 82 לתקנות, ראוי היה לצרף מפת מקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות, וככל שמדובר בחלקת קרקע רשומה, ניתן היה להגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש לפטור מהגשת מפה כאמור ולהסתפק בנסח רישום מלשכת רישום המקרקעין או בכל אמצעי זיהוי חלופי אחר שיהא בכוחו לבאר נכוחה מיקומה המדויק של רצועת המקרקעין בה לפי הנטען התרחש האירוע נשוא ההליך דנא.
כך ניתן יהא לידע נכוחה האם אומנם האירוע הנטען התרחש בגדרי משבצת מושב ברוש, ובאופן זה ייקל על יתר הנתבעים לבחון תוקף הטענות הכלולות בתביעה.
ויודגש. ככל שכתב התביעה אינו מכיל זיהוי מקרקעין כנדרש, הנפקות המשפטית בכגון דא אינה מאפשרת להעניק הסעד המבוקש. בה"פ 1064/96 (ת"א) ליבנה נ' מינהל מקרקעי ישראל, נקבע: "טעם נוסף לדחיית התובענה הוא שהמבקשים לא צירפו לעתירתם תשריט, ממנו יעלה מה השטח שאליו מתייחסת התובענה... בהעדר תשריט אין המקרקעין נשוא התובענה מוגדרים כראוי. בכך לא רק שהמבקשים לא קיימו את דרישתה של תקנה 82 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד- 1984, אלא שאין הם מאפשרים לביהמ"ש ליתן את הסעדים המבוקשים אשר יתייחסו למקרקעין מזוהים כראוי" (הדברים מובאים בבש"א (שלום רחובות) 2944/99 סיבוני נ' אביסרור משה ובניו, תק-של 2001(3), 13548, 13550 (2001). לעניין חובת זיהוי המקרקעין ראה עוד: ע"א 126/83 אלעלמי נ' אל-חטיב, פ"ד מ(1) 397, 403.