ת"א 16417-12-14 המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' ממו ואח'

1.התובעת הגישה תביעה כספית ותביעה לצו עשה קבוע ביום 8.12.14. היא צרפה לה בקשה לצו עשה זמני כנגד הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") בלבד. לעניינה של בקשה זו הוריתי להמציא כתבי בי-דין לנתבע בלבד. התקיים דיון לעניין הסכסוך בין התובעת לבין הנתבע. בהחלטתי מיום 12.12.14, וכמפורט שם, נותב הסכסוך בין התובעת לבין הנתבע להליך של גישור.

2.בהמשך הדרך הונחה בפניי בקשה למחיקת התביעה כנגד הנתבעים 3-2 (להלן – "הערבים"). בפסק דיני החלקי מיום 14.1.15 נעניתי לבקשה והוריתי על מחיקת התביעה כנגד הערבים ללא צו להוצאות.

3.בעקבות זאת עתר תחילה הנתבע לביטול פסק הדין החלקי הנ"ל. בהמשך הדרך הונחה בפניי תגובת התובעת לבקשה האמורה, תגובת הערבים לבקשה האמורה ותשובת התובעת לתגובת הערבים.

4.עיינתי בחומר הראיות והטענות. החלטתי לשנות פסק דיני החלקי ולהורות על דחיית התביעה כנגד הערבים. החלטתי שלא להיענות לבקשות שבפניי לעניין חיוב התובעת בהוצאות. עשיתי כן, ולו שלא משום טעמי הנתבע והערבים שבפניי, אף לא משום טעמי התובעת.

5.לחובת הערבים יצוין כי הבקשה הראשונה הוגשה על ידי הנתבע, ולא על ידי הערבים. לכאורה ניתן היה לטעון כי לא קיימת בפניי כל בקשה. הערבים אינם יכולים, לכאורה "מעשה טרמפ", להסכים לבקשת הנתבע אשר מלכתחילה אמורה הייתה להיות מוגשת על ידם.

ועוד: משהוגשה תגובת הערבים היא נתמכה בתצהיר פגום בו, במסמך אחד, חותמים כל הנתבעים על תצהיר אחד. כך, הגם שתצהיר מעצם טיבו אמור להיות תצהיר אישי נפרד לכל מצהיר ומצהיר. ועוד זאת: טענת הנתבע 2 המכחיש את עצם חתימתו בוודאי היא טענה המצריכה שמיעת ראיות ואינה סיבה לסילוק התביעה על הסף.

6.מנגד, עיינתי בנספחי כתב התביעה. נטען שצורף אליהם שטר חוב על סך 50,000 ₪ והדברים חסרי שחר. מצוי בפניי תורף של שטר חוב הנחזה לכאורה להיות חתום הן על ידי הנתבע והן על ידי הערבים, ואולם המועד והסכום שבו לא מולאו כל עיקר, הגם שלכאורה ניתן היה להשלים את השטר. מכאן, שהטענה הבסיסית אודות שטר חוב בסכום של 50,000 ₪ אין לה כל בסיס באופן שעל יסוד החומר שבפניי ממילא סיכויי הערבים להדוף את התביעה נחזו טובים מאוד.

7.עם זאת ברי לי שאין צידוק למחוק את התביעה כנגד הערבים וכך לחשוף אותם לתביעה נוספת. ומשום כך, אף ככל שהובן הייתה הסכמה בתחילת הדרך, בדעתי להורות על דחיית התביעה כנגדם.

8.לנוכח לוח המועדים שתואר מעלה לא הוריתי, כל עיקר, על המצאת כתבי בי-דין לערבים, ממילא הם לא אמורים היו לנקוט בכל הליך משפטי, שהרי טרם בשלה השעה לכך. זו הסיבה שאין בפניי כל כתב הגנה אף כל כתב בי-דין אחר מטעמם זולת תגובתם לעניין הבקשה שבפניי. לנוכח זאת לא נגרמו להם כל הוצאות משפט, עד השלב בו סולקה התביעה כנגדם.