המומחה מטעם התובעת, פרופ' לנצברג, העריך בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 11(2)(ג') לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשה"ז-1956, וזאת בגין דליות ורידים מינימליות בגפת שמאל, קוטר של אמצע ירך שמאל גדול ב- 2 ס"מ בהשוואה לירך ימין באותו גובה ובצקת קלה בשוק שמאל.
מומחה מטעם הנתבעת, פרופ' יהודה וולף, העריך בחוות דעתו כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה עקב האירוע, משום שמצבה מתאים לסעיף 11(2)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי.
במהלך חקירתו בעניין שיעור הנכות, נמסר על ידי פרופ' לנצברג ( עמ' 50 לפרוטוקול, ש' 23 – 30; עמ' 51, ש' 1 – 7 ):
"ש:אתה נותן לה 20 אחוז נכון לפי 11.2 (ג). אומר לנו פרופסור יהודה וולף שהנכות שלה היא אפס אחוז והוא נותן לה לפי 11.2 (א).
ת:שזה אפס אחוז?
ש:מה אתה אומר, הוא טועה?
ת:האמת אולי משהו באמצע. אם אתה,
ש:משהו כמו עשרה אחוז?
ת:תראה, עשרה אחוז זה שני רגליים, בדרך כלל שיש פקקת בשני רגליים.
ש:אבל יש רק באחד.
ת:תראה, אני טענתי לעשרים אחוז מכיוון שהופיעו סימנים טרופיים וזה חד משמעי כתוב בפסיקה של ביטוח לאומי, קוד לביטוח לאומי. כאשר מופיעים ואצל גברת פלונית יש כבר, וורידים קטנים שזה תוצאה שלה פקקת, אז זה שינויים טרופיים בעקבות אי ספיקה וורידים עמוקים. בנוסף יש לה גם בצקת.
ש:אז אני חוזר על מה שאמרת, יכול להיות משהו באמצע כמו שאמרת.