ת"א 16025-07-15 והדת נ' עמר

בפני בקשת התובע להתיר לו פיצול סעדים בגין טענתו, כי המשיב פלש לשטח הרכוש המשותף במקרקעין שברחוב טבועי אגוז 59 אשקלון.

לאחר עיון בבקשה בתגובות לה ובכתבי הטענות, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

המבקש הגיש תביעה בסדר דין מקוצר ובה נתבעו סעדים לסילוק ידו של המשיב מן הרכוש המשותף, וכן סעד כספי של תשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש ברכוש המשותף.

המבקש הגיש בקשה ובה עתר לפיצול סעדים, שכן לגישתו טרם התגבש מלוא הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מן הפלישה לרכוש המשותף ובשל העדר יכולת לנצל את זכויות הבנייה של המבקש.

מנגד, טוען המשיב כי ראוי שעילת התובענה תכלול את הסעד הכספי הנלווה המבוקש, מאחר ומדובר בסעד הקשור לסעד סילוק היד ופינוי הנתבע, וכי במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה הרי שיהיה מדובר בהתדיינות כפולה בשאלת העילה והסעדים דבר אשר יכביד על בית המשפט ועל הצדדים.

יצויין, כי הבקשה היתה סתמית, ורק בתגובתו לתשובת המשיב יצק המבקש תוכן ממשי לבקשתו, וטען כי בנוסף לפיצוי בגין דמי שימוש ראויים הוא יעתור בתביעה נוספת לפיצוי בגין עגמת נפש וירידת ערך דירתו.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

בית המשפט העליון בפסיקתו קבע, כי ככלל אין להתיר פיצול סעדים, ועל התובע לרכז בתביעתו את מלוא הסעדים הנתבעים בגין אותה עילה. בפרט יש מקום להתיר את פיצול הסעדים רק במקרים חריגים כאשר מבוקש פיצול של אותו הסעד (ר' ע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי, פורסם ב"נבו" 13/1/2010).

בעניינו, מדובר בתובענה בתובענה שמלכתחילה כוללת בחובה סעד כספי לתשלום פיצוי בגין דמי שימוש ראויים, וסעד כספי זה נשען כל כולו על עתירת המבקש להורות על סילוק ידו של המשיב מן הרכוש המשותף.