ת"א 15741-04-15

רקע כללי בתמצית

1.לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לעיכוב ההליכים בבימ"ש זה , מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד .

2.המבקשת ותובעת נוספת הגישו כנגד התובעת (כאן) (להלן: "המשיבה"),תובענה לבימ"ש השלום בתל אביב-יפו , ע"ס 944,261 ₪ ( תא"ק 51367-03-15) (להלן: "ההליך הראשון").

3.בבסיס התובענה הסכמי שכירות וניהול שנחתמו בין הצדדים , לגבי שטח מסחרי בקניון עזריאלי בחולון (ר' נספח א' ).

4.בכתב התביעה נטען בין היתר כי המשיבה הפרה את ההסכמים הפרות רבות ויסודיות , בכך שמיום מסירת החזקה במושכר לידיה היא לא שילמה לתובעות תשלום כלשהו ע"ח דמי שכירות וניהול ( ר' בפירוט סע' 26-16). בסיפת כתב התביעה הובהר כי מתוך סכום התביעה זכאית המבקשת לקבל סך של 751,206 ₪ .

5.בתביעה שהוגשה ע"י המשיבה לבית משפט זה , נתבעו סעד הצהרתי וסעד של צו עשה לצד סעד כספי בסך 3.5 מליון ₪ . במבוא כתב התביעה נטען כי עניינה של התובענה " במצגי שווא ובהפרות יסודיות ובוטות של הסכם השכירות שנערך בין התובעת לבין הנתבעת ...במתחם עזריאלי בחולון ..".

6.לטענת המשיבה המבקשת הפרה את התחייבויותיה היסודיות באשר למועדי בניית המרכז (סע' 3 ) , אילצה אותה לפתוח את המסעדה הגם שלא נתקיימו התנאים הבסיסים לכך (סע'

3 סיפא) והציגה בפניה מצגי שווא באשר להפיכת המקום למרכז בילויים שוקק .

בפרק ד' לכתב התביעה (ר' סע' 59-19) מפרטת התובעת באשר להפרות השונות של המבקשת את הסכם השכירות . בפרק ה' מפורטים הנזקים השונים .

7.בפרק ו' ("עילת התביעה ") מציינת המשיבה בין היתר כי " מעשי ו/או מחדלי הנתבעת ...מהווים הפרה יסודית של הסכם השכירות ו/או אי קיום הסכם בתום לב ובדרך מקובלת .." ( ר' הפירוט המובא בסע' 68).

בסע' 69.1 מתבקש ביהמ"ש אף ליתן פס"ד הצהרתי לפיו ,כל עוד לא קויימו התנאים המצטברים שפורטו בסע"ק 69.1.5-69.1.1 , המשיבה תהא פטורה מתשלום דמי שכירות ודמי ניהול .

8.עוד ראוי להפנות לבקשת המשיבה לרשות להתגונן אשר הוגשה לבימ"ש השלום אשר חוזרת למעשה על כל עיקרי תביעתה כאן ואף תוך הפנייה אליו ( ר' סע' 5) . לא למותר לציין כי לצד נזקי המשיבה שפורטו בבר"ל (והחופפים לנזקיה הנטענים בכתב התביעה כאן ) , אף נטענה טענת קיזוז ( ר' למשל סע' 6.2 ;125 ).

9.עוד יצויין כי ביום 8/9/15 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי תינתן למשיבה רשות להתגונן בכפוף לתנאים שסוכמו בפר' הדיון ,והתיק בביהמ"ש קמא נקבע לישיבת קד"מ ליום

3/1/16 .

המסגרת המשפטית

10.המבחן לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" פורש בפסיקה באופן רחב, כך שלא נדרשת זהות וחפיפה מוחלטת בין כלל הנושאים הנדונים בהליכים השונים, ודי בכך ששאלה מהותית דומה היא העומדת להכרעה בהליכים הללו.

סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות, היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב (ר' רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, (פורסם בנבו, 28.1.2002) (להלן: "עניין קפלן")(.

11..זהות הצדדים בשני ההליכים אינה מהווה תנאי לעיכוב ההליכים. די בכך שפסק הדין האחר עשוי לצמצם ולעזור להכריע בשאלות התלויות ועומדות בהליך הנוסף. כפי שנקבע בעניין קפלן: