חלקי בתביעה בכל הקשור לליקויים הנטענים בתחום ההנדסי ובתחום האלקטרו מגנטי. בתחום הבריכות, נדחו טענות התובעים כי היה על הנתבעת להתאים את הבריכה להוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 2), התשס"ח-2008, ומומחה הבריכות התבקש להבהיר האם עבודות ההתאמה שבוצעו נדרשו בשל אי מילוי הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל, 1970 ואת אומדן העבודות שנדרשו לתיקון הליקויים, תוך התייחסות למערכות הבקרה והסינון.
ביום 8.2.17 ניתן פסק דין חלקי נוסף בתביעה, במסגרתו קבעתי כי היה על הנתבעת להתקין בבריכה מערכת חיטוי ומקום מסתור לכימיקלים, ומשלא עשתה זאת עליה לשאת בהוצאות התקנת מערכות אלו. המומחה, מר אסא טל, התבקש לקבוע מהו שווי עלות התקנת המערכות.
בהבהרת המומחה מיום 1.3.17 פירט המומחה כדלקמן:
בנוגע למערכת החדרה ובקרה של כימיקלים, קבע המומחה כי מחירה של מערכת מכאנית הנשלטת על ידי זרימת המים, הקרויה כלורינטור, עומד על סך של 9,000 ₪ בממוצע; ומחירה של מערכת בקרה ממוחשבת להחדרה ובקרה על כמות הכימיקלים, כולל משאבות מינון לכימיקלים וכל הצנרת ממיכל האיזון ועד למזרק, עומד על סך של 24,000 ₪ בממוצע.
בנוגע לבניית חדר כימיקלים, קבע המומחה כי מחירו של חדר ארעי מפלסטיק, הכולל מעצרות בנפח 500 ליטר לכלור ו-100 ליטר לחומצה, תאורה ואוורור מתאים, עומד על סך של 12,000 ₪ בממוצע, בציינו כי חדר אחד יספק את דרישות שתי הבריכות; ומחיר בניית חדר במבנה, הכולל את הרכיבים הנ"ל, נע בין 50,000 ₪ ל-80,000 ₪, כשהפער במחירים נובע מ"הבדלים באופן הבנייה וחומרי הבנייה".
בתגובה להבהרת המומחה, טוענים התובעים כי מאחר ומדובר בבניין שאמור להיות יוקרתי, הכולל אף 2 בריכות שחייה, אין סיבה לחייב את הנתבעת בהתקנת המערכות הזולות עקב חובתה לממן אותן. לטענתם, יש יתרונות לאפשרויות היקרות יותר ומשכך יש להעדיפן. ביחס למערכת החדרה ובקרה של כימיקלים, נטען כי מערכת ממוחשבת חוסכת את הצורך בטיפול שבועי, את הצורך בעבודה עם חומרים קורוזיביים וחומרים רעילים ומסוכנים, והמערכת בטוחה ונוחה לשימוש. כמו כן, עלותה של מערכת מכאנית יקרה מאוד ביחס למערכת ממוחשבת, והאחרונה אף נותנת פתרון מיידי לשינוי בערכים. בנוסף, המערכת המכאנית אינה עומדת בתנאי פיקוח. ביחס לחדר כימיקלים, נטען כי חדר מפלסטיק יתבלה בעתיד ויהפוך למסוכן ויהיה צורך בהחלפתו, הוצאה בה יאלצו לשאת התובעים. וכן, שהצבת מחסן פלסטיק בבניין יוקרתי תהווה מפגע אסתטי שאין להשלים עמו, כאמור, ובפרט שהדבר נובע ממחדל הנתבעת.
בתוספת לתגובה שהוגשה מטעמם, מוסיפים התובעים וטוענים כי על פי הוראות היצרן יש לאחסן כימיקלים יבשים במקום קריר ויבש ובטמפרטורה שלא תעלה על 40 מעלות, ותנאים אלה לא מתקיימים בחדרי מכונות עקב הלחות התמידית השוררת בהם, ובפרט בחודשי הקיץ. כמו כן, כלור נוזלי מופיע בריכוז של עד 12%, דבר המצריך הצטיידות בכמויות גדולות, הכרוכה בנזילות. על פי תקנות התכנון והבנייה, נדרשת חלוקת החדר ויצירת מקום נפרד לחומרים השונים, וכן דרישות לאופן אחסונם על פי הוראות היצרן. מאחר שמדובר בבניין מגורים, יש לעמוד בתקנים מחמירים יותר בשונה ממחסן רגיל של חומרים מסוכנים. וכן, ועל החדר להיות במקום מואר ומאוורר. לפיכך, טוענים התובעים כי מבנה פלסטיק ארעי אינו עומד בכל הדרישות האמורות ויש לחייב את הנתבעת בבניית חדר.
הנתבעת לא הגיבה להבהרת המומחה, חרף החלטתי מיום 5.3.17 כי כל אחד מהצדדים רשאי לעשות כן.
בתגובה לתגובת התובעים ולתוספת מטעמם, טוענת הנתבעת כי התביעה הוגשה להחזר הוצאות שהוציאו התובעים ל"תיקוני ליקויים בבריכה", אשר המומחה קבע כי פגעו בבריכה ובתפקודה ולא היה עליהם לבצעם, בעוד שכיום מנסים התובעים לדון על חדר מסתור והתקנת מערכת כימיקלים. נטען, כי במסגרת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 4.12.16, נקבע כי אין חובה להתקין מערכת חיטוי אוטומטית וכן אין חובה להתקין מסתור כימיקלים בבריכה פרטית, ויש ליתן פסק דין בהתבסס על חוות הדעת.
באשר למערכת החיטוי, כפי שטענה הנתבעת בתגובתה, המומחה קבע בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי אין חובה חוקית להתקין מערכת חיטוי אוטומטית בבריכה פרטית, בשונה מידנית. במסגרת המפרט לבניין לא פורטו מתקני הבריכה ובכלל זה מערכת חיטוי, ולפיכך אין זה מחובתה של הנתבעת להתקין מערכת ממוחשבת שהינה יקרה יותר, ועליה לשאת בעלות התקנת מערכת מכאנית אשר די בה לצורך חיטוי הבריכה.