ת"א 15468-01-15 חתמי ללוידס מלונדון באמצעות החתם הראשי נ' מועצה אזורית יואב

לפני בקשתן של הנתבעות לסילוק על הסף של התובענה בהעדר עילה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.ברקע לבקשה, תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעות בשל נזק שנגרם לכותנה שהייתה מאוחסנת במפעל מנפטת סיבי הדרום (להלן: "המפעל") כתוצאה משתי הצפות שארעו בחודש ינואר 2013, הראשונה בתחילת אותו חודש והשנייה בסופו. לטענת התובעות, האחריות לנזק רובצת לפתחן של הנתבעות אשר במעשיהן ו/או במחדליהן לא מנעו את תוצאות ההצפה אשר ארעה בשטח המצוי תחת אחריותן. תובעת 1 (להלן: "התובעת") שיפתה את תובעת 2 בהתאם לפוליסה לביטוח מטענים ומלאים שהיא הנפיקה לה (להלן: "הפוליסה") והיא הגישה את תביעת השיבוב כנגד הנתבעות בסך של 1,356,453 ₪. בהמשך תוקן כתב התביעה והצטרפה גם תובעת 2 אשר תבעה את השתתפותה העצמית בסך של 62,400 ₪.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי מבטח שחרג מהרישיון שניתן לו אינו רשאי להגיש תביעת תחלוף כנגד צדדים שלישיים, והנתבעות טענו כי התובעת אינה יכולה לתבוע תביעת תחלוף מאחר שהפוליסה בה ביטחה את תובעת 2 ועל פיה שילמה את תגמולי הביטוח חורגת מהרישיון שניתן לה.

3.אין מחלוקת כי הרישיון של התובעת הוגבל לשני ענפים בלבד: (1) ביטוח אניות ו-(2) ביטוח מטענים בהובלה. גם אין מחלוקת שהתובעת ביטחה את תובעת 2 בפוליסת ביטוח "מלאים ומטענים". טענת הנתבעות היא שהכותנה נשוא התביעה בוטחה בביטוח "אחסנה" ולא בביטוח "מטענים בהובלה", ביטוח שלתובעת לא היה רישיון לעשותו. ביטוח זה אינו חוקי, לטענתן, ועל כן לא קמה לתובעת הזכות לתביעת תחלוף כנגדן.

4.הנתבעות הצביעו על כך שבפוליסה קיים שוני בין הכיסוי הביטוחי שניתן לכותנה המאוחסנת במפעל לבין הכיסוי הביטוחי שניתן לכותנה שהינה "מטען בהובלה", הן באשר לגבול האחריות הביטוחית והן לגבי חישוב תגמולי הביטוח. לדבריהן, מדו"ח השמאי שצורף לתביעה עולה כי הכותנה שניזוקה לא הייתה ב"הובלה" אלא ב"אחסנה" וכי תגמולי הביטוח ששולמו לתובעת 2 חושבו בדרך שנקבעה לחישוב תגמולי ביטוח לכותנה ב"אחסנה" ולא לכותנה ב"הובלה". גם בקבלות התחלוף צוין כי התגמולים שולמו בגין נזק לכותנה שאוחסנה במפעל.

5.מנגד התובעת טענה כי השאלה האם היא פעלה במסגרת הרישיון שניתן לה אם לאו, היא שאלה עובדתית, שראוי לה שתתברר, ואין מקום להחליט בה במסגרת של בקשה למחיקת התביעה על הסף. לדבריה, ניתן לה רישיון לעסוק בביטוח מטענים בהובלה והוא כולל גם אחסנת ביניים. הדבר נכון במיוחד במקרה זה, בו מדובר על פוליסה לביטוח מטענים רחבה וספציפית למטען שהינו "חומר גלם", ובמקרה זה כותנה. הפוליסה שהנפיקה התובעת מבטחת מטען, כשהגדרת מטען כוללת את הכותנה מרגע קטיפתה בשדה והפיכתה למודול כותנה עד לנקודה אליה היא מגיעה ברחבי העולם. הפוליסה מבטחת למעשה את הכותנה בכל שלבי הובלתה מהשדה ועד ליעד הסופי. בהיות הפוליסה כיסוי למטען היא כפופה לסעיפים המכונים "INSTITUTE CARGO CLAUSED A" המהווים תנאי ביטוח לפוליסה ימית המעניקה כיסוי למטענים בהובלה. המפעל בו אוחסנה הכותנה שעה שהיא ניזוקה כתוצאה מההצפות נשוא התביעה, היה תחנת אחסנת ביניים במסע הכותנה מהשדה למפעל הסופי ועל כן היא כלולה בפוליסת "מטענים בהובלה". התובעת גם הצביעה על פנייה שעשתה למשרד האוצר - מחלקת שוק ההון ביטוח וחיסכון, על מנת לקבל מענה לשאלה מהי ההגדרה של "ביטוח מטענים בהובלה" ומהם גבולותיה , והתשובה שקיבלה הייתה כי הדבר מסווג "בהתאם לכיסוי הניתן בפוליסה".

6.באשר לטענה בדבר כיסוי ביטוחי שונה לכותנה מאוחסנת לכותנה שהינה "מטען בהובלה" נטען כי העובדה שהפוליסה קובעת דרכי חישוב שונים למצבים שונים אין בה כדי ללמד שמדובר בהסדרים ביטוחיים שונים, אלא אך ללמד כי מדובר בפוליסה רחבה. לדברי התובעת, בהתאם לנהוג בעולם הביטוח מדובר בפוליסה של "מטען בהובלה". העובדה כי טרם הונפק שטר מטען גם בה אין ללמד שההובלה לא החלה, אלא אך שטרם החל שלב ההובלה הימי. התובעת ציינה כי לא פעם מתבצעות הובלות שונות גם לפני ההעמסה של המטען על אנייה וגם לאחר פריקתו ממנה כאשר שטר המטען אינו בתוקף, ואין בכך כדי ללמד שאין מדובר ב"מטען בהובלה".

7.תגובתה של התובעת נתמכה בתצהירו של מר אוהד חכם-אהרון מנהל "אטלס ביטוחים בע"מ" המשמש מורשה של התובעת, במסגרתו טען כי הפוליסה לפיה שילמה התובעת לתובעת 2 כלולה ברישיון שניתן לתובעת, שכן הכותנה ניזוקה באחסנת ביניים.

8.הנתבעות הגישו תשובה נרחבת ולה צרפו חוות דעת של מר אורי אורלנד, מומחה בתחום הביטוח (להלן: "חוות הדעת") במסגרתה קבע בין היתר כי מאחר והמפעל בו ארע הנזק, לפי הטענה, משמש כמפעל לעיבוד כותנה, לא ניתן לראות בו תחנה לאחסנת ביניים של "מטענים בהובלה", גם מבחינת הכיסוי הביטוחי שבפוליסה. מלאי הכותנה שהיה במפעל אינו מהווה "מטען בהובלה" ואינו מצוי ב"אחסנת ביניים" ומשכך ברי כי הכיסוי הביטוחי שניתן על ידי התובעת חורג באופן ברור מתנאי רישיונה.