ת"א 15359-11-10 פינק ואח' נ' נדב ואח'

לפני בקשה להגשתה של ראיה נוספת. המשיבים התנגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מוצאת להבהיר כי יש לאבחן אין שלוש סוגיות נפרדות :

קיומם של טעמים למתן היתר לצירוף ראייה נוספת;

משקלה של אותה ראייה;

דרך הגשת הראייה;

באשר לסוגיית מתן ההיתר לצירוף ראייה בשלב מאוחר, נתן בית המשפט העליון דעתו, לא אחת.

בהחלטותיו של בית המשפט העליון נמנו מספר רב של שיקולים, להם יש ליתן את הדעת ביחס לבקשה כגון זו המונחת בפני לרבות, מועד הגשת הבקשה, השלב בו מצוי ההליך, יכולתו של בעל הדין המבקש להגישה במועד מוקדם יותר, שליטתו של המבקש בקבלת/עריכת הראיה, השלכות הגשת הבקשה על ניהולו של ההליך כמו גם על הצד שכנגד, הרלוונטיות הלכאורית של הראייה, הנזק שייגרם למשיבים עקב הגשת הראייה אל מול הנזק באי מתן היתר להגשה, ושאלת יכולתו של בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים.

ומן הכלל אל הפרט,

בתיק זה הוגשו תצהירי התובעים, לאחר מספר רב של ארכות בחודש מרץ 2014. לכאורה ידעו התובעים על עצם קיומו של המסמך הנוסף בסמוך לאותו מועד. על אף עובדה זו, הוגשה הבקשה רק באמצע חודש יוני 2014. בנוסף, התצהיר התומך בבקשה, אשר ראוי היה כי יוגש מלכתחילה הוגש רק לאחר הגשת תגובת הנתבעים.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה כי טרם הוגשו תצהירי הנתבעים ושלב הגשת הראיות טרם הסתיים, כך ששמורה למשיבים האפשרות להתייחס ולהתמודד גם עם הראיה הנוספת, ככל שהם ימצאו לכך מקום.

באשר לרלוונטיות של המסמך דומה כי ההכרעה בעניין זה ראוי שתמצא ביטויה במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב זה.

יחד עם זאת, אני מוצאת להקדים ולהבהיר כי אין ההליך שבפני מהווה הליך מקביל או חליף להליכי תכנון ובנייה, וכי בפני יוכרעו המחלוקות הנובעות מכתבי טענות הצדדים, ואלו בלבד. כמו כן ובניגוד לטענות התובעים במסגרת סעיף 5 לתצהיר התובע, משקל ראייה אינו מובנה במסמך, אלא שהוא כפוף, כמו כל ראייה אחרת, לשיקול דעתו של בית המשפט.