ת"א 15237-07-16 פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנס ואח' נ' פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט

תביעה כספית, על סך של 522,496 ₪ שהגישו המשיבות נגד המבקשת בגין הפרת הסכמי שכירות, לטענתן.

בבקשה שלפניי, עותרת המבקשת להורות למשיבות להפקיד בקופת בית המשפט סך של 150,000 ₪ המהווים 25% מסכם התביעה, או ערבות בנקאיות אוטונומית בלתי מותנית, להבטחת תשלום הוצאות המבקשת במקרה שהתביעה תידחה.

לטענת המבקשת, המשיבות הינן חברות בעירבון מוגבל ולכן חלה עליהן החזקה כי הן מחויבות בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א' לחוק החברות, תשס"ה-1996 (להלן: "חוק החברות") כאשר נטל ההוכחה רובץ על כתפי המשיבות, וכפי שעולה מתמציות המידע הגלוי לציבור של רשם החברות, הן נעדרות חוסן פיננסי ויכולת כלכלית. משיבה 1 נעדרת נכסים ואינה מקיימת פעילות ממשית ואף לא הגישה דו"חות שנתיים כחוק על פעילותה משנת 2013, עוד עולה כי לחברה חמישה שעבודים ללא הגבלה שלא נפרעו עד כה. גם משיבה 2, נעדרת נכסים ולה יש 10 שעבודים ללא הגבלה על זכויותיה בגין כל ההכנסות והסילוקים בחשבונותיה במספר בנקים.

מוסיפה וטוענת המבקשת, כי מתמציות המידע של רשם החברות מסתברת העובדה כי הבעלות והניהול של שתי החברות נמצאים בידי משפחת אורית ויצחק מודן ובית המשפט מתבקש להבטיח כי תקבע אחריות שילוחית לבעלי החברות בכל האמור להבטחת ערובה מתאימה עליה תוכל המבקשת להסתמך בבואה להיפרע מהוצאותיה לשם התגוננות מפני תובענת הסרק.

לטענת המבקשת, התובענה הינה תובענת סרק, חסרת יסוד עובדתי ומשפטי, וסיכוייה להתקבל קלושים ביותר.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, תחולתה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, מצומצמת ביותר, ושמורה למצבים נדירים ובנסיבות חריגות. אין בתקנה פירוט לקריטריונים להפעלתה אולם בפסיקה התגבשו כללים מנחים ובין היתר שאין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד ומצבו הכלכלי לא יהווה כשלעצמו עילה לחיוב בהעמדת ערובה. על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מיהות הצדדים והתנהלותם כך שעניין סיכויי התביעה לא יעמוד כשיקול יחיד לחיוב במתן ערובה אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כסרק מובהק. תכלית זו יש לאזן מול הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע. לעניין סעיף 353א' לחוק החברות, המשיבות מפנות להלכה שנקבעה ב-רע"א 10376/07 לפיה קבע בית המשפט מספר שלבי בדיקה: הראשון מצבה הכלכלי של החברה ובשלב השני יש לבדוק האם הנסיבות מצדיקות חיוב החברה בערובה ובהקשר זה יש להביא בחשבון בין היתר הזכויות החוקיות הנוגדות של הצדדים ואת סיכויי ההליך. בשלב השלישי יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדואג שתהיה מידתית. לטענת המשיבות, האירוע העומד בבסיס התביעה הינו חמור ביותר בגין הפרות חוזרות ונשנות של הסכם השכירות ולכן מדובר בתביעה שסיכויי הצלחתה הינם טובים מאוד. לעניין מצבן הכלכלי, טוענות המשיבות שהן מוסד ללא כוונת רווח המפעילות שמונה בתי ספר ברחבי הארץ ומעסיקות 160 עובדים ובבעלות משיבה 2 שלושה רכבים. עוד, בשנת 2015 הרוויחה משיבה 2 סך כ-900,000 ₪. המשיבות שילמו את אגרת בית המשפט בסך 6,531 ₪. על כן באיזון בין האינטרסים כפות המאזנים נוטות לטובת המשיבות לאור סיכויי התביעה, מצבן הכלכלי השפיר והיעדר סיכון לפגיעת בזכות המבקשת לגבות הוצאותיה במקרה והתביעה תידחה. לפיכך, יש לקבוע כי המשיבות עמדו בנטל השכנוע בהתקיימות החריג לכלל בדבר חיוב חברה בהפקדת ערובה לפי סע' 353א' לחוק החברות.

דיון והכרעה

הפסיקה הבחינה בין תובע שהינו אדם פרטי, שאז חלה בענייננו תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והנטייה היא לזכותו, לבין תובע תאגיד, שחל סעיף 353א' לחוק החברות, והנטייה היא לכיוון חיובו בהפקדת ערובה. הטיב לסכם גישה זו כבוד השופט עמית:

"כך שבמקרה של תובע שהוא תאגיד, קיימת נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות – ע"א (י-ם) 4207/98 בנק לאומי לישראל נ. ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק), תק-מח 98(2) 3632. לשיקולים בגינם יש להבחין בין תאגיד לבין תובע-יחיד, ראה בש"א 5922/01 (י-ם) מוזס נ. חברת לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי לב(10) 25. "