ז' נ' ח'ורי ואח'

1.התובע טען בכתב תביעתו כי הוא עבד כצבעי רכב במוסך של הנתבע 1, המבוטח בביטוח חבות מעבידים בידי הנתבעת 2. נטען, כי ביום 22.9.2006, במהלך עבודתו, הרים התובע מכסה מנוע על מנת להניחו על חבית כדי לצבוע אותו, והרגיש כאבים חזקים בגב.

2.מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי התובע סובל מ-10% נכות צמיתה בתחום האורתופדי, ומצאתי כי התובע הרים את הנטל הרובץ על כתפיו להוכיח כי הוא נפגע בנסיבות להן הוא טען בכתב התביעה; אולם הוא לא הרים את הנטל להוכיח שהנתבע 1 התרשל, ועל כן דין התביעה להידחות.

3.הנתבעים טענו לאי-הבאת עד ראיה בידי התובע, וכי המסמך הרפואי הראשון, מבחינה כרונולוגית, שהגיש התובע, שאף הוא אינו מציין תאונה, נושא תאריך החל למעלה משלושה חודשים לאחר האירוע הנטען (תוצאות סקירת טומוגרפיה ממוחשבת מיום 29.12.2006, נספח 1 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע). אלו טענות של ממש. דא עקא, התובע הגיש במסגרת תצהירו העתק טופס בל/250 – טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה. בטופס זה רשום "תאור התאונה: במהלך עבודתי הרמתי מכסה מנוע להניח על חבית על מנת לצבוע ואז הרגשתי את הכאב החזק בגב." הניסוח בגוף ראשון מעיד על עצמו שהטופס מולא על ידי התובע או מפיו. עם זאת, בקו המיועד ל"שם המאשר" כתוב "חורי נעמה" – הוא המעסיק הנטען, הנתבע 1 – ומתנוססות על המסמך חותמת "מוסך עפולה פחחות וצבע בתנור" וחתימה. בא כוח הנתבעים אישר לשאלת בית המשפט כי הנתבעים לא טענו לזיוף חתימת מנהל הנתבעת (פרוטוקול 14.12.2016 ע' 12 ש' 15). עם זאת, טען בא כוח הנתבעים כי טופס בל/250, חובה לתתו לכל עובד שטוען לפגיעה בעבודה, ואין בו כדי להוות ראיה לאמיתות נסיבות התאונה הנטענות בו. אין מחלוקת שהנתבע 1 לא היה עד ראיה לתאונה שבנדון, אולם אין בידי לקבל את טענת הנתבעים. חתימת המעסיק כ"מאשר" בטופס בל/250 היא בבחינת הודאת חוץ של בעל דין – הודאה שאכן התרחשה תאונה בהתאם לנסיבות המפורטות בו:

"בהתאם להלכה אשר נקבעה בע"א 498/60 מקורות חברת המים בע"מ נ' זכריש (10.08.61), הצהרת המעביד בטופס הביטוח הלאומי לעניין תביעת העובד כנגד המעביד (ובענייננו – הן טופס בל/250 והן טופס התביעה) מהווה הודאת חוץ של בעל דין לעניין נכונות הפרטים הרשומים בה, גם אם בהתאם לאותה הלכה, הנתבעת רשאית להוכיח כי האמור בהודעה אינו נכון או נרשם בשל טעות.

לעניין זה ראה ע"א 697/72 ויסמונסקי נ' מרכבים, פ"ד כח(1) 429, 430.

הוכחה שכזו – לא ניתנה, ולכן אין הנתבעת יכולה להנות מכל טענה לעניין טעות ו/או חוסר תשומת לב לאמור באותה הודאה.

לפיכך, יש לראות בטופס התביעה וטופס בל/250 משום הודאת בעל דין..." (ת"א (שלום חי') 57459-01-12 סעדי נ' מועצה מקומית בסמת טבעון, פס' 28 (9.8.2016); ראו גם ת"א (אי') 33468-12-12 טשולניג נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ, פס' 10 (2.5.2016).

3.עם זאת, הגעתי למסקנה כי התובע לא הטה את מאזן ההסתברויות בנסיונו להוכיח כי הנתבע 1, כמעבידו, עוול כלפיו. הוא לא הצביע בסיכומיו על חובה חקוקה שהופרה. בכל הנוגע לרשלנות, נסיבות התאונה להן טען התובע בכתב התביעה הן ש"במהלך עבודתו של התובע במוסך הנתבע מס' 1 בעפולה... התובע הרים מכסה מנוע על מנת להניח על חבית כדי לצבוע אותו, הרגיש כאבים חזקים בגב" (פס' 4). תיאור זה כשלעצמו אינו מצביע על כל רשלנות. בתצהיר העדות הראשית שלו טען התובע לראשונה בפני בית המשפט כי מדובר היה במכסה מנוע במשקל 30 ק"ג (פס' 6). מתוספת זו ניתן, לראשונה, לדלות טענת רשלנות מגרסת התובע. בכך שעובד התבקש להרים חפץ כשלעצמו אין התרשלות של המעסיק; משקלו של החפץ הוא נתון חשוב עד מאד בשאלה אם הדרישה להרים את החפץ היוותה התרשלות אם לאו. ראו ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית (7.5.1995):

"... חיי היומיום בכללותם רצופים סיכונים. בכך שעובד מחליק ונופל במהלך עבודתו, או, כפי שאירע במקרה שלפנינו, גבו של העובד 'נתפס' תוך התכופפות או הרמת משא, אין בהם כשלעצמם כדי לבסס טענה של רשלנות. כדברי השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349: 'סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם אך לא לכל נזק יש אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית'.