יטיב ואח' נ' משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ ואח'

תביעה כספית בסכום של 1,400,000 ₪ בגין ליקויי בניה.

רקע 

1.התובעים רכשו מהנתבעת 1, חברה העוסקת בבניה ומכירה של דירות ("הנתבעת"), קוטג' דו משפחתי בפסגת זאב הכולל קומת כניסה, קומת מגורים, עליית גג ומרתף ("הבית"). הבית נבנה על ידי הנתבעת 3, חברה קבלנית ("נתבעת 3" או החברה הקבלנית"), הנתבע 2 מנהל בחברה הקבלנית ("הנתבע").

2.לפי האמור בכתב התביעה על הנתבעים כולם לפצות את התובעים בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להם עקב ליקויי הבניה החמורים שהתגלו בביתם. התביעה הוגשה נגד שלושת הנתבעים בטענה כי שלושתם חבים כלפי התובעים ביחד ולחוד.

3.כתב התביעה המקורי עמד על סכום של 520,000 ₪. במהלך ההליך, וכפי שיבואר, קבע מומחה בית משפט כי מצב הבית הוחמר, הוא אינו ראוי עוד למגורים, ועל התובעים לפנותו. התובעים פינו את הבית ובהמשך הגישו כתב תביעה מתוקן כאשר סכום התביעה הועמד על 1,400,000 ₪.

4.במהלך ההליך שולמו על ידי הנתבעים לתובעים סכומי כסף שונים כדלקמן: במועד פינוי הבית שולם סכום של 50,000 ₪ וזאת על מנת לאפשר לתובעים לפנות ביתם ולשכור דירה חלופית. בהמשך שולם סכום נוסף של 39,000 ₪ וזאת כסעד זמני עבור תשלום דמי שכירות שעל התובעים לשאת בהם.

5. נוכח חומרת הליקויים והצורך בפינוי הבית נעשו ניסיונות רבים לקידום ההליך להכרעה מהירה, בין על דרך פשרה או גישור, ובין באמצעות מתווים אחרים שיאפשרו הכרעה ללא שמיעת ראיות. ניסיונות אלו כשלו, ואין אלא ליתן פסד דין על פי דין ועל יסוד חומר הראיות שהוגש.

6.בסיכומיהם, מדגישים הנתבעים שהם הסכימו לכל הצעות בית משפט לקידום ההליך בכל דרך אפשרית ואף ניאותו לשלם כספים עוד בעת ניהול ההליך, אך היו אלו דווקא התובעים שעמדו על ניהול הליך "כהלכתו", תוך הגשת בקשות ביניים רבות, לרבות תיקון כתב התביעה בשלב מאוחר מאוד. הנתבעים טוענים שיש לשקול כל זאת לחובת התובעים לכל הפחות לעניין ראש נזק של עגמת נפש והוצאות. איני מקבלת טענות אלו. זכותם של התובעים למצות את ההליך המשפטי כדת וכדין. עם זאת, יש ממש בטענת הנתבעים כי בנסיבות אלו אין מקום לטענות התובעים בדבר התארכות ההליך המשפטי.

7.מר יקי נחמן מונה כמומחה מטעם בית משפט (לא כמומחה מוסכם, "מומחה בית משפט" או "מר נחמן"). מר נחמן הגיש חוות דעת ראשונה בה מצא כי קיימים בבית ליקויים שונים, לרבות ליקויי רטיבות בכל קומות הבית, ולרבות ליקויי רטיבות קשים מאוד בקומת המרתף (במ/1). בחוות דעתו הדגיש מר נחמן שיש לבצע בדיקות נוספות כדי לעמוד על מקור הכשל או הכשלים הגורמים לרטיבות הקשה, ורק לאחר מכן ניתן יהא לקבוע אלו תיקונים יש לבצע ומה עלותם. כעבור זמן נערכה על ידו חוות דעת נוספת בה נקבע שעל התובעים לפנות ביתם (במ/3), ובהמשך נערכה חוות דעת מעודכנת לשם עדכון עלויות התיקון (במ/4).

8.ואלו העדים שהעידו: מטעם התובעים העיד התובע 1, מטעם הנתבעים העיד נתבע 2. שני הצדדים צרפו לתצהירי העדות הראשית שהגישו את חוות דעת המומחים מטעמם; המומחים לא נדרשו לחקירה. התובעים צירפו לתצהיריהם גם תוצאות של בדיקות מעבדה שונות שערכו, לרבות של מכון התקנים. מומחה בית משפט העיד ונחקר ממושכות על חוות דעתו.

9.בטרם אדרש לעדויות ולטענות אציין כבר עתה. התמונה המצטיירת מכלל הראיות היא קשה מאוד, לפיה התגלו בבית התובעים ליקויים חמורים וחריגים בהיקפם, כאשר הבעיה העיקרית היא בעיית רטיבות קשה בכל קומות הבית, כה קשה עד שהתובעים נאלצו לפנות ביתם במהלך ההליך.

רקע עובדתי ועיקר מחלוקות הצדדים

10.הסכם המכר נחתם ביום 21.07.10 ובו התקשרו התובעים עם הנתבעת 1 בהסכם לרכישת הבית תמורת 1,500,000 ₪ (נספח א' לתצהיר התובעים; נספח א' לתצהיר הנתבעים; "הסכם המכר"). החזקה בבית נמסרה לתובעים ביום 14.12.11 (פרוטוקול מסירה נספח ד' לתצהיר התובעים; נספח ב' לתצהיר הנתבעים).

בנוסף להסכם המכר נקשר בין התובעים לחברה הקבלנית (נתבעת 3) הסכם נוסף בו הוסכם על ביצוע עבודות נוספות במרתף ובגג תמורת 85,000 ₪, עבודות שמטרתן ליצור במרתף יחידת דיור נפרדת והכשרת קומת הגג למגורים (נספח ב'1 לתצהיר התובעים; "ההסכם הנוסף"). ההסכם הנוסף אינו נושא תאריך, לפי האמור בו העבודות אמורות להסתיים בתאריך 21.12.12 (כשנה לאחר מועד מסירת החזקה), אולם בסיכומיהם טוענים התובעים כי התאריך שגוי, והתאריך הנכון הוא 21.12.11 (כשנה קודם), כעולה מחשבוניות התשלום (נספחים ב'2 לתצהיר התובעים). נוכח מסקנותיי אין משמעות של ממש לתאריך ההסכם.

11.כאמור החזקה בבית נמסרה בחודש דצמבר 2011. סמוך לאחר מכן פנו התובעים לנתבעים בדרישות חוזרות לתיקון הליקויים; שני הצדדים צירפו לתצהירים התכתבויות רבות בין הצדדים החל מחודש פברואר 2012 וכלה בחודש מרץ 2013 (נספחים ה'-י"ג לתצהיר התובעים; נספח ה' לתצהיר הנתבעים). בד בבד עם פניות אלו פנו התובעים למומחה מטעמם, מר בן עזרא, שערך מספר חוות דעת מומחה.

12. בחודש מאי 2013 הוגשה התביעה המקורית בסכום של 520,000 ₪.

13.מר נחמן מונה כמומחה מטעם בית משפט, הוא ביקר בבית בחודש דצמבר 1013 וביום 08.04.14 ערך את חוות דעתו הראשונה (במ/1). כאמור, מר נחמן מצא שקיימים בבית ליקויים רבים ועלות תיקונם הוערכה על ידו בסכום של 240,307 ₪ כולל מע"מ ופיקוח, בתוספת סכום נוסף של 35,000 ₪, עלות החלפת חלק מהריצוף, אם יידרש .

14.בחודש אפריל 2014 לאחר שמומחה בית משפט ביקר בבית, התגלו ליקויים קשים במערכת הביוב בגינם נגרמו סתימות, הצפות וריחות חזקים בכל רחבי הבית. התובעים פנו לנתבעים בדרישה כי ייבצעו את התיקונים הנדרשים במערכת הביוב לאלתר. לאחר פניות רבות בוצעו התיקונים, ולתובעים תלונות קשות בגין כך, לרבות לגבי אופן ביצוע התיקונים, משך ביצוע התיקונים, הותרת מפגעי בטיחות בחצר וגרימת נזקים למבנה הבית. עם זאת אין מחלוקת כי בסופו של דבר הליקויים תוקנו וקו הביוב הוחלף בקו חדש (סעיפים 49 – 81 לתצהיר התובעים; סעיף 10 לתצהיר הנתבעים).

15.ביום 25.02.16 ביקר מומחה בית משפט פעם נוספת בבית התובעים, ובחוות דעת משלימה מיום 17.03.16 קבע שמצב הבית הוחמר מאוד, הוא אינו ראוי למגורים ויש לפנותו על תכולתו. מומחה בית משפט הוסיף וקבע כי אף שבחוות דעתו הראשונה קבע שיש צורך בביצוע בדיקות נוספות כדי לאתר את הכשלים הגורמים לרטיבות הקשה, שוב אין צורך בביצוע הבדיקות, ויש לפרק את כל תשתיות הבית לרבות ריצוף כדי לטפל בכל מוקדי הרטיבות וכדי לפתור את בעיית הרטיבות בצורה יסודית (במ/3).

16.בהתאם לחוות דעת זו פינו התובעים ביתם, ולאחר הליכים שונים שלא ראיתי לפרטם פרקו הנתבעים את כל תשתיות הבית (במ/2). אציין רק שפירוק התשתיות נעשה על ידי הנתבעים, על חשבונם ובפיקוח מפקח שמינה מומחה בית משפט, בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים.

17.ביום 31.07.16, לאחר השלמת פירוק תשתיות הבית, ערך מומחה בית משפט חוות דעת משלימה בה עדכן הערכותיו לגבי עלות תיקון הליקויים והנזקים, בתוספת של 34,000 ₪ כולל מע"מ (במ/4).

18.כעבור כחצי שנה, בחודש ינואר 2017 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בו טענו לנזקים גבוהים משמעותית מאלו שתבעו בתחילה, בין היתר נטען שעלויות התיקון שקבע מומחה בית משפט אינן ריאליות ובהתאם להצעות מחיר שקיבלו מקבלנים שונים, העלות הכוללת של תיקון הנזקים עולה על 900,000 ₪. נתבעו גם סכומים נוספים וגבוהים יותר בגין הוצאות, דיור חלופי, אבדן דמי שכירות ועגמת נפש, וסה"כ הועמדה התביעה המתוקנת על 1.4 מיליון ₪. מרבית הטענות הוכחשו על ידי הנתבעים, ולאחר שכל ניסיונות הפשרה לא צלחו, נשמעו ראיות.

19.הצדדים חלוקים ביניהם לעניין היקף הליקויים והנזקים בבית התובעים, לעניין הנזקים הנוספים וההפסדים הנטענים, לעניין זכות הנתבעים לתקן את הנזקים, לעניין אחריות כל אחד מהנתבעים לנזקים שנגרמו, לעניין משמעות הסכומים ששילמו הנתבעים במהלך ניהול ההליך, ועוד ועוד.

דיון והכרעה 

מומחה בית משפט 

20.מר נחמן מונה כמומחה מטעם בית משפט, לא כמומחה מוסכם. אכן, כטענת התובעים, בית משפט אינו מחויב לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמינה, והכרעה בטענות מסורה לעולם לשיקול דעת בית משפט. עם זאת, מדובר בחוות דעת אובייקטיבית שלא ניתנה לטובת מי מהצדדים, ומטרתה לספק לבית משפט נתונים מקצועיים והערכות לשם הכרעה במחלוקות בין הצדדים. לאור זאת ובהתאם לפסיקה נדרשים נימוקים של ממש כדי שבית המשפט לא יאמץ את מסקנות המומחה שמינה (למשל ת"א (ת"א) 844/94‏ י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ולבנייה רמת גן; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי; ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשל"צ; רע"א 3800/15 טי.אר.די אינסטרום בע"מ נ' זאבי; ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי).

21.בענייננו מומחה בית משפט ערך לא פחות משלוש חוות דעת, כאשר כל אחת מחוות הדעת נערכו לאחר ביקור בנכס ולאחר עיון בכל החומר שהוצג לו. חוות הדעת מקיפות ומפורטות מאוד. בנוסף, מר נחמן נחקר בבית משפט חקירה ארוכה, מפורטת ומקיפה, גילה בקיאות רבה בנעשה בבית, והבהיר את ממצאיו ומסקנותיו.

לא מצאתי כל נימוק לדחות את מסקנותיו, למעט כפי שיפורט להלן.

הערכת מומחה בית משפט את עלות תיקון הנזקים 

22.מומחה בית משפט העריך את עלות תיקון הנזקים בשתי חוות דעת, ראשונה טרם פינוי הבית, שנייה מעודכנת לאחר פינוי הבית ופירוק התשתיות.

בחוות דעת הראשונה העריך המומחה את עלות התיקונים בסכום של 240,307 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ, ובתוספת אפשרית בגין החלפת הריצוף בסלון ובחלק מקומת המגורים בסכום של 35,000 ₪ (במ/1).

בחוות הדעת נוספת עדכן מר נחמן הערכותיו והוסיף העלות נוספת בסכום של 34,000 ₪ כולל מע"מ. בעדותו הבהיר כי העלות הנוספת היא לאחר הפחתה של עבודות ששוב אין צורך לבצען, כגון עלות פירוק תשתיות שכבר פורקו (עמ' 88 - 89).

23.התובעים טוענים שבעת עדותו שינה מומחה בית משפט הערכותיו, ובניגוד לאמור בחוות הדעת הראשונה, העריך את עלות התיקון בסכום של 350,000 ₪ כולל מע"מ. לאור זאת, נטען, הבסיס לפיצוי שייפסק היא ההערכה שניתנה בעת העדות, בתוספת סכומים נוספים בגין עדכונים נוספים, והם: עדכון ההערכה לפי שטח הבנייה בפועל 200 מ"ר ולא 170 מ"ר כפי שהניח המומחה; פיקוח הנדסי; התייקרויות בשיעור 15%; עבודות בלתי צפויות ("ב.צ.מ") בשיעור 10% והעלות הנוספת לפי חוות הדעת המשלימה (34,000 ₪).

בנוסף לעדכון עלות תיקון הנזקים כאמור בחוות דעת המומחה, טענו התובעים שיש לפסוק להם פיצוי נוסף בגין נזקים נוספים שלא תומחרו על ידי המומחה בחוות הדעת שערך, והם: עלות החלפת כל ריצוף הבית לא רק חלקו; עלות החלפת כל חיפוי האבן בקירות החיצוניים של הבית ובקירות הגדר סביב הבית; עלות החלפת דלת הכניסה לבית; עלות תיקון ליקוי במעקה המרפסת; עלות החלפת דלת כניסה לאחד מחדרי השירותים ועלות שינויים בהתקנת כלים סניטריים.

סה"כ עומדת תביעת התובעים לפיצוי בגין הליקויים והנזקים בסכום של 801,648 ₪.

24.הנתבעים טוענים שפרשנות התובעים לעדותו של מומחה בית משפט אינה נכונה והמומחה לא שינה מהאמור בשתי חוות הדעת שערך. לטענתם אין לסטות מהערכות מומחה בית משפט, ואין מקום לפסוק פיצוי בגין ליקויים שלא הוכרו על ידי המומחה או בסכומים שונים משהוערכו על ידו.

דיון

25.במחלוקת שנפלה לעניין הערכת המומחה את עלות תיקון הנזק, אני מקבלת את עמדת הנתבעים. איני סבורה כי המומחה שינה הערכותיו, ובעדותו לא ביקש אלא לבסס את סבירות ההערכות שקבע בחוות הדעת. אבהיר.

26.בעדותו בבית המשפט העיד מר נחמן כי אם יבצע הערכה כללית של עלות התיקונים שקבע הוא יגיע לסכום של 300,000 ₪ - 350,000 ₪ (עמ' 73, שורות 5 - 16; עמ' 80, שורות 20 - 23; עמ' 90, שורות 21 - 23), כי מדובר בהערכה סבירה, וכי הערכה זו משקפת עלות תיקון של 2,000 ₪ למ"ר (עמ' 80 שורה 20).

27.דברים אלו הם הבסיס לטענת התובעים. אלא שבחינת העדות מלמדת כי הדברים נאמרו כדי להוכיח שחוות הדעת סבירות, ואין כל סבירות בהצעות המחיר שלטענת התובעים הם קיבלו מקבלנים שונים, הצעות הנעות בין 635,000 ₪ ובין 710,000 ₪ (נספחים א לתצהיר הנתבעים הנוסף, ת/3ׂ). מומחה בית משפט שלל הצעות אלו, והבהיר כי הערכתו שלו סבירה, וכדי לבסס טיעון זה הבהיר שהיא משקפת פיצוי סביר בסדר גודל של 300,000 ₪ – 350,000 ₪, או 2,000 ₪ למ"ר (עמ' 80).

אין בעדות זו כדי לשנות מההערכות המפורטות שבחוות הדעת, הערכות המבוססות על תימחור מדויק של כל פריט ופריט.

מאותם נימוקים יש לדחות גם את הטענה הנוספת לפיה יש לעדכן את העלויות שבחוות דעת המומחה בהתאם לשטח הדירה בפועל, 200 מ"ר במקום 170 מ"ר. כאמור עדות המומחה לא באה ליתן הערכה חלופית של עלות שיפוץ לפי מחיר למ"ר, אלא אך להביא אינדיקציה נוספת לסבירות הסכומים שנקבעו בחוות הדעת. לאור זאת, אין גם כל חשיבות למחלוקת לעניין שטח הבית, 170 מ"ר או 200 מ"ר, שעה שהעלויות לא נקבעו על יסוד מכפלת שטח הבית במחיר שיפוץ מ"ר, אלא על פי תמחור כל רכיב עבודה בנפרד.

28.זו המסקנה המתבקשת מקריאת העדות כולה. מעבר לכך, אם ביקשו התובעים לטעון כי מומחה בית משפט שינה הערכותיו, המינימום המתבקש היה ליתן לו אפשרות להתייחס לתזה זו. אלא שהמומחה לא נשאל בחקירתו אם הוא חוזר בו מהאמור בחוות הדעת והוא לא נתבקש להבהיר את הפער בסכומים.

29.המסקנה היא שיש לדחות את טענת התובעים לפיה המומחה שינה את הערכות המחיר שקבע בחוות הדעת. עם זאת, יש להידרש לטענות בדבר תוספת (להבדיל משינוי) להערכות שניתנו בחוות הדעת.

תוספת והפחתות מהסכומים הנקובים בחוות דעת המומחה 

התייקרויות

30.התובעים טוענים שיש להוסיף 15% לסכומים שנקבעו בחוות הדעת בגין התייקרויות.

31.טענה זו מקובלת עלי. מר נחמן העיד שמעת מועד עריכת חוות הדעת חלו התייקרויות בשיעור של 10% - 15% ויש לעדכן את הסכומים שקבע לפי התייקרויות אלו (עמ' 73 שורה 31 – עמ' 74 שורה 10). בהתחשב בזמן שחלף ממועד מתן העדות עד היום, אני מוצאת להעמיד את התוספת בגין התייקרויות על הצד הגבוה, בשיעור של 15%.

ב.צ.מ – בלתי צפוי מראש

32.התובעים טוענים שיש להוסיף לסכומים שנקבעו 10% בגין עבודות לא צפויות. הנתבעים טוענים שהמומחה לא הכיר בעלויות אלו, ואין להוסיפן. מר נחמן נחקר על רכיב זה והעיד כי יש הנוהגים להוסיפו, כי הוא אינו נוהג לעשות כן, וכי מקובל לתמחר את רכיב הב.צ.מ בתוספת של 10% (עמ' 92 שורות 1 – 10).

33.לאחר ששקלתי בטענות ובחנתי פעם נוספת את העדות, הגעתי למסקנה כי במקרה זה נכון וראוי להוסיף לסכומים שנקבעו 10% בגין עבודות לא צפויות. זאת בהתחשב מחד בעמדת המומחה ומאידך במהות הליקויים והיקף העבודות הצפוי.

34.כפי שכבר נאמר, הליקויים בבית הם כה חמורים, עד שהיה צורך לפנות את הבית מיושביו ולפרק את כל תשתיות הבית. מחוות דעת מומחה בית משפט עולה שקיימים כשלי איטום רבים ולא ברור בדיוק מקורם ועלות תיקונם (סעיפים 7.19 – 7.22 לחוות דעת במ/1; סעיף 4 לחוות הדעת במ/3). מומחה בית משפט עשה כמיטב יכולתו לשם הערכת העלויות, אולם מטבע הדברים מדובר בהערכה בלבד. בנסיבות אלו הסיכון לעבודות נוספות ולא צפויות גבוה. זאת ועוד מומחה בית משפט העיד אמנם כי הוא עצמו אינו נוהג להוסיף פיצוי נוסף בגין ב.צ.מ אך הוא לא שלל עקרונית את האפשרות לתמחר תוספות אלו (עמ' 92 שורות 7 – 8). ואכן, כאשר מומחה בית משפט ניסה לבסס את סבירות הערכותיו הוא התייחס גם לרכיב של בלתי צפוי מראש כמבסס את סבירות ההערכה (עמ' 91 שורה 24).

35.במכלול נסיבות אלו יש לקבל את טענת התובעים לפיה יש להוסיף להערכת המומחה 10% נוספים בגין עבודות לא צפויות (שיעור התוספת בסך 10% מוסכם גם על מומחה בית משפט, עמ' 92 שורה 8).

הפחתות

36.הנתבעים טוענים שיש להפחית מהסכומים שקבע מומחה בית משפט סכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח מאחר וסכום זה נקבע בחוות הדעת הראשונה בגין עלות איתור נזילות, אולם הוצאה זו התייתרה לאחר פירוק התשתיות (סעיף 7.22 לחוות הדעת במ/1).

37.איני מקבלת טענה זו. ראשית, בעדותו הבהיר המומחה כי בחוות הדעת המשלימה הוא לקח בחשבון שחלק מהעבודות שקבע בחוות הדעת הראשונה התייתרו, והוא העריך רק את תוספת העלות (עמ' 88 – 89; אני ערה לעדות המומחה בה אישר שיש להפחית את עלות הבדיקות, עמ' 89 שורה 1, אולם בעת העדות הופנה המומחה לסעיפים שגויים בחוות הדעת, ולא שוכנעתי כי זו אכן כוונתו). שנית, לגופם של דברים אין מקום להפחית עלות זו, מאחר וגם אם הנתבעת ביצעה על חשבונה את פירוק תשתיות הבית, אין זה מייתר ביצוע בדיקות לאיתור מקור הכשל, בעיקר שעה שמחוות דעת המומחה עולה שלא ברור בדיוק מה גורם לרטיבות.

38.הנתבעים טוענים עוד שיש להפחית את עלות העבודות בגג ובמרתף. טענה זו נטענה ללא כל הנמקה, אולם יש להניח שכוונת הדברים היא לכך שהנתבעת 1 אינה נושאת באחריות לעבודות הבנייה במרתף ובגג. ככל וזו ההנמקה, אין בה כדי לשחרר את נתבעת 3 מחבות. מכל מקום, איני מקבלת את הטענה כי נתבעת 1 אינה נושאת באחריות לנזקים בגג ובמרתף, וטענה זו תידון להלן.

נזקים נוספים

מכאן לטענות התובעים בדבר ליקויים נוספים שלא הוכרו על ידי מומחה בית משפט.

החלפת כל הריצוף בבית

39.התובעים טוענים שיש צורך להחליף את כל הריצוף בבית, ויש לפסוק להם פיצוי נוסף בגין כך, בהתאם להערכתו של המומחה מטעמם, בן עזרא (עמ' 44 לחוות הדעת נספח יד לתצהיר התובעים).

הנתבעים טוענים שיש לדחות דרישה זו, הן מאחר ומדובר בהרחבת חזית אסורה והן מאחר ועלות החלפת כל ריצוף הבית כלולה בחוות הדעת המשלימה.

40.הגעתי למסקנה כי יש ממש בטענת התובעים.

טענת הנתבעים להרחבת חזית אסורה אינה נכונה, ולעניין זה די להפנות לסעיף 33 לכתב התביעה המתוקן, בו נכתב שהתובעים פנו לקבלנים שונים לשם קבלת הצעות מחיר לשיקום הבית בהתאם למפרט שהכינו, כאשר מפרט זה כולל גם את החלפת כל ריצוף הבית (המפרט צורף כנספח א לתצהיר התובעים ת/3, ורכיב החלפת כל הריצוף מופיע בסעיף 56 למפרט).

ולגופם של דברים, איני מקבלת את הטענה כי עלות זו כלולה כבר בחוות הדעת המשלימה.

41.נושא החלפת הריצוף עלה בחוות הדעת הראשונה, ובה נקבע כי יתכן ויהא צורך להחליף את הריצוף בסלון ובחלק מקומת המגורים, היינו אין התייחסות להחלפת כל הריצוף בבית. בהמשך, ולאור הוראות המומחה, פורקו כל תשתיות הבית לרבות הריצוף, מכאן שיש צורך לרצף מחדש את הבית כולו. למעשה, מסיכומי הנתבעים עולה כי הם אינם חולקים על הצורך לרצף את כל הבית מחדש; טענתם היא כי העלות הנוספת תומחרה בחוות הדעת המשלימה. אלא שעיון בחוות הדעת המשלימה מעלה שאין בה התייחסות לעלות ריצוף כל הבית, למעט ריצוף המרפסת (סעיף 9 לטבלה). יתר על כן. מחוות הדעת עולה שיש בה התייחסות לעבודות איטום וביטון חדשות או חוזרות, אך לא לעבודות ריצוף.

42.עם זאת, אין מקום לפסוק לתובעים את הסכומים שקבע בן עזרא בחוות דעתו משתי סיבות עיקריות. ראשית, מאחר וחוות דעת מומחה בית משפט מקובלת עלי והעלויות שנקבעו בה שונות מהעלויות שקבע בן עזרא. שנית, מאחר והעלויות שקבע בן עזרא כוללות גם רכיבים הכלולים כבר בחוות דעת מומחה בית משפט או שבוצעו זה מכבר (כגון פירוק הריצוף והחלפת תשתיות רטובות).

43.מומחה בית משפט לא נשאל בעדותו בכמה הוא אומד את עלות החלפת הריצוף כולו. בנסיבות אלו אני רואה לפסוק פיצוי על דרך האומדנא, בסכום של 10,000 ₪ נוספים.

חיפוי קירות החוץ של קירות הבית וקירות הגדר סביב הבית 

44.התובעים טוענים שיש לפצותם בעלות החלפת כל החיפוי החיצוני של קירות הבית ושל קירות הגדר סביב הבית, וזאת בהתאם לשתי חוות דעת של מר בן עזרא (נספחים יד, יח לתצהיר התובע). בחוות הדעת נספח יד קבע בן עזרא שיש להחליף את כל החיפוי החיצוני של קירות הבית בעלות של 97,500 ₪, ובחוות הדעת נספח יח קבע בן עזרא שיש להחליף את כל החיפוי החיצוני של קירות הגדר בעלות של 43,000 ₪. שתי חוות הדעת נסמכות על בדיקות מכון התקנים (נספחים יז לתצהיר התובעים; חוות הדעת נספח יד מבוססת על בדיקה אחרת של מכון התקנים, אך מדובר בבדיקה שאינה מתייחסת לבית התובעים). התובעים טוענים שעל הנתבעים לפצותם לפי הערכותיו של בן עזרא בתוספת עלות פיקוח הנדסי ומע"מ, סה"כ 180,823 ₪.

לטענת התובעים יש לקבל את חוות הדעת של בן עזרא מאחר והוא לא התבקש לחקירה נגדית, הנתבעים גם לא ביקשו לחקור את נציג מכון התקנים, הם לא הציגו כל ראיות לסתור, ובנסיבות אלו מסקנות חוות הדעת ותוצאות בדיקות מכון התקנים לא נסתרו.

לחילופין ביקשו התובעים לפסוק את הסכום שהעריך מר נחמן בעדותו (עמ' 70, שורה 29) לשם עלות ביצוע התיקונים בסכום 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, פיקוח וב.צ.מ, בסכום כולל של 56,628 ₪.

45.הנתבעים טוענים שיש לדחות דרישות אלו.

לטענתם, בכל הקשור לחיפוי קירות הבית, הליקוי הנטען נבדק על ידי מומחה בית משפט שדחה את הטענה בדבר הצורך בהחלפת החיפוי, וקבע שיש צורך לבצע עבודות איטום שעלותן 28,000 ₪ (סעיפים 5.69 ו – 7.4 לחוות הדעת במ/1; בסיכומים נכתב 24,000 ₪, אך הסכום הנקוב בחוות הדעת הוא 28,000 ₪).

ובכל הקשור לקירות הגדר, חוות דעתו הנוספת של בן עזרא לא הוצגה למומחה בית משפט אף לא בדיקות מכון התקנים, ובנסיבות אלו משקל חוות דעת אפסי.

גם הנתבעים מבקשים לחילופין לפסוק את הסכום שהעריך מומחה בית משפט בעת עדותו, 40,000 ₪ אך טוענים שמסכום זה יש להפחית 28,000 ₪ הכלול בחוות הדעת הראשונה.

דיון

46.לאחר עיון במכלול הראיות והטענות הגעתי למסקנה כי בכל הקשור לחיפוי קירות הבית, יש לפסוק פיצוי נוסף, אך לא לפי האמור בחוות דעת בן עזרא אלא לפי הערכת מומחה בית משפט במועד מתן העדות, וכי אין להפחית מסכום זה כל סכום שהוא. ובכל הקשור לחיפוי קירות הגדר, יש לפסוק סכום נוסף, על דרך האומדנא. אפרט מסקנותיי.

47.אשר לקירות הבית. בעדותו טען מר נחמן כי לא מצא כל כשל בחיפוי החיצוני של הבית, לא ברמת תכנון ולא ברמת ביצוע (עמ' 67 – 68), וכי אינו יכול להתייחס למסמכים ממכון התקנים המוצגים לו לראשונה על דוכן העדים (עמ' 71 שורות 11 – 30). עם זאת, העיד, בכל מקרה גם אם יוכח שהחיפוי אינו תקין, הוא אינו רואה מקום להורות על החלפתו ויש דרכים חלופיות מקובלות לתקן ליקוי שכזה שעלותן פחותה (עמ' 69 שורות 6 – 30). בהמשך העדות העריך מר נחמן את עלות חיזוק כל קירות הבית בסכום של 40,000 ₪ וזאת בהנחה שאכן יהא צורך לטפל בכל הקירות החיצוניים של הבית (עמ' 70 שורה 18 – 32).

כעולה מהעדות, מומחה בית משפט לא שלל את האפשרות כי יהא צורך לחזק את החיפוי החיצוני של כל קירות הבית, אך טען שלא הבחין בכשל וכי אין בידו לאשר קיומו של ליקוי על יסוד נתונים המוצגים בפניו לראשונה בעת מתן העדות. עם זאת המומחה בן עזרא קבע בשתי חוות דעת שערך כי קיים ליקוי, וזאת בהסתמך על תוצאות בדיקת מכון התקנים. כאמור חוות דעת בן עזרא הוגשו ללא חקירה נגדית, ובנסיבות אלו לא נסתרה מסקנתו בדבר קיומו של ליקוי בחיפוי הקירות החיצוניים של הבית.

עם זאת, יש להבחין בין קיומו של כשל ובין דרך הטיפול בו ועלות הטיפול. לעניין זה העיד מר נחמן כי גם אם קיים ליקוי הוא אינו סבור שיש מקום להחלפת כל החיפוי ויש פתרונות זולים יותר. אני מקבלת עמדתו. לאור זאת בכל הקשור לתיקון הליקויים בחיפוי הקירות החיצוניים של הבית, אני מקבלת את הערכתו של מר נחמן וקובעת את אופן התיקון כמו גם עלות התיקון בהתאם להערכה זו, 40,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף, כטענת התובעים עלות פיקוח הנדסי ומע"מ, סה"כ 51,480 ₪ (אין מקום לפסוק ב.צ.מ. בגין עבודה זו).

48.איני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לנכות מסכום זה את הסכום שקבע מומחה בית משפט בחוות דעתו הראשונה בגין טיפול בקירות חיצוניים בסך 28,000 ₪ (סעיף 7.4). זאת מאחר והעבודות המתומחרות בפרק זה הן עבודות לאיטום הקירות החיצוניים מחשש לחדירת רטיבות ואילו העבודות שהוערכו על ידי המומחה בעדותו עניינן חיזוק וחיבור האבנים לקיר, כך שאין מדובר בעבודות חופפות. יתכן אמנם ויש חפיפה חלקית כגון בגין הקמת פיגומים, אך בהיעדר נתונים אין מקום לניכוי סכומים.

49.ואשר לקירות הגדר. התובעים מבססים טענתם לקיומו של ליקוי על חוות דעתו של בן עזרא ועל תוצאות בדיקת מכון התקנים. הנתבעים לא הציגו כל ראיה לסתור. מומחה בית משפט עיין במסמכים לראשונה בעת מתן העדות, והעיד כי לא יוכל להתייחס לתוכן המסמכים או לתת הערכתו לעלות חיזוק קירות הגדר בהעדר נתונים (עמ' 72, עמ' 85).

50.בכל הקשור לקיומו של ליקוי בקירות הגדר, אני סבורה שהתובעים הוכיחו במידה הנדרשת את עצם קיומו. גם אם המסמכים לא הוצגו למומחה בית משפט הם צורפו לתצהירי התובעים, ולמרות זאת הנתבעים לא ביקשו לחקור את נותני חוות הדעת ולא הציגו מטעמם כל ראיות לסתור. בנסיבות אלו קיומו של ליקוי הוכח.

עם זאת, וכאמור, ליקוי לחוד ואופן הטיפול בו ועלות הטיפול לחוד. כאמור, מר נחמן לא יכול היה להעריך את עלות התיקון. לא מצאתי לפסוק את הסכומים שקבע בן עזרא בחוות דעתו מאחר ואלו מבוססים על החלפת כל החיפוי החיצוני, עבודה שמומחה בית משפט קבע כי אין בה צורך. בנסיבות אלו, בהתחשב בכך שמומחה בית משפט אמד את עלות תיקון הקירות החיצוניים של הבית בסכום של 40,000 ₪, סכום המהווה כ – 41% מעלות הערכת בן עזרא, בהתחשב באי הבהירות הקיימת ביחס לגובה כל קירות הגדר, אני פוסקת את עלות התיקון על דרך האומדנא בסכום של 10,000 ₪.

ליקויים נוספים, דלת כניסה, מעקה המרפסת, דלת שירותים, והתקנת כלים סניטריים

51.התובעים מפרטים עוד שורת ליקויים והם: ליקוי בדלת הכניסה לבית מאחר ואופן נעילת הדלת שהותקנה אינו תואם לדרישות התקנות; ליקוי במבנה המעקה כאשר הטענה היא שזכוכית המעקה הותקנה בצד הפנימי של קיר האבן עליו היא מונחת במקום בצדו החיצוני כמצוין בתכניות המכר; ליקוי בדלת כניסה לאחד מחדרי השירותים מאחר ובתקנות יש דרישה כי לפחות אחת מהדלתות תהא ברוחב של 70 ס"מ; וליקוי נוסף בגין מרווחים צרים מידי בהתקנת הכלים הסניטריים בחדרי השירותים בניגוד לתקן.

הנתבעים טוענים שיש לדחות מכלול תביעות אלו, שנבחנו על ידי מומחה בית משפט, ונדחו.

52.עמדת הנתבעים מקובלת עלי. מכלול ליקויים אלו נבחנו על ידי מר נחמן, ובחוות דעתו הכיר בחלקם ודחה את חלקם. לא ראיתי כל נימוק לסטות ממסקנותיו.

עלות תיקון הליקויים - סיכום ביניים 

53.התוצאה היא שבגין עלות תיקון הליקויים והנזקים בבית אני פוסקת לתובעים את הסכומים הבאים:

א.חוות דעת ראשונה (במ/1) – סכום של 240,307 ש"ח.

ב.חוות דעת ראשונה (במ/1) - סכום של 35,000 ₪ בגין עבודות ריצוף נוספות.

ג.חוות דעת משלימה (במ/4) – סכום של 34,000 ₪ בגין עבודות איטום נוספות.

ד.סה"כ פיצוי לפי שתי חוות דעת מומחה בית משפט - 309,307 ₪.

ה.תוספת בגין התייקרויות בשיעור 15% ותוספת בגין עבודות לא צפויות בשיעור 10%, סה"כ פיצוי 391,273 ₪.

ו. עלות נוספת בגין החלפת ריצוף בכל שטח הבית - סכום של 10,000 ₪,

ז.עלות תיקון חיפוי קירות הבית בסכום של 51,480 ₪,

ח.עלות תיקון קירות הגדר בסכום של 10,000 ₪.

ט.סה"כ עלות תיקון הנזקים והליקויים 462,753 ₪ כולל מע"מ ופיקוח.

נזקים נוספים

עגמת נפש

54.כאמור בתחילה, הליקויים שהתגלו בבית התובעים חמורים וחריגים בהיקפם. מומחה בית משפט מצא כי הליקויים הם כה חמורים עד שהבית אינו ראוי למגורים והתובעים נאלצו לפנותו (במ/3). לאחר שהנתבעים פירקו את תשתיות הבית, מצא המומחה כי קיימים כשלי איטום רבים, לרבות איטום המפגש בין קיר לרצפה, בין פתחי יציאה מהבית אל החוץ, בין חדרים רטובים לשאר חלקי הדירה, בקירות חיצוניים ועוד.

התובעים מטופלים בששה ילדים קטנים, וכתוצאה מהליקויים החמורים הם נאלצו, הם וילדיהם, לחיות תקופה ארוכה מאוד בבית רטוב, עם פגעי מים עובש ופטריות. בהמשך נאלצו התובעים וילדיהם הקטנים לעקור מביתם ולעבור להתגורר בשכירות. כתוצאה מכל אלו נגרמה לתובעים עגמת נפש עצומה. אם לא די בזאת, נגרמו לתובעים הוצאות רבות, ובתצהירו הנוסף כותב התובע שהתובעים כורעים תחת נטל ההוצאות ואין בידם לכלכל עצמם. גם אם התובעים לא הצליחו להוכיח כל רכיב ורכיב מהנזק הנטען, התמונה הכוללת ברורה, והיא כי הליקויים בבית ומעבר הדירה גרמו לתובעים סבל רב, הוצאות, נזקים והפסדים.

במכלול נסיבות אלו מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי חריג בגין רכיב עגמת נפש, ואני מכירה במלוא הסכום הנתבע, סכום של 70,000 ₪.

הוצאות

55.התובעים נאלצו להוציא הוצאות לשם הוכחת תביעתם, לאחר שהנתבעים כפרו במרבית הדרישות. התובעים נאלצו לפנות למומחים ולערוך בדיקות כגון בדיקות רטיבות או פנייה למכון התקנים, כדי לבסס תביעתם. התובעים נאלצו גם לשאת בעלות חלקית של שכרו של מומחה בית משפט.

התובעים, כמי שנקלעו למצב בעל כורחם, זכאים להחזר על מלוא ההוצאות שהוציאו ואין מקום כי יסבלו הוצאות נוספות. לאור זאת אני פוסקת לתובעים את החזר מלוא ההוצאות שהוציאו, כדלקמן:

- שכ"ט המומחה בן עזרא בגין הכנת 2 חוות דעת, סכום של 3,480 ₪

- עלות בדיקות מכון התקנים, סכום של 5,797 ₪,

- עלות בדיקת מעבדת אינפרטק, סכום של 7,431 ₪,

- עלות חוות דעת המהנדס ברגמן, סכום של 2,500 ₪,

- חלקם בעלות שכרו של מומחה בית משפט, סכום של 2,950 ₪,

- מחצית ראשונה של האגרה, סכום של 6,500 ₪,

56.התובעים הוכיחו כי נגרמו להם הוצאות נוספות עת נאלצו לשאת בעלות תיקון נזקים שנגרמו לקו הביוב. לאור זאת זכאים התובעים להחזר התשלומים הבאים:

- שרותי חב' מ. איתן, סכום של 2,596 ₪,

- עלות ניקיון החצר לאחר ביצוע העבודות בקו הביוב, סכום של 600 ₪,

- עלות פתיחת נקודת ביקורת בצנרת הביוב, סכום של 2,100 ₪.

57.סכום ההוצאות הכולל עומד על 33,954 ₪ והתובעים זכאים להחזר מלוא הוצאותיהם.

אובדן דמי שכירות

58.ראש נזק נוסף הוא אובדן דמי שכירות בגין אובדן היכולת להשכיר את יחידת הדיור במרתף. בעניין זה עלו טענות רבות וחקירה נגדית ממושכת. דומה כי ניתן לקצר. לא יכולה להיות מחלוקת שאם התובעים חפצו להשתמש במרתף הבית כיחידת דיור נפרדת שתושכר לצדדים שלישיים, בניגוד לאמור בהיתר הבניה של הבית שם מיועד המרתף למחסן, כי אז היה עליהם לקבל לכך היתר כדין. אין גם מחלוקת כי כל היתר שכזה לא הוצג. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין אובדן היכולת לעשות שימוש לא חוקי בנכס.

59.הצדדים הרחיבו טיעון בשאלה אם היתה או לא היתה הכנה ליחידה עצמאית במרתף, אם התובעים רכשו יחידת מרתף בשטח 40 מ"ר או בשטח 15 מ"ר בלבד, אם העבודות שבוצעו טעונות היתר, אם התובעים ידעו כי העבודות טעונות היתר, אם הנתבעים או מי הם גרמו לתובעים לחשוב שאין צורך בהיתר, אם בבתים נוספים בפרויקט היו יחידות דיור עצמאיות במרתפים, אם הוגש נגד התובעים כתב אישום ואם כן, מה עלה בגורלו של כתב האישום, אם ניתן לתובעים היתר, מה תוכנו, מתי הוא ניתן, ועוד ועוד סוגיות.

מכלול שאלות אלו אינן טעונות הכרעה. כאמור, לא יכול להיות ספק שנדרש היתר כדין לשם בניית יחידת דיור נפרדת במרתף והשכרתה לצדדים שלישיים. אין גם מחלוקת כי לא הוצג היתר שכזה. בנסיבות אלו התביעה לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות נדחית.

סכומים ששולמו במהלך ניהול ההליך ודיור חלופי 

60.במהלך ניהול ההליך שילמו הנתבעים לתובעים כ – 90,000 ₪, 50,000 ₪ במועד פינוי הבית ו- 39,000 ₪ כדמי שכירות נוספים. הנתבעים טוענים שיש לקזז סכומים אלו מסכום הפיצוי שנפסק, בעיקר לאור התנהלות התובעים שגרמו להארכת ההליך ללא צורך.

61.איני מקבלת טענות אלו. התובעים נאלצו לפנות ביתם, להתגורר בשכירות ולשלם דמי שכירות. התובעים הציגו את חוזה השכירות ממנו עולה כי הם שוכרים נכס חלופי תמורת 7,300 ₪ לחודש. מכאן שהכספים ששולמו לתובעים עד כה משקפים עלות של כשנת שכירות אחת בתוספת הוצאות חלקיות בגין מעבר דירה. אני ערה להחלטת הביניים שניתנה על ידי בה נקבע כי לצורך סעד הביניים יש לקבוע את עלות דמי השכירות הסבירים בסכום של 6,500 ₪. אלא שמדובר בהחלטה ביניים המתייחסת לסעד זמני בלבד. אין בה כדי לקבוע מה גובה הפיצוי שיש לשלם בגין תשלום דמי שכירות. לאור זאת ובהיעדר כל ראיה או טיעון, חוזה השכירות שהוצג קובע.

מכאן שהכספים ששולמו עד היום לתובעים משקפים עלות דמי שכירות לשנה לערך. התובעים לא ביקשו לפצותם בדמי שכירות נוספים, ובנסיבות אלו תשלום דמי שכירות לשנה אחת הוא סביר ואינו יכול להיחשב כתשלום מיותר או כתשלום שנכפה על הנתבעים בשל אופן ניהול ההליך על ידי התובעים.

62.לאור האמור, טענת הנתבעים להפחתת הסכומים ששולמו, נדחית.

63.ראש נזק נוסף הוא דיור חלופי למשך תקופת ביצוע העבודות והוצאות מעבר דירה.

מדובר בראש נזק נוסף ונפרד, מאחר והתובעים יאלצו להמשיך ולהתגורר בשכירות במהלך ביצוע העבודות. התובעים טענו כי יש לפסוק בגין דיור חלופי והוצאות מעבר דירה סכום נוסף של 70,000 ₪.

מומחה בית משפט העריך את משך הזמן הדרוש בחודשיים. בהיעדר נימוק לסטות מהערכה זו יש לקבל קביעתו. לסכום זה יש להוסיף הוצאות מעבר דירה, ובהיעדר ראיות אני אומדת עלותן בסכום של 8,000 ₪.

לאור זאת סכום הפיצוי שייפסק לתובעים בגין דיור חלופי והוצאות מעבר דירה יעמוד על 22,600 ₪ (לפי 7,300 ₪ בגין כל חודש שכירות בתוספת 8,000 ₪).

אחריות כל אחד מהנתבעים

אחריות נתבעים 2 – 3

64.על הכל מוסכם שהתובעים התקשרו בשני הסכמים: הסכם מכר עם נתבעת 1 והסכם לביצוע עבודות נוספות עם נתבעת 3, החברה הקבלנית. עוד מוסכם שנתבע 2 שימש כמנהל בנתבעת 3. התובעים טוענים שנוכח תפקידו ומעמדו של הנתבע 2 בנתבעת 3 הוא חב כלפיהם בחבות אישית בגין מעשיו ומחדליו. הנתבעים טוענים כי אין לייחס לנתבע 2 כל חבות אישית.

65.הדין עם הנתבעים. התובעים לא ביססו כל חבות אישית של נתבע 2 כלפיהם. נתבעת 3 היא חברה והיא פועלת באמצעות אורגנים בחברה, בענייננו נתבע 2. אין בכך כדי לבסס חבות אישית של נתבע 2 כל עוד לא התקיימו נסיבות או עילות המבססות או מצדיקות הטלת חבות אישית.

טענת התובעים כי נתבע 2 חתם על תצהירים או על קבלות, חשבוניות ומסמכים, אינה יכולה לבסס חבות אישית. אין גם טענות כי נתבע 2 אישית בנה את בית התובעים או כי הוא אישית התרשל בדרך אחרת. בנסיבות אלו, לא הונחה כל תשתית להטלת חבות אישית בניגוד לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

66.לאור האמור התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

67.עם זאת, יש לדחות את טענת הנתבעים להיעדר חבות נתבעת 3 בנימוק שהיא אינה צד להסכם המכר אלא רק להסכם הנוסף. הנתבעת 3 היא החברה הקבלנית שבנתה את הבית, ומכאן אחריותה, בנזיקין, לנזקים ולליקויים הקשים הקיימים בו.

אחריות נתבעת 1

68.הנתבעים טוענים שכל הליקויים במרתף או בעליית הגג אינם באחריות נתבעת 1 מאחר וכל העבודות ביחידות אלו בוצעו לפי הסכם בין התובעים לנתבעת 3 מכוח ההסכם הנוסף.

69.איני מקבלת טענות אלו. הנתבעת 1 מכרה לתובעים את הבית שרכשו, ובו עליית גג ומרתף. ההסכם בין התובעים לחברה הקבלנית התייחס לעבודות נוספות, פנימיות בעיקרן (אף אם לא כולן), שנועדו לאפשר מגורים במרתף ובגג. אין בהסכם הנוסף כדי לשנות מכך שבהסכם המכר נמכר לתובעים בית עם גג ומרתף, על כן על נתבעת 1 לספק לתובעים מרתף וגג תקינים, אטומים, ללא רטיבות וללא מפגעים אחרים. לאור זאת, ושעה שמתברר כי הנזקים בגג ובמרתף הם רובם ככולם, נזקי מים ורטיבות שיסודם בליקויים באיטום חיצוני, הנתבעת 1 נושאת באחריות למלוא הנזק.

70.ואכן, התנהלות הנתבעים לאורך כל ההליך מעידה כי הם עצמם אינם מבחינים בין אחריות הנתבעות 1 ו – 3. לא רק שכל הנתבעים ייוצגו על ידי אותו עורך דין אלא שמטעם הנתבעים העיד עד אחד בלבד, נתבע 2, שהעיד בשם כל הנתבעים. זאת ועוד. במהלך ההליך הודיעו הנתבעים מספר פעמים כי הם מסכימים, למעשה מבקשים, לאפשר להם לתקן את הכשלים הגורמים לליקויי הרטיבות החמורים, ללא כל הבחנה בין מרתף, גג או יתר חלקי הבית, או בין הנתבעים בינם לבין עצמם.

הזכות לתקן

71.הן בכתב ההגנה והן בסיכומים, שבים הנתבעים וטוענים כי התובעים לא איפשרו להם לתקן את הליקויים בניגוד לחוזה, לדין ולפסיקה.

72.זכותו של קבלן לתקן בעצמו ועל חשבונו את הטעון תיקון קבועה בדין (למשל סעיף 4ב לחוק המכר (דירות); סעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות). עם זאת, אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת ובלתי מסויגת. הפסיקה קובעת שכדי שקבלן יוכל לדרוש לבצע בעצמו את התיקון, או כתחליף לשלם פיצוי נמוך יותר, כעלות בה היה נושא הוא עצמו לו ניתנה לו האפשרות לבצע את התיקון, עליו להראות נכונות ורצינות לביצוע התיקונים (למשל ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ; ע"א 656/99‏  בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ; ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ). השאלה מתי יש לאפשר לקבלן לתקן בעצמו את הליקויים ומתי הוא מיצה את זכות התיקון, היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בהתאם לנסיבותיו העובדתיות של כל מקרה ומקרה.

73.נוכח האמור עד כה ניתן לקצר, טענת התובעים כי איבדו כל אמון בנתבעים מתבקשת, שעה שהבית שנבנה עבורם היה כה לקוי עד שהפך לבלתי ראוי למגורים. לזאת יש להוסיף כי לאחר הגשת התביעה, עת התעוררו בעיות קשות במערכת הביוב, פנו התובעים לנתבעים בדרישה כי יפעלו במהירות לתיקון הליקויים, אך הטיפול והתיקונים בוצעו בעצלתיים, תוך גרימת סבל רב לתובעים (ראו תצהיר התובעים, ת/2). זאת ועוד. מחוות דעת מומחה בית משפט עולה כי בוצעו עבודות לתיקון ליקויי הרטיבות אך הן כשלו.

בנסיבות אלו איבדו הנתבעים את זכות התיקון ויש לפסוק לתובעים פיצוי כספי מלא כדי שיוכלו לבצע את תיקונים באמצעות קבלן אחר שבשירותיו יחפצו.

הקטנת הנזק

74.הנתבעים טוענים שהיה על התובעים להקטין נזקיהם ולהתחיל בביצוע העבודות טרם מתן פסק הדין.

75.טענה זו נדחית בשתי ידיים. התובעים חזרו והבהירו מה קשה מצבם הכלכלי. הנתבעות שבו ודחו בקשותיהם לשלם להם כספים על חשבון הפיצויי שיפסק (למעט תשלום דמי שכירות כאמור). בנסיבות אלו מה לנתבעים כי ילינו על שהתובעים נמנעו עד כה מביצוע עבודות הבנייה.

תוצאה 

76.התביעה נגד נתבע 2 נדחית. לא ראיתי לפסוק הוצאות, מאחר והייצוג של שלושת הנתבעים היה משותף, ועדותו של נתבע 2 נדרשה בכל מקרה.

77.הנתבעות 1 ו – 3 ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:

סך של 462,753 ₪ - עלות ביצוע התיקונים; וכן -

סך של 70,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש; וכן -

סך של 33,954 ₪ בגין הוצאות; וכן -

סך של 22,600 ₪ בגין דיור חלופי ועלות מעבר דירה; וכן -

סך של 50,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, הפגרה תבוא במניין הימים.

מזכירות מתבקשת להמציא לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.