ת"א
בית משפט השלום קריות
|
14667-07-11
20/04/2017
|
בפני השופטת:
פנינה לוקיץ'
|
| - נגד - |
תובע:
עודד נוריאל
|
נתבעים:
1. סיוון יחיאלי ראש המועצה
2. בן עמי מוסק
3. עיתון קורא בכפר הורדים
4. אסף סוחריאנו
5. גם.בה פרסום - הוצאה לאור לידי רינת אפריאט
6. רינת אפריאט - מזכירת המערכת
7. ג'רפיקה
8. ורד מרק
|
| פסק דין |
לבקשת התובע, כפי שזו הועלתה בישיבה מיום 26.3.17, אני מורה על דחיית התביעה כנגד כל הנתבעים.
על אף שמדובר בהליך שהתנהל לאורך תקופה ארוכה, וחרף עמידת ב"כ הנתבע 1 (והוא בלבד שכן שאר הנתבעים לא הגישו טיעון לענין ההוצאות חרף חלוף המועד שנקצב לשם כך) על פסיקת הוצאותיו, אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות (מעבר להוצאות שנפסקו ושולמו בעבר בגין תיקון כתב התביעה) בנסיבות הענין.
כפי שציין התובע, בקשתו בשלב זה לחדול מניהול התביעה, אותה הגיש בגין הוצאת לשון הרע כלפיו בעיקר על ידי הנתבעים 1 ו-2, באה בעיקרה בשל הפסקת ייצוגו על ידי ב"כ שניהל את ההליך עד כה, ובשל הכרתו שלאור הזמן הרב שחלף מאז האירועים נשוא התביעה, כבר אין טעם של ממש בהמשך ניהולה.
עמידת הנתבע 1 על הוצאותיו מקורה, בעיקרה בעובדה כי לאחר תיקון התביעה תוך פירוט העילות כנגד נתבע זה, הוגשה על ידו בקשה להכרה בחסינותו בהיותו ראש ראשות מקומית, וחרף הסכמת המועצה להכיר בחסינות זו, עמד התובע על התנגדותו לבקשה. ב"כ הנתבע 1 הדגיש כי בשל כך הגיש תגובה מפורטת ואף נקבע דיון לחקירת הנתבע 1 ויועהמ"ש של המועצה לצורך בירור בקשת החסינות, אולם דיון זה לא התקיים בשל מחלת ב"כ התובע. בשל כל אלו יש לטעמו מקום לפסיקת הוצאות.
על אף שברור לי כי אכן נגרמו לנתבע 1 הוצאות בגין ניהול ההליך עד כה, לא מצאתי לפסוק לו הוצאות מעבר לאלו שנפסקו בהחלטה מיום 2.12.13, וזאת לאור העובדה כי אין בדחיית התביעה משום הכרעה בבקשת החסינות או בתביעה לגופה, על אף שהיא מסיימת אותה באופן סופי ומוחלט. אין מדובר כאן במצב של "זכייה" לגופה של התביעה, ולא שוכנעתי כי מדובר בתביעה שמראש סיכוייה היו כה קלושים שלא היה מקום להגישה כלל.
באשר להוצאות שנגרמו סביב סוגיית החסינות, אציין רק כי לאחר שהוגשה הבקשה השניה להכרה בחסינות לאחר תיקון התביעה (כאשר בקשה ראשונה שהוגשה בתחילת ההליך נדחתה בהחלטה מיום 18.1.12 ללא חיוב בהוצאות!), נקבעה הלכה בביהמ"ש העליון (ע"א 1649/09, רע"א 775/11 פלקסר ואח' נ' מ"י ואח' (11.8.14) אשר היה בה להשליך על הדיון בבקשה, וזו הביאה להתארכות ההליך ולצורך בקביעת דיון לצורך חקירת הנתבע והיועמ"ש של המועצה לגבי ההכרה בחסינות. נכון שהתובע יכול היה להסכים לבקשה (או לוותר על חקירה) ובכך לחסוך בהמשך ההתדיינות לגביה, אולם בנסיבות שנוצרו אינני רואה למקום לזקוף את עמדתו לחובתו ולחייבו בהוצאות בגינה.
משכך התוצאה היא שהתביעה נדחית כנגד כל הנתבעים, ללא חיוב בהוצאות.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ז, 20 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
