ת"א 14471-02-13 ברוק ואח' נ' דיימקול חפץ ואח'

 1. מר אדונייה ברוק (להלן "ברוק") הגיש תביעה כספית על סך 180,853 ₪ נגד לאה דיימקול חפץ (להלן "חפץ") ונגד אפרו-ליין קוסמטיקה ותכשיטים (1996) בע"מ (להלן "החברה"). חפץ והחברה הגישו תביעה שכנגד על סך 410,228 ₪ נגד ברוק ונגד מר מאיר גיטהון (להלן "גיטהון"). גיטהון הגיש נגד חפץ והחברה תביעה שכנגד על סך 428,000 ₪.

1.  

2. להלן עיקרי הטענות של ברוק בכתב התביעה:

    

   1. ביום 19.1.09 חתם ברוק על הסכם עם חפץ, שהיא הבעלים של החברה ובעלת זכויות בלעדיות לשיווק מוצרי החברה – מוצרים מיובאים של קוסמטיקה ותמרוקים. בהסכם התחייב ברוק לשלם לחפץ ולחברה סך של 35,000$ ארה"ב, ובתמורה התחייבו חפץ והחברה כלפי ברוק כדלקמן: (1) לשלם 1/3 מהרווחים ממכירת הסחורה; (2) להחזיר את הקרן בסך של 35,000$ ארה"ב (השווה ל- 140,853 ₪).

       

   2. בהתאם להסכם העביר ברוק לחשבון של חפץ והחברה ביום 23.1.09 את הסך של 35,000$ ארה"ב, שווה ערך לסכום של 140,853 ₪. לצורך כך לקח ברוק הלוואה בסכום זה. בחודש מרץ 2009 קיבלו חפץ והחברה את הסחורה מנמל אשדוד.

       

   3. במעמד החתימה על ההסכם התחייבה חפץ להחזיר את הקרן בכל עת שברוק ידרוש זאת, אך בפועל, כאשר פנה ברוק לחפץ בחלוף חצי שנה ממועד חתימת ההסכם בדרישה לתשלום הקרן, דחתה אותו חפץ בכל פעם מחדש בתירוצים רבים ומסיבות כאלה ואחרות. עד להגשת תביעה זו לא שילמה חפץ דבר לברוק. ב"כ ברוק שלח בדואר רשום מכתבים לכתובת של חפץ והחברה בדרישה שיקיימו את התחייבויותיהן לפי החוזה, אולם מכתבים אלה חזרו לכתובתו של ב"כ ברוק בציון "לא נדרש".

       

   4. ההסכם בהיר ונהיר מאין כמותו, ואינו דורש מנגנוני השלמה מסובכים. כל שיש להשלים הוא הריבית שתשולם על הלוואות וסכום הרווח של החברה אשר הצדדים ממילא לא יכלו לנקוב בו ביום חתימת ההסכם. נוסח ההסכם מביא למסקנה שההתחייבות כלפי ברוק היא בראש ובראשונה של חפץ אישית.