ת"א 14466-04-17 שרמן ואח' נ' אקו סיטי - אס.אל יזמות ובניה בע"מ ואח'

בקשה לצווים זמניים, ולצווים במעמד צד אחד, בקשר עם פלישה נטענת למקרקעין. זו הוגשה היום מחוץ לשעות העבודה, וללא הליך עיקרי. לעיוני הועברה הבקשה לצווים במעמד צד אחד (קרי צווים בהולים עד להכרעה בבקשה לסעדים זמניים, ובאופן שיינתנו עוד קודם לשמיעת עמדת הצד שכנגד ולו באופן ראשוני). דין הבקשה לצווים במעמד צד אחד – להידחות. בסד הזמנים ההדוק אציין אך מספר נימוקים למסקנתי זו:

1.בקשה ללא התחייבות תקינה: כפי שביארה המזכירות למבקשים, כך ניתן להבין, מדובר בהתחייבות בלתי תקינה. אם הגיעו המבקשים עד כדי הגשת בקשה מחוץ לשעות העבודה, יכולים היו לדאוג להתחייבות תקינה, שבלעדיה יש קושי בטיפול בבקשה.

2.בקשה ללא הליך עיקרי: החרך קיים, בדמות בקשה לפי תקנה 363 לתקסד"א. אולם זהו החריג, לא הכלל. אם למבקשים הייתה השהות להכין את בקשתם המפורטת, על עשרה עמודיה ו-66 עמודי נספחיה, יכולים היו לגבש בינתיים גם הליך עיקרי. כזה שיאפשר לבחון את סיכוייו לכאורה, את הזיקה בין הסעדים המבוקשים בסעד הארעי והזמני לאלו הקבועים, את שאלת ייתור הסעדים הקבועים, את הסמכות המקומית והעניינית, ועוד.

3.סעד מן היושר – לאחר נקיטת סעד עצמי: ממכתבה של המשיבה 1 מאמש עולה כי מי מן המבקשים בחר לנקוט ראשית לבחור סעד עצמי של הרס חלק מן הגדר, ורק לאחר מכן פנו לבית משפט זה. המהלך מוקשה, ודאי הציפייה לקבל אחר כך צו במעמד צד אחד.

4.זכות לסעד עצמי במקרקעין – אינה מתיישבת עם בקשה לאישור בית המשפט: המבקשים עוסקים בין היתר בשאלת זכותם לפעול מכוחו של סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. זהו סעד עצמי. אם בעל דין סבור שעומדת לו הזכות לנקוט סעד עצמי, בידו לעשות כן, אולם אז אין צורך ומקום לכך שבית המשפט ייתן לו גושפנקה לפעול בדרך האמורה. זו בדיוק תכליתו של הסעד העצמי הקבוע בסעיף 18(ב) לחוק. ואם בחר לפעול בדרך האמורה, יידע כי בית המשפט עלול דווקא שלא להמשיך ולסייע לו, ודאי לא בלא שמיעת הצד שכנגד תחילה, ועל כך עמדתי בהערתי הקודמת.

5.סעד מן היושר – הצנעת נתונים: בעמ' 8 לבקשה, ובחלוף 28 פסקאות, מגלים המבקשים "למען הגילוי הנאות" כי למשיבה 1 היתר להרוס את הגדר, אותה גדר שעל הריסתה מתקוממים המבקשים מרה. קרי, סכנה שהם ידעו שבאה, אי-פעולה עד הנה, ואז תיאור חריף של דרך התנהלותה של המשיבה 1 בבואה להרוס את הגדר, פרוסה על פני עמודים רבים, עד הגעה לאותה נקודה "למען הגילוי הנאות" כי המשיבה 1 פועלת בהתאם לדיני התכנון.

6.מאזן הנוחות – הדירות: סעד ארעי (וזמני) נועד למנוע נזקים בלתי הפיכים. ידוע כבר ממכתביה הראשונים של המשיבה 1: היא התחייבה להשיב את המצב לקדמותו בתום הבנייה. קרי, ענייננו בתקופת הביניים, וכל נזק הוא הפיך. אין כל טענה להיעדר הדירות.

7.מאזן הנוחות – חשש מנזקים נוספים: טענה שהועלתה בעלמא. המשיבה 1 קיבלה היתר לפעול להריסת הגדר, התריעה שתפעל להריסת הגדר, ולבסוף הרסה את הגדר. זולת ענייני עץ הפיקוס והעלווה, קשה לזהות מהלכים נוספים שהמשיבה 1 צפויה לבצעם.

8.השתהות: פנייה בהולה לבית המשפט, למתן סעדים במעמד צד אחד ובלא פתחון פה של הצד שכנגד, יכולה להתיישב כעקרון רק עם נזק שהתחוור רק לפני זמן קצר ביותר כי עלול לנחות על המבקש. כאן המבקשים אמורים לדעת עוד מימי ההיתר שהגדר (שבניגוד למכתבים הראשונים ששלחו, הם מודים עתה שלמעשה יושבת גם בשטח המשיבים) – תיהרס. הם יודעים ממכתבי המשיבה 1 מחודש פברואר 2017 כי הגדר בדרך להיהרס. הם קטעו את המשא ומתן – כפי זכותם – במכתבים מחודש מרץ 2017, האחרון שבהם מיום 19.3.2017, שאחריו לכאורה קשה לומר כי הרס הגדר הוא בגדר הפתעה או שהיה בסיס הנחה שהמשיבים החליטו לוותר על ביצוע הפרוייקט בחצריהם רק בעטיו של אותו מכתב. מכאן, שכאשר פעלו המבקשים רק ביום 6.4.17 (לאחר שכבר ביום 21.2.17 התריעו שיפעלו תוך 24 שעות), אין המדובר במצב שבו יש מקום למתן צווים בלא שמיעת הצד שכנגד.