ת"א 14400-12-11 מכלוף ואח' נ' ונכסים בע"מ (ח.פ 51-316533-2)

לפניי תביעה כספית לתשלום סכום של כ- 196,000 ₪, שהגישו התובעים, רוכשי דירה, כנגד הנתבעת, החברה הקבלנית אשר בנתה את הדירה. גדר המחלוקת שבין הצדדים צומצם באופן משמעותי, וזאת נוכח מינויו של מומחה לאיטום מטעם ביהמ"ש, ביצוע תיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה על ידי הנתבעת, והעדר טענות של התובעים כלפי הנתבעת, מבחינת מצב הדירה, לאחר ביצוע התיקונים. פסק הדין עוסק בדרישתם של התובעים לתשלום פיצוי בשל עגמת נפש, להחזר תשלום יתר של ריבית ולהחזר הוצאות מומחים.

רקע עובדתי וההתפתחויות במהלך המשפט

כאמור, התובעים תבעו בשל ליקויי רטיבות שנמצאו בדירתם. הוברר, ועל כך אין מחלוקת, כי עיקר הרטיבות נבע מפיצוצי צנרת שהיו בלובי של הבניין, הסמוך לדירתם של התובעים. לכתב תביעתם, צרפו התובעים חוות דעת של מומחים מטעמם: אינג' גנדלר וגולוד, אשר מצאו כי יש לבצע בדירה תיקונים נרחבים שכללו, בין היתר, פעולות ייבוש, והחלפה של הריצוף בחלק ניכר מהדירה. על פי חוות דעת של מומחי התובעים, עלות התיקונים כ- 86,000 ₪. כן תבעו התובעים, פיצוי בשל עגמת נפש בסכום של 50,000 ₪, תשלום עבור דיור חלופי בסך 13,000 ₪, וכן החזר ריבית בסכום של כ- 44,000 ₪, אשר לטענתם, שולם ביתר במסגרת ההתחשבנות עם הנתבעת.

הנתבעת לא כפרה בחובתה לבצע את התיקונים והיא הביעה נכונות לעשות כן, אך על פי חוות דעת של המומחה מטעמה, אינג' בס, התיקונים הנדרשים אינם רחבי היקף ועיקרם עקירה של מספר אריחי ריצוף נוספים, הפעלת יבשנים, תיקוני טיח וצבע והחזרת אריחי הריצוף למקומם, כולל חידוש רובה.

הנתבעת טענה כי הנתבעים אינם זכאים לדיור חלופי ולעניין הריבית היא טענה, כי התובעים קיבלו הנחות מפליגות בעת עריכת גמר החשבון, לרבות הנחה וזיכוי בריבית. טוענת הנתבעת שהתובעים הסתירו מבית המשפט את העובדה שהם חתמו על כתבי סילוק וויתור, עם קבלת דירתם. כן מכחישה הנתבעת את זכותם של התובעים לקבל פיצוי בשל עגמת נפש.

הואיל והצדדים והמומחים מטעמם חלוקים היו ביניהם על הדרך שבה יש לבצע את תיקון הליקויים לפתרון בעיית הרטיבות, מצאתי לנכון להורות על מינוי של מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת הנזקים בדירה, דרכי התיקון והצורך, ככל שקיים, לפנות את הדירה בעת התיקונים. כך, מונה על ידי המומחה בתחום האיטום, אינג' מרטון מיכאל, אשר הגיש לביהמ"ש את חוות דעתו מיום 21.5.13.

המהנדס מר מרטון בדק בצורה יסודית ביותר את הדירה ואת מקורות הרטיבות, התייחס ארוכות לטענות הצדדים ובסופו של יום, בא בהמלצות מפורטות לגבי אופן ייבוש ותיקון הליקויים: הוא המליץ לבצע איטום, למרות שבאופן רגיל הדבר אינו נדרש, בהפרדה שבין הלובי לדירת התובעים, נוכח הנזילות שהיו בשטח הלובי, ולבצע פעולות ייבוש על ידי פירוק מספר אריחים והפעלת תנורים ויבשנים. המומחה קבע מפורשות כי אין צורך בהחלפת כלל הריצוף בדירה, למעט האריחים שיוצאו ותיקון רובה. עוד מצא המומחה, כי התיקונים יגרמו לאי נוחות מסוימת לתובעים, אך אין צורך בפינוי הדירה. הואיל ובמהלך הסיור של המומחה עלו טענות נוספות על אלה שמצאו את ביטוים בכתב התביעה, והמומחה המליץ את המלצותיו לגבי תיקונים נוספים.

בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, על פי חוות הדעת, וכיום, אין בפי התובעים כל טענה נוספת לגבי ליקויים בדירה. כאמור, המחלוקת היא לגבי זכאותם של התובעים לקבל פיצויים והחזרים שונים, כפי שפורט לעיל.

פיצוי בגין עגמת נפש

התובעים מבקשים פיצוי בסכום של 50,000 ₪, מתוך טענה כי הם נאלצו להגיש את התביעה לביהמ"ש ולשהות בדירתם כ- 3 שנים עד אשר בוצעו התיקונים הדרושים על פי חוות דעת המומחה. נטען, שהם התגוררו בדירה רטובה, מעופשת, עם מרצפות פתוחות, וזאת כאשר התובעת הינה אישה חולה עם בעיות רפואיות אשר פורטו בסיכומים. נטען, שהתיקונים ארכו כחודש וחצי ונגרמה אי נוחות רבה, הרצפה הייתה ספוגה מים, היה ריח ביוב, היו חרקים ושולם חשבון חשמל גבוה. בעניין זה טוענים התובעים, כי הנתבעת סירבה לבצע את התיקונים ורק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, היא נאותה לתקן.