מולא ואח' נ' מולא ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש והפרת חוזה שכירות בלתי מוגנת.

1. לטענת התובע, ביום 12/10/11 נחתם בין התובע מר פטין מולא לבין הנתבעת 1 הגב' מולא בוסינה הסכם שכירות בלתי מוגנת, במסגרתו שכרה הנתבעת 1 מהתובע מבנה בשטח של 60 מ"ר המזוהה כאגף המערבי בקומת הקרקע של בניין המצוי בכפר ירכא והידוע כחלקה 79 בגוש 18926 בשטח כולל של 160 מ"ר (להלן: "ההסכם", "המושכר" , "המבנה" בהתאמה). הנתבעת 1 ביקשה להפעיל במושכר עסק בשם "וילונות ושטיחי המזרח". התובע טוען כי האגף המזרחי של המבנה בשטח של כ 100 מ"ר הושכר ביום 12/10/11 למר אבו עיסא, המפעיל במושכר מוסך.

2. התובע טוען כי בשעות הלילה של יום 24/12/12, פרצה במבנה שריפה, כתוצאה ממנה ניזוק המבנה ועיקר הנזק התמקד בחלק המערבי. לטענת התובע, נגרמו נזקים לשלד המבנה ובכלל זאת סדיקת עמודים, חשיפת ברזל זיון, נשירת בלוקים מהתקרה ונזקי פיח. התובע העריך את הנזקים אשר נגרמו למבנה באמצעות שמאי מטעמו, בסך כולל של 417,681 ₪, כאשר מתוכם סך של 348,800 ₪ מקורם באגף המערבי.

3. התובע טוען כי חקירת התלונה שהגיש התובע למשטרת ישראל, בדבר הצתה של המבנה במזיד, טרם הסתיימה. עוד טוען התובע כי דרישת הנתבעת 1 לסיים את הסכם השכירות בטענה כי ההסכם סוכל, נדחתה על ידו וניסיונם של הצדדים להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט לא צלח.

4. לטענת התובע, הנתבעת 1 מחזיקה בפוליסת ביטוח שמספרה 1085024638/12 שהונפקה על ידי הנתבעת 2 חב' הראל, במסגרתה בוטח המושכר בסך של 120,000 ₪ ותכולת העסק בסך של 300,000 ₪. לטענת התובע, פוליסה זו נרכשה בהתאם להסכמות בינו לבין השוכרים במבנה, הנתבעת 1 ומר עיסא, ולפיהן האחרונים ירכשו פוליסת ביטוח המכסה בין היתר מנזקי אש שיגרמו למבנה. לטענת התובע, על אף שהשוכר מר אבו עיסא לא רכש פוליסת ביטוח בהתאם להסכם, הוא תיקן מכיסו הפרטי את הנזקים במושכר וחזר לעשות במושכר שימוש. לעומת זאת, הנתבעת 1 סירבה לתקן את המושכר ולחלופין לשאת בנזקים ואף נטשה את המושכר במצבו.

5. התובע טוען כי על הנתבעת 1 לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו למושכר, זאת בהתאם להסכם בין הצדדים ובשים לב כך שבהסכם השכירות הצהירה הנתבעת 1 כי היא בדקה את המושכר טרם החתימה על הסכם השכירות ומצאה אותו במצב טוב ומתאים למטרתו וכן התחייבה להשיב את המושכר במצב תקין ולעשות בו שימוש זהיר וסביר.

6. לטענת התובע, בהסכם בין הצדדים חלה טעות סופר כך שנכתב בו כי החובה לערוך ביטוח למבנה חלה על המשכיר, בעוד שכוונת הצדדים הייתה כי החובה לערוך ביטוח מבנה חלה על השוכרת. לראיה, טוען התובע כי במסגרת הסכם השכירות עם מר אבו עיסא שנחתם באותו המועד בו נחתם ההסכם עם הנתבעת 1, נרשם כי החובה לבטח את המבנה חלה על השוכר. התובע טוען כי הנתבעת אכן רכשה פוליסה הכוללת ביטוח למבנה המושכר ולתכולתו. לטענתו, יש לראותו כמוטב בפוליסה שרכשה הנתבעת 1, זאת מאחר והמושכר הוא בבעלותו. לטענתו, היה והנתבעת 1 תקבל לידיה את תגמולי הביטוח יהא בכך משום עשיית עושר ולא במשפט מצידה. לחלופין, טוען התובע כי פוליסת הביטוח שרכשה הנתבעת 1 מהווה חוזה לטובת צד ג' כמשמעותו בס' 34 לחוק החוזים, ואף בהתאם לגישה זו, התובע הוא המוטב לגבי חלק מתגמולי הביטוח הנוגעים לביטוח המבנה.

7. התובע טוען כי הנתבעת 1 הפרה את חובתה החוזית, כאשר ביטחה את המושכר בסכום הנמוך מערך המושכר והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם. כן טוען התובע כי הנתבעת 1 התרשלה כלפיו והנטל להוכיח כי לא התרשלה מוטל על כתפיה. לטענתו, הנתבעת התרשלה כלפיו כאשר לא התקינה אמצעי התראה ומיגון כנגד שריפה כפי שעל שוכרת סבירה לעשות בנסיבות. לטענתו הנתבעת 1 אף הפרה חובה חקוקה.

8. לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את הנזקים הישירים שנגרמו למבנה בסך של 348,800 כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו, לחייבה בתשלום הנזקים הנלווים שנגרמו לו ובכלל זאת שכ"ט שמאי ומומחה הנדסה והפסד דמי שימוש עד לשיקום המושכר. לחלופין, עותר התובע להורות לנתבעת 2 להעביר לידיו את תגמולי הביטוח אשר יתקבלו לפי הפוליסה שרכשה הנתבעת 1 בכל הנוגע לנזק למושכר.