ת"א
בית משפט השלום קריות
|
14341-02-13
27/03/2015
|
בפני השופט:
נאסר ג'השאן
|
| - נגד - |
תובעים:
1. אמבלו גטנט
2. וואדיטו אמבלו
|
נתבעים:
1. אבוסנה בלאצ'או
2. זמנה בלאצ'או
|
| פסק דין |
1.תביעה לפיצוי מוסכם ע"ס 80,000 ₪ בגין הפרת הסכם מכר דירה.
2.התובעים הינם בני זוג שבבעלותם דירת 4 חדרים המצוייה אביב-יפו, והידועה כגוש 7075 חלקה 59 (להלן: "הדירה"). ביום 22.11.11 נחתם בין התובעים לבין הנתבעים – תושבי מרכז קליטה בקרית ים שהיו בני זוג במועד זה, הסכם (נספח א לכתב התביעה, להלן: "ההסכם"), לפיו ימכרו התובעים לנתבעים את הדירה בתמורה לסך של 835,000 ₪. יצויין כי הצדדים נפגשו באמצעות מתווך – מר ראובן בלילי (להלן: "המתווך"), אותו הכירו התובעים כאשר רכשו את הדירה בשנת 2009, אולם לא נחתם בינם לבין המתווך הסכם תיווך. ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד גרמן אוסטרובסקי - אליו הפנה המתווך את הצדדים. התובעים הגישו את התביעה נגד הנתבעים ונגד המתווך, אולם התביעה נגד המתווך נמחקה על הסף בהחלטת כב' הרשם אריה ביטון מיום 14.5.13.
3.התובעים טוענים בכתב תביעתם כי בחודש אפריל 2012 פנה אליהם המתווך והודיע להם טלפונית על ביטול הסכם המכר. בהמשך, לטענת התובעים, הודיע להם המתווך כי בחזקתו מצוי סך של 60,000 ₪, אותו שילמו לו הנתבעים כמקדמה, וכי הוא מוכן להתחלק עם התובעים בסכום שווה בשווה, כאשר הסכום המגיע למתווך הינו בעד דמי התיווך. התובעים טוענים, כי לא הסכימו להצעת המתווך היות וסברו הם כי מגיע להם מלוא הפיצוי המוסכם ע"ס 80,000 ₪ ומשום כך הוגשו התביעה שלפניי.
4.התובעים טוענים כי ביטול ההסכם מהווה הפרה יסודית, ועל כן עותרים הם לקבלת הפיצוי המוסכם על פי סעיף 12(א) להסכם בסך של 80,000 ₪. התובעים טוענים כי ביטול החוזה ע"י הנתבעים לוקה בחוסר תום לב, ומהווה ביטול בלתי צודק בנסיבות העניין. עוד טוענים התובעים כי המתינו זמן רב על מנת שהנתבעים יתקנו הפרתם וישלמו את כספי התמורה, אולם הם לא עשו כן.
5.הנתבעים – שכל אחד מהם מיוצג ע"י עורך דין אחר, ואשר הינם פרודים כיום בשל סכסוך שפרץ ביניהם, הגישו כתבי הגנה נפרדים.
6.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") טוענת כי הסכם המכר הינו הסכם עם תנאי מתלה ("הסכם מותנה"), וכי התנאי לא התקיים וממילא לא השתכלל ההסכם ועל כן אין לפסוק את הפיצוי המוסכם. הנתבעת מפנה לסעיף 2 להסכם, לפיו:
"העסקה למכירת הדירה מותנת בכן שהקונה יקבל אישור משרד הקליטה ושני שמאיים תוך 90 יום מיום החתימה על ההסכם, וכי במידה ולא יתקבל אישור למשכנתא הנ"ל, מתחייב הקונה להודיע על כך למוכר, והחוזה יבוטל באופן מיידי"
7.הנתבעת טענה כי למיטב ידיעתה לא התקיים התנאי המתלה, שכן משרד הקליטה לא אישר באופן סופי את ההסכם, וכן לא הונחו שתי חוות דעת שמאיות- כדרישת סעיף 2 להסכם (ראו סעיף 9 לכתב ההגנה). הנתבעת טענה, כי היא- באופן אישי לא הייתה מעורבת בפרטי העסקה ולא הייתה בקיאה בשפה העברית בעת החתימה על החוזה. עוד לטענתה, לתובעים לא נגרם כל נזק מביטול ההסכם, והם היו רשאים למכור את הדירה לאחרים, והעבודה שלא עשו כן מוכיחה שלא היו מעוניינים למכרה. עוד לטענתה, לא רק שלא הפסידו התובעים מביטול ההסכם, אלא אף הרוויחו כתוצאה מעליית מחירי הדיור.
8.הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") חזר על טענת הנתבעת, לפיה מדובר בחוזה עם תנאי מתלה, אשר לא השתכלל מעולם ועל כן גם לא הופר. עוד הוסיף הנתבע, כי אף אם הופר ההסכם, הרי שלבית המשפט נתון שיקול דעת לגבי הפחתת גובה הפיצוי המוסכם, ובענייננו כיוון שלא נגרם לתובעים כל נזק אלא נהפוך הוא – הם הרוויחו מביטול ההסכם, הרי שעל בית המשפט להתחשב בכך בעת פסיקת הפיצוי. לבסוף טען הנתבע כי כתב התביעה אינו מגלה עילה מובחנת כלפי כל אחד מן הנתבעים בנפרד, וכי הדבר מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף.
הראיות
9.מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם. הנתבעים הסתמכו על התצהירים שצורפו על ידם לבקשת הרשות להגן. התובע והנתבעים נחקרו על תצהיריהם. מטעם הנתבעים הוגש המוצג נ/1 – תצהיר התובע שהוגש במסגרת בקשה להטלת עיקול זמני.
המחלוקת:
10.השאלות הדורשות הכרעתי הינן:
א.האם ההסכם הינו הסכם עם "תנאי מתלה" או "תנאי מפסיק".
ב.האם התקיים התנאי.
ג.האם אי התקיימות התנאי נובעת מהתנהגות הנתבעים.
ד.מה גובה הפיצוי שיש להשית על הנתבעים ככל שבית המשפט יחליט להטיל פיצוי