ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
|
14325-06-13
02/05/2016
|
בפני השופט:
ד"ר גיא שני
|
| - נגד - |
המבקש:
יהונתן לוי
|
המשיבים:
1. 1. משה בואנה2. מתודה שירותי הנדסה
2. תחזוקה ולוגיסטיקה בע"מ3. כלל חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
לפניי בקשה מטעם התובע לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות-דעת בתחום הראומטולוגיה.
מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2013 (לבית המשפט המחוזי), וצורפו לה חווֹת דעת מטעם התובע בתחום האורתופדי והנפשי. לאחר שגם הנתבעים הגישו חווֹת-דעת בתחומים האמורים, הורה בית המשפט על מינוי מומחים מטעמו, ואלה הגישו את חווֹת הדעת שלהם. או-אז הועבר התיק לבית משפט השלום, נוּתב לטיפולי, וניתנה החלטה בדבר הגשת תחשיבים. כעת, כאמור, מבקש התובע לצרף חוות-דעת בתחום הראומטולוגיה, וזאת בשל פיברומיאלגיה שאובחנה אצלו לאחרונה, אשר לפי חוות הדעת שצירופה מבוקש, קשורה לתאונה נשוא התביעה. הנתבעים מתנגדים לבקשה זו, וטוענים כי מדובר בהוספה של עילת תביעה שהתיישנה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי בכל עת להתיר לבעל-דין לתקן את כתב טענותיו, וזאת כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. כידוע, הגישה בכגון דא היא ליבראלית, אם כי אין משמעות הדבר שהגדרות פרוצים לחלוטין, ואחת המגבלות היא שבית המשפט לא יאפשר לתובע להוסיף לתביעתו עילה שהתיישנה על דרך של תיקון כתב התביעה.
בענייננו, אין בתיקון כתב התביעה על-ידי צירוף חוות-הדעת הראומטולוגית משום ניסיון להוסיף טענות חדשות לגבי המחדלים המיוחסים לנתבעים בכתב התביעה המקורי. חוות-הדעת עניינה אפיון והוכחת התוצאות של אותו אירוע נשוא כתב התביעה (ראו בדומה ת"א (של' ת"א) 52041-09-12 חן נ' ד"ר אוסוולדו (7.2.2016); ראו ההלכה הכללית בכגון דא: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (5.10.2009); השוו: רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006); כמו-כן השוו רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית (24.2.2013), והאופן שבו הוגדר בהחלטתו של כבוד השופט זילברטל המונח "עילת התביעה" לצורך תיקון כתב התביעה). בהתחשב בכך, וכן בשים לב למאפיינים המיוחדים של מחלת הפיברומיאלגיה ולמכלול העובדות שצוינו בכתב התביעה במישור החבות והנזק, אני סבור כי המסקנה הראויה היא שיש לסווג את המקרה דנן בקבוצת המקרים הטיפוסיים, שבהם אין לראות בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה.
נוכח המסקנה האמורה, איני נזקק למחלוקת העולה מטענות הצדדים, בנוגע לדחיית תחילתו של מרוץ ההתיישנות.
לא נעלם מעיני כי מדובר בתיק משנת 2013, אולם בה-בעת אציין כי עדיין לא תם קדם המשפט וטרם הוגשו תחשיבים או תצהירים. באיזון בין השיקולים הרלוונטיים, אני סבור כי הכף נוטה להתיר את התיקון המבוקש תוך חיובו של התובע בהוצאות הנתבעים (בסכום מתון), וזאת בשים לב למכלול נסיבות העניין לרבות מועד הגשת הבקשה והאינטרס הלגיטימי של הנתבעים כי התיק יתקדם בקצב סביר (אזכיר, כי מצויים אנו לאחר שכבר הוגשו חווֹת-דעת המומחים מטעם בית המשפט, וניתנה הוראה בדבר הגשת תחשיבים).
לפיכך, אני מתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש. התובע ישלם לנתבעים 1 ו- 3 הוצאות בסך של 1,000 ₪, וסכום זהה ישולם לנתבעת 2.
הנתבעים רשאים לתקן את כתב הגנתם ולצרף חוות-דעת מטעמם תוך 60 ימים.