ת"א 14239-05-15 אבו חאטום נ' אמארה ואח'

1.ב"כ הצדדים הגישו "הודעה על הסכם פשרה" וביקשו כי בית המשפט יאשר את הסכם הפשרה ויתן לה תוקף של פסק דין.

2.מהות התביעה בתיק דנן הנה "מתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה קבוע". בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצל"פ מבקש התובע כי בית המשפט יצהיר כי הנתבעת 1 הנה בעלת מחצית הזכויות/החלקים במקרקעין הידועים כחלקה 42 גוש 17398 הרשומים ע"ש בן זוגה – הנתבע 2 וכן ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע 2 לעשות כל דיספוזיציה ביחס לנכס הנ"ל לצורך הבטחת זכויות התובע וביצוע פסק הדין לכשיינתן.

3.הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים אינו מתייחס לסעדים המבוקשים בתובענה עסקינן.

בסעיף 5 להסכם הפשרה צויין, כי "הצדדים מסכימים להתלות את התובענה בבית המשפט המחוזי וזאת עד למועד תשלום מלוא סכום התמורה לידי התובעים..."

בסעיף 8 צויין כי "התובעים יהיו רשאים לחדש את התובענה בבית המשפט המחוזי מהמקום שבו הוא הותלה".

בסעיף 9 צויין כי "לאחר ביצוע מלוא התשלומים, במועדם וכסדרם בהתאם להסכם זה, התובענה בבית המשפט המחוזי תדחה ללא צו להוצאות".

4.תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרח התשמ"ד – 1984 מתירה לתובע להפסיק תובענה שהגיש, אך זאת כפוף לשיקול דעת בית המשפט ובתנאים שייראו לו.

5.בנסיבות התיק דנן ובשים לב לשלב הסופי שבו נמצא ההליך, קרי לאחר שמיעת ראיות שני הצדדים וקביעת התיק להגשת סיכומים בכתב (כאשר סיכומי התובע היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 19.3.17, אך משום מה לא הוגשו), אין בידי להיעתר לבקשת הצדדים ולהורות על התליית התובענה כפי המוסכם ביניהם.

6.בנסיבות האמור, מתבקש ב"כ התובע להודיע אם יש בכוונתו להגיש סיכומים בכתב, שאם לא כן, בית המשפט ישקול אפשרות דחיית התביעה בהתאם להוראות תקנה 160(ד) ותקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.