ת"א 14224-10-09 מ' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 6.2.81, נפגעה בתאונת דרכים ביום 23.2.07 (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה. המחלוקת הינה בנוגע לשיעורם של נזקים אלה.

על מנת לבחון אם נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה מונו מומחים בתחומי האורטופדיה, הראומטולוגיה והפסיכיאטריה.

המומחה בתחום האורטופדי, פרופ' חיים צינמן, קבע שלתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחים האחרים מונו לבחינת טענתה של התובעת, כי בעקבות התאונה לקתה בתסמונת הפיברומיאלגיה (להלן גם: "התסמונת"). המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלה אם הפיברומיאלגיה שממנה סובלת התובעת היא תוצאה של התאונה.

הנכות בתחום הראומטולוגיה

בתחום הראומטולוגיה מיניתי, תחילה, את פרופ' ראובן מדר, מומחה בתחומי הרפואה הפנימית והראומטולוגיה. פרופ' מדר העריך את נכותה של התובעת בשל התסמונת ב-50%, ואת תרומת התאונה ב-50%. פרופ' מדר נחקר ארוכות על חוות דעתו במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה. בעקבות זאת הגישה הנתבעת בקשה לפסילת חוות דעתו, ולחילופין למינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה. בהחלטתי מיום 26.6.13 (בקשה מס' 21) קיבלתי את בקשתה החלופית של הנתבעת. הנימוקים לכך פורטו בסעיף 11 לאותה החלטה, כדלקמן:

"במקרה זה, לאחר ששמעתי את עדות המומחה, אני סבורה כי יש צורך במינוי מומחה רפואי נוסף לצורך הכרעה בסוגיית נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגי והקשר הסיבתי של הנכות לתאונת הדרכים נשוא התביעה. הצורך במינוי מומחה נוסף נובע ממספר עניינים אשר עלו בחקירתו הנגדית של המומחה: ראשית, המומחה קבע נכות תפקודית, אף שלפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 עליו להתייחס בחוות דעתו לנכות הרפואית (ראה: תקנה 2). שנית, מעדותו של המומחה עולה כי הפחית מחצית משיעור הנכות בשל ספקות שיש לו אם מחלת התובעת הופיעה כתוצאה מהתאונה, ולנוכח קיומה של האסכולה הנוגדת (ראה עדותו בעמ' 20 שו' 20-28). שלישית, מעדותו של המומחה עולה כי קיבל את תלונות התובעת כפי שהן ועל סמך זה קבע את הנכות, ולא בחן אם תלונות אלה אכן משקפות את מצבה האמיתי של התובעת. מטעמים אלה אני סבורה כי יש צורך במינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה לצורך קבלת התמונה המלאה הנחוצה להערכת מצבה הרפואי של התובעת והקשר שלו לתאונה".

בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 50218-07-13).

המומחה הנוסף שמונה הוא פרופ' מרדכי פרס, אף הוא מומחה ברפואה פנימית ובראומטולוגיה. פרופ' פרס קבע, על סמך תוצאות בדיקתה של התובעת על ידיו ולימוד המסמכים הרפואיים, שהתובעת ללא ספק סובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה. פרופ' פרס אף קבע כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה קלה יחסית עוד לפני התאונה. פרופ' פרס מצא שחומרת התסמונת של התובעת לפני התאונה מתאימה לסעיף 35(1)(ב) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), שכן הסימפטומים שלה עונים לתיאור: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי – נכות 10%". לאחר התאונה החמירה הסימפטומולוגיה של התסמונת אצל התובעת, והיא מתאימה לסעיף 35(1)(ג) בתוספת לתקנות – "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי – נכות 20%".

התובעת טוענת שעל פי שתי חוות הדעת יש מקום לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התסמונת שבה היא לוקה לבין התאונה. התובעת מוסיפה שלדעת שני המומחים אין התייחסות בתקנות לתסמונת, ולכן יש צורך לבצע התאמה לתקנות, המתייחסות בסעיף 35(1) לתוספת ל"דלקת פרקים ראומטואידית ניוונית או כל אחר". לפי דעת שני המומחים התאמה לסעיף זה מובילה לתוצאה שהנכות הינה בשיעור 20%, אך לטענת התובעת נכות זו אינה משקפת את כל הסימפטומים של התסמונת שמהם היא סובלת. התובעת טוענת עוד, כי טעה פרופ' פרס בקביעתו כי סבלה מפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה, וכי יש לאמץ בעניין זה את חוות דעתו של פרופ' מדר, אשר לא מצא בעברה ממצא המצביע על כך שלקתה בתסמונת עוד לפני התאונה. התובעת סבורה כי יהיה זה נכון וראוי למצע את הנכויות שקבעו המומחים, ולקבוע כי נותרה לה נכות של 35% בעקבות התאונה.

הנתבעת טוענת כי שני המומחים שמונו משתייכים לאסכולה הגורסת שקיים קשר סיבתי בין חבלה בתאונה לבין תסמונת הפיברומיאלגיה, ואולם קיימת אסכולה נוספת, כעולה מחקירתו הנגדית של פרופ' מדר, שלפיה מדובר בתסמונת קונסטיטוציונית, שאירוע טראומתי או תאונתי אינו גורם לה. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעת אינה מהימנה, וכי אין לסמוך על תלונותיה ועל דבריה שנמסרו למומחים, וגם מטעם זה יש לקבוע שלא הוכח במקרה זה קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. לחילופין עותרת הנתבעת להעדפת חוות דעתו של פרופ' פרס על פני חוות דעתו של פרופ' מדר, וזאת לנוכח הפגמים בחוות דעתו של פרופ' מדר, אשר הובילו את בית המשפט לנקוט במקרה זה בצעד חריג ולמנות מומחה נוסף.