מ' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב פגיעתה בתאונה במהלך עבודתה, כאשר תוך כדי הליכתה במסדרון, פגע בה לוח מתכת במסגרת ביצוע עבודות במסדרון.

רקע כללי

1. התובעת ילידת 27/12/1952. ביום 26/7/2011 עם סיום עבודתה במשרד העלייה והקליטה, היא יצאה ממשרדה וצעדה במסדרון בדרך החוצה; תוך כדי הליכתה במסדרון, פגע בה לוח מתכת שנפל במהלך ביצוע עבודות חשמל במסדרון, על ידי עובד של נתבעת 2; כתוצאה מכך נפגעה התובעת בראשה, בפניה וידה.

    

2. נתבעת 2 זכתה במכרז מטעם נתבעת 3 (להלן: "המדינה") לשדרוג תאורה במשרד הקליטה; בעת התאונה נתבעת 2 ביצעה את העבודות במסדרון המשרד בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין המדינה.

    

   נתבעת 1 היא חברה לביטוח אשר הוציאה פוליסת ביטוח עבור נתבעת 2.

    

3. המדינה היא אף המעבידה של התובעת. המדינה שלחה הודעת צד ג' נגד נתבעת 2, בה תבעה לשפותה בגין כל חיוב שיוטל עליה, וזאת על פי הוראות ההסכם שנחתם בין השתיים.

    

    

   נסיבות התאונה

4. התובעת תיארה את נסיבות התאונה בסעיף 6 לתצהירה:

   "6.בתאריך 26.7.11, עם סיום עבודתי בשעה 15:00, יצאתי מחדרי במשרד וצעדתי במסדרון לכיוון המדרגות. תוך כדי צעידה במסדרון, סמוך לשירותים, עמד פועל על סולם ועשה עבודות בתקרה. הסולם הוצב קרוב מאד לקיר הימני של המסדרון. בין הסולם לקיר השמאלי של המסדרון נותר מעבר רחב דיו המאפשר מעבר, להערכתי ברוחב של מטר לפחות. אני הלכתי כרגיל, בהליכה רגילה, לכיוון המדרגות, ואף אחד לא דיבר איתי ולא פנה אלי בזמן שהלכתי במסדרון. כשעברתי במסדרון כשאני הולכת צמוד לקיר נפל עלי לפתע לוח מתכת גדול וכבד".

    

   במהלך חקירתה, התובעת חזרה ופירטה את גרסתה לאירוע התאונה (ראו: עמ' 18 – 19 לפרוטוקול). עדותה של התובעת עשתה עלי רושם אמין, מהימן ומשכנע.

    

5. עובד נתבעת 2, מר אילן שמואל, שביצע את העבודות במסדרון, מסר בתצהירו כי בעת התקנת הפלטות הוא הבחין בתובעת מבקשת לעבור; הוא ביקש ממנה לעצור עד שיתקין את הפלטה, אולם היא השיבה שהיא תעבור מהר ולא הסכימה לעצור; "..היא המשיכה ללכת במרץ, הסתובבה עם הגב שלה לקיר ועם הפנים לסולם נצמדה לסולם וניסתה לעבור בהליכה הצידה ברווח שבינו לבין הקיר, כשאני עומד על הסולם ואוחז בפלטה מצד אחד. כתוצאה מכך הסולם זז והצד של הפלטה שעדיין לא הנחתי במקומו בתקרה פגע בה, כשאני עדיין מחזיק בו ולצערי הרב היא נשרטה מהקצה של הפלטה" (ראו: סעיף 3 לתצהירו של מר אילן שמואל).

    

   במהלך חקירתו שינה אילן את גרסתו ומסר גרסה הדומה לגרסת התובעת; הוא אישר כי הפלטה נשמטה מהמסילה כשהתובעת עברה, נפלה ופגעה בתובעת (ראו: עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 22 – 32 ועמ' 30, ש' 1 – 5).

    

6. אינני מקבל את גרסתו של אילן, שלפיה הוא ביקש מהתובעת לעצור עד שיסיים את התקנת הפלטה, והיא לא נענתה לבקשתו. עדותו של אילן, כמו עדותם של יתר עדי נתבעת 2, היתה מגמתית ולא עשתה עלי רושם אמין.

    

   אני מבכר בעניין זה את עדותה של התובעת, אשר הכחישה דברים אלה גם בתצהירה וגם במהלך חקירתה, וכאמור עדותה עשתה עלי רושם אמין ומהימן. עדותה של התובעת נתמכה בעדויות של העדות מטעמה, גב' אלקוצר , גב' רונן וגב' לוי, אשר מסרו בעדותן כי בזמן ביצוע העבודות במסדרון, העבודה במשרד התנהלה כרגיל והעובדים היו עוברים במסדרון כרגיל ללא כל מגבלה (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 21 – 22; עמ' 11, ש' 13 – 15; עמ' 15, ש' 9 – 12).

    

   גרסתה של התובעת מצאה חיזוק אף בעדותם של עדי נתבעת 2 אשר מסרו כי היה מרווח מספיק בין הסולם לבין הקיר שאפשר מעבר של העובדים, וכי העובדים עבדו כרגיל במהלך ביצוע העבודות (ראו: עדותו של אילן בעמ' 27 לפרוטוקול, ש' 20 – 25, עמ' 28, ש' 1 – ,; ש' 27 – 31; עדותו של חיים מימרן עמ' 35, ש' 29 – 30, עמ' 36, ש' 3 – 4).

    

7. בנסיבות אלה יש לקבל את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות אירוע התאונה.

    

   סוגיית האחריות

   אחריותה של נתבעת 2

8. דומה כי אין חולק שהנתבעת 2 נושאת בחובת הזהירות כלפי התובעת, וזאת בהיותה הקבלן שביצע את העבודה, שחייבת לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה באנשים שעוברים במסדרון במהלך ביצוע העבודות.

    

9. מכאן לשאלת הפרת חובת הזהירות (התרשלות): סבורני כי בנסיבות העניין נתבעת 2 התרשלה כלפי התובעת.

    

   עדי הנתבעת 2 מסרו בעדותם כי מדובר בעבודה קלה ופשוטה של התקנת פלטות מתכת קטנות וקלות שמשקלן אינו עולה על 1 – 1.5 ק"ג, שניתנות לביצוע על ידי עובד אחד בלבד; העבודות לא יצרו כל סיכון מיוחד כלפי אנשים העוברים במסדרון, ולכן לא הוטלה כל מגבלה על מעבר עובדים במסדרון במהלך ביצוע העבודה (ראו עדותו של אבי מימרן בעמ' 34 לפרוטוקול, ש' 6 – 7; עמ' 36, ש' 3 – 4; עדותו של חיים מימרן, עמ' 36, ש' 3 – 4; עדותו של אילן שמואל בעמ' 28, ש' 27 – 31).

    

   בנסיבות אלה, סבורני שלא היתה סיבה לנפילת הפלטה במהלך ביצוע העבודה התובעת למעט התרשלותו של עובד הנתבעת 2 (אילן). כאמור אילן אישר במהלך עדותו כי הפלטה נפלה מהקצה שבו היא כבר הונחה על המסילה; הדבר יכול להיגרם עקב הנחה רשלנית על המסילה, שכן, הפלטה לא אמורה להישמט וליפול מהמסילה.

    

   בכל מקרה, מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת שלפיה בנסיבות המקרה חלה הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין; הנתבעת לא הוכיחה שהפלטה נפלה לא עקב רשלנות.

    

   העובד אילן היה יכול למנוע את התאונה בנקל אילו היה מוודא שהפלטה מונחת היטב על המסילה, ולמצער, אילו היה נוקט במשנה זהירות במהלך מעבר עובדים מתחתיו ליד הסולם, על ידי אחיזת הפלטה הקלה בשתי ידיו לרגע קט, על מנת למנוע אפשרות שמיטתה ונפילתה.

    

10. אינני מקבל את גרסתם של עדי הנתבעת, שלפיה הם התקינו שלטי אזהרה וסרט זוהר באזור העבודה. עדותם בעניין זה היתה מגמתית ובלתי אמינה. חיים מימרן מסר כי הם צילמו את המסדרון בעת ביצוע העבודה, הדפיסו את הצילומים, אולם לא מצאו אותם (עמ' 36, ש' 15 – 16); ואילו אילן מימרן מסר כי הצילומים נמחקו מהמחשב (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 21 – 30). בעניין זה אני מבכר את עדותן של התובעת והעדות מטעמה, שעשו עלי רושם אמין ומהימן.

     

    כך או כך, בנסיבות המקרה, שלטים וסרט זוהר לא היה בהם כדי למנוע את התאונה, שכן, התובעת עברה במקום היחיד שממנו ניתן היה לעבור – במרווח שבין הסולם לבין הקיר – שלטים וסרט זוהר לא היה בהם כדי למנוע את נפילת הפלטה שנגרמה עקב רשלנותו של העובד אילן.

     

    אחריותה של המדינה

11. דומה כי אין חולק שהמדינה נושאת בחובת זהירות כלפי התובעת בתור מעבידה שלה; ואולם, סבורני כי בנסיבות המקרה לא היתה התרשלות מצד המדינה ואין להטיל עליה אחריות, שכן, המדינה התקשרה עם קבלן מקצועי ומוסמך לביצוע העבודות ובכך קיימה את חובת הזהירות (ראו: סעיף 15 לפקודת הנזיקין; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, 131; ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון, [פורסם בנבו] (26/1/2014), שם נאמר בעמ' 16; ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (30.8.2015), פיסקה 26 ו-27).

     

    כאמור, המדינה התקשרה עם נתבעת 2 לביצוע העבודות; לא הועלתה כל טענה כנגד כשירותה ומקצועיותה של נתבעת 2 לביצוע הפרויקט, ולא נטען וממילא לא הוכח כי היתה כל התרשלות מצד המדינה בבחירת נתבעת 2 וההתקשרות עמה.

     

12. זאת ועוד. מחומר הראות עולה כי מנהל מטעם הנתבעת, מר אבי דהן, שלח לעובדים הודעות מייל בהן הוא מודיע להם על ביצוע העבודות ומבקש מהם לנקוט בסבלנות ובמשנה זהירות במהלך ביצוע העבודות.

     

13. מעבר לנדרש יצוין כי אף אם היתה מוטלת אחריות נזיקית על המדינה כלפי התובעת, הרי שמדובר באחריות פריפריאלית שעומדת על שיעור נמוך; ובכל מקרה המדינה היתה זכאית לשיפוי חוזי מנתבעת 2, וזאת בהתאם לסעיף 17.1 להסכם העבודה שנחתם בין השתיים שלפיו הקבלן יהיה אחראי לכל נזק או אובדן שנגרם תוך כדי ביצוע העבודה עקב רשלנותו שגרם לנזק של אדם; או למצער, מכוח חובת הביטוח לטובת המדינה החלה על הקבלן, הקבועה בסעיף 19 להסכם.

     

    אשם תורם

14. סבורני כי בנסיבות המקרה אין לקבל את טענת הנתבעות בדבר אשם תורם של התובעת, שכן, אין חולק שלא הוטלה כל מגבלה על מעבר עובדים במסדרון במהלך ביצוע העבודות; הגורמים המקצועיים מטעם הנתבעות אישרו זאת בצורה מפורשת; הם מסרו כי מדובר בעבודה פשוטה יחסית ולא מסוכנות, וכי היה מספיק מרווח בין הסולם לבין הקיר שאיפשר מעבר אנשים במסדרון; התובעת והעדות מטעמה מסרו כי במהלך היום אנשים עברו במסדרון בצורה רגילה וללא מגבלה.

     

    כאמור, גרסתו של עובד הנתבעת- אילן, שלפיה הוא ביקש מהתובעת לעצור, לא נתקבלה; התובעת עברה בצורה רגילה במהלך התאונה, והתאונה אירעה אך ורק עקב רשלנותו של עובד נתבעת 2, אילן.

     

    הנכות הרפואית

    תחום הכירורגיה הפלסטית

15. עקב התאונה נפגעה התובעת בפניה ובידה, נגרמו לה שפשופים במצח, חתך באף וחתך באמה השמאלית אשר הצריכו תפירה והדבקה.

     

16. מומחה רפואי מטעם התובעת בתחום הכירורגיה הפלסטית, דר' יעקב גולן, ציין בחוות דעתו כי כיום התובעת סובלת מצלקת רגישה באמה השמאלית וצלקת מכוערת בגב האף; הוא העריך את נכותה בשיעור 7% בגין הצלקת באמה, ו- 10% בגין הצלקת באף.

     

17. מומחה רפואי מטעם הנתבעות בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' מלר, ציין בחוות דעתו כי כיום נותרו לתובעת שתי צלקות עדינות. צלקת קטנה באף וצלקת שבקושי נגלית לעין בגב האמה השמאלית. הצלקת באמה אינה מקנה נכות והצלקת באף עדינה ומשתלבת היטב בעור הפנים, ולפיכך יש להעמיד את הנכות בגינה על 3%.

     

18. מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הפלסטית, דר' שטרנברג, ציין בחוות דעתו כי הצלקות עברו הליך ריפוי שבחלקו לא תקין, אשר בא לידי ביטוי בתופעות פגמנטציות קלות ופגם קל בקנטור האף; יש לראות את מצב הצלקות כסופי ולהעמיד את הנכות בגין שתיהן על 10%.

     

    בנסיבות העניין, סבורני כי הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט, דר' שטרנברג, אפשרית וסבירה, ולכן יש להעמיד את הנכות הצמיתה בגין שתי הצלקות על 10%.

     

    דר' שטרנברג לא התייחס לחלוקת הנכות בין שתי הצלקות ולא נשאל על כך. בנסיבות אלה סבורני כי הנכות מתחלקת שווה בשווה בין שתי הצלקות – כל אחת 5%.

     

    תחום הפה והלסת

19. מומחה רפואי מטעם התובעת, דר' צבי יואלי, מסר בחוות דעתו כי בעקבות התאונה, הרגישה התובעת ניידות בגשר הקדמי והיה חשד לסדק בשורשי השיניים; לדברי התובעת הגשר בוצע כשבע שנים לפני כן, ותקופה קצרה לפני החבלה בוצעה בו הדבקה מחדש כדי שיהיה יציב; הגשר לא היה איכותי, היה בו מרווח גדול וכותרות השיניים קצרות, אשר תרמו לכך שבעת התאונה הגשר ניתק והמבנים נשברו; התאונה גרמה לקיצור אורך החיים של הגשר הקיים; והצריכה ביצוע מבנים שנשברו מחדש והחלפת 7 כתרים; תיקונים נוספים שבוצעו בגשר, כולל הוספת יחידה אינם קשורים לתאונה; סה"כ עלות הטיפולים הקשורים לתאונה מגיע לכ- 30,000 ₪.

     

20. מומחה רפואי מטעם הנתבעת בתחום כירורגית פה ולסת, פרופ' בודנר, ציין בחוות דעתו כי בעקבות התאונה, התובעת סבלה מניידות של גשר חרסינה עם 7 יחידות בחזית לסת עליונה; תוחלת החיים של גשר איכותי הוא 10 שנים בממוצע; לתובעת היה גשר לא איכותי שהיה צורך לבצע בו פעולות תחזוקה, ולכן סביר יותר להניח שהגשר הגיע לקיצו ללא קשר לתאונה; בכל מקרה, הגשר שניזוק היה בן 7 שנים, כלומר בעוד 3 שנים היה עליה להחליפו ללא קשר לחבלה, ולכן התובעת זכאית למימון של 30% מעלות הגשר החדש, המשקף את יתרת תוחלת החיים של הגשר שניזוק.

     

    גשר חרסינה 8 יחידות עולה 3,000 ₪ לכתר, סה"כ 24,000 ₪, מתוכם זכאית התובעת ל- 30%, כלומר כ 7,200 ₪.

     

21. שני המומחים מטעם הצדדים העריכו שלא נגרמה נכות לתובעת עקב בשל אי-איבוד שיניים עקב התאונה.

     

    סבורני כי אין לקבל את עמדתו של מומחה התובעת, דר' יואלי, שלפיה התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין עלות הגשר החדש. אין מחלוקת בין המומחים כי הגשר הקודם של התובעת לא היה איכותי; הוא נזקק לתחזוקה שנתיים לפני התאונה, כולל הדבקה; לפיכך תוחלת החיים שלו אמורה להיות פחותה מתוחלת החיים של גשר איכותי, העומדת על 10 שנים בממוצע לפי חוו"ד של פרופ' בודנר.

     

    לפי דברי התובעת, שנמסרו למומחה מטעמה, הגשר היה בעת התאונה בן 7 שנים; הגשר החדש שהותקן איכותי וכולל חלקים נוספים; בנסיבות אלה סבורני כי סביר להעמיד את שיעור הפיצוי בגין התקנת הגשר החדש על 50% מעלותו, היינו: 15,000 ₪.

     

    התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובעת קיבלה החזר בגין טיפולי השיניים בסך 8,000 ש"ח במעוגל; סכום זה יש להפחית מהפיצוי בראש נזק זה; יוצא, אפוא, שיש להעמיד את הפיצוי בגין טיפולי השיניים על 7,000 ₪.

     

    הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

22. ערב התאונה עבדה התובעת חשבת במשרד הקליטה; היא נעדרה מעבודתה עד ליום 21/8/2011 וקיבלה את שכרה מהמדינה כמעביד מאושר, אולם לטענתה היא הפסידה הפרשים נוספים בסך כ- 1,000 ₪ . בנסיבות אלה אני פוסק סכום זה בגין הפסדי העבר.

     

    התובעת פרשה לפנסיה ביום 1/7/2016, ללא קשר לתאונה, ולכן היא אף לא תבעה בסיכומיה פיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות.

     

    הוצאות ועזרת הזולת

23. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה הקלה יחסית ולנכויות הפלסטיות המזעריות שנגרמו לתובעת, סבורני כי יש לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין הוצאות ועזרת זולת בסך של 5,000 ₪.

     

    אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין עלות ניתוח נוסף באף, משום שאין בו כדי לגרום לשיפור נוסף בצלקת, שממילא חל בה שיפור נוסף לאחר הבדיקה על ידי המומחים, כפי שנמסר במהלך עדותה של התובעת.

     

    כאב וסבל

24. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הפגיעה ולנכויות המזעריות שנותרו לתובעת, בשיעור 5% בשני מקומות שונים, סביר לפסוק לה בגין כאב וסבל סך של 40,000 ₪.

     

    סוף דבר

25. לנוכח כל האמור, נתבעות 1-2 תשלמנה לתובעת את הסכומים כדלקמן:

     

    א. הפסדי שכר 1,000 ₪

    ב. כאב וסבל40,000 ₪

    ג. הוצאות ועזרת הזולת5,000 ₪

    46,000 ₪

     

    לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ומע"מ והוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

     

    התביעה נגד נתבעת 3 נדחית. לפיכך, ההודעה לצד ג' נדחית אף היא. אין צו להוצאות בעניינים אלה.

     

    ניתן היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.