רקע
1.לפני תביעה על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א- 2000 (להלן: "החוק"), לקבלת פיצוי בגין הפליה אסורה בטענה כי נמנעה כניסת התובע, למועדון ה"ליהמן ברדרס" בנמל ת"א (להלן: "המועדון").
2.התובע הינו ערבי ישראלי, תושב העיר פתח תקווה.
נתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר הפעילה והחזיקה במועדים הרלוונטיים לתביעה במועדון.
נתבע 2 הינו בעל המניות בנתבעת 1 ורשום ברשם החברות כדירקטור אולם אינו משמש מנהל פעיל בתאגיד.
3.ביום 29.5.15 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והוסיף כנתבע נוסף את מר יונתן סלומון, אשר לטענתו היה במועדים הרלוונטיים מנהל אצל הנתבעת. בהחלטה מיום 1.12.15 הופסק ההליך המשפטי כנגד מר יונתן סלומון, בשל צו כינוס שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בירושלים.
4.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 2 ושל מר יונתן סלומון. המצהירים נחקרו על תצהיריהם.
טענות התובע
5.ההליך דנן מהווה "סיבוב שני" של התובע מול הנתבעת. הנתבעים ידעו שהתובע הוא ערבי כבר שהגיע למועדון ואף ידעו כי הוא ערבי שתובע מועדונים בשל איסור הפליה. כלומר, כבר בזמן האירוע, ידעו הנתבעים שהם עלולים להיחשף לתביעה וחרף זאת הם סירבו להכניסו ולא שמרו כל ראיה שתסייע להם לטעון כי לא נעשתה כל הפליה אסורה. לטענתו- בלילה של יום 26.11.13 הגיע בגפו למועדון בשעה 23:45 על מנת לבלות בו. בכניסה למועדון עמדו מאבטחים ומארחת. התובע מסר למארחת ולשומרים כי הגיע דרך 'מורן', אשר הזמינה אותו לבלות במועדון, וביקש להיכנס. הנתבעים זיהו את התובע וידעו שהוא ערבי, ומכאן נגזר עליו לא להיכנס למועדון. המארחת הודיעה לתובע כי אינו יכול להיכנס מפני שהוא לא רשום בכניסה והיא צריכה לקבל הודעת טקסט עם השם שלו. דרישה שלא הייתה רלוונטית לכל הבליינים האחרים. בליינים רבים שהגיעו אחרי התובע נכנסו מבלי שהתבקשו להירשם ולשלוח הודעה. התובע המשיך לנסות להיכנס למועדון אך נדחה פעם אחר פעם בתירוצים כי "מדובר במסיבה פרטית", כי הוא "אינו רשום", כי "מורן תשלח הודעה" וכן הלאה. לאחר שעמד בפתח המועדון כשעה ורבע, כאשר לנגד עיניו המשיכו בליינים שאינם ממוצא ערבי או ממינו לבוא בשערי המועדון, עזב התובע את המקום כאשר הוא מושפל ופגוע עד עמקי נשמתו. אין ספק כי כניסתו סורבה בשל היותו ערבי. לשיטתו, מכיוון שהתובע הגיע לפתח המועדון, הנתבעים זיהו את התובע כערבי, סירבו להכניסו בעוד שלא מנעו כניסה מבליינים אחרים הרי שדי בכך כדי להביא להיפוך הנטל וקבלת התביעה. הנתבעים לא סתרו את החזקה ולא הציגו כל ראיה התומכת בגרסתם כי מדובר היה בערב למוזמנים בלבד. עוד לטענתו- הנתבעת נמנעה מלהביא עדים וראיות רלוונטיים: המארחת הגב' שיין; הגב' מזל שלטענת הנתבעת חגגה באותו הערב יום הולדת במועדון והייתה יחצנית של המועדון; הגב' מורן עיקרי; יחצנית המועדון שהזמינה את התובע; מאבטחים שעמדו בכניסה בליינים ששהו בערב האירוע; צילומי מצלמות האבטחה; רשימת מוזמנים ופלט הקאונטר לעניין מספר הבליינים באותו הערב. ניתן להסיק כי אילו הובאו העדים והראיות הם היו פועלים לרעת הנתבעת. אין לקבל את טענת הנתבעת על פיה הגב' מורן אינה יחצנית של המועדון. טענת הנתבעת כי המקום היה סגור למוזמנים בלבד נסתרה אפילו בידי עדיהם. התובע אינו מוכן להשלים עם ההפליה נגדו, כאשר הוא מופלה לרעה הוא ממצה את זכויותיו ופונה לערכאות. התובע העמיד סכום תביעתו על סך של 50,000 ₪ בצירוף שכ"ט ריאלי והוצאות.
טענות הנתבעים
6.יש לדחות את התביעה כנגדם. נתבע 2 הינו בעל מניות של נתבעת 1 אך לא היה במקום במועד הרלוונטי ולא הוכח כי יש להטיל עליו חבות אישית. הנתבעים ידעו כאשר התובע הגיע למקום כי מדובר בתובע סדרתי והוא זוהה כמי שתובע אותם בהליך אחר בבית משפט השלום בתל-אביב, אך -טענה זו אינה יכולה לבוא לחובתם, שהרי עומדת להם טענת מיגו. התובע הפר כמעט כל סדר דין אפשרי במהלך ניהול התביעה, לא צירף סרטונים כדין, העביר חצאי סרטונים ובית המשפט נאלץ לקבוע מועד הוכחות נוסף. לנתבעים הוגשו סרטונים חתוכים, הנתבעים צפו בסרטון של 5 דק' בלבד מתוך סרטון בן חצי שעה. כבר בתחילת חקירתו הנגדית של התובע, התברר כי התאריך הנקוב בצילום אינו תואם את תאריך האירוע, כך גם התאריך בתצהיר אינו תואם את התאריך בכתב התביעה. התובע נמנע מלהביא תמלול של הסרטון או את הסרטונים כראיות כדין בפני בית המשפט. די בכל אלו כדי לדחות את התובענה. כתב התביעה הוגש בחודש מרץ 2014, התובע לא טרח לשלוח לנתבעת מכתב התראה ובכך מנע מהם את האפשרות להביא את תיעוד מצלמות האירוע, או המסמכים נשוא האירוע. שכן, מדובר במועדון הפעיל מספר ימים בשבוע, והצילומים והמסמכים אינם נשמרים מספר שבועות. התובע מנע מהם אף אפשרות להביא את ראיותיהם ולסתור טענותיו. התובע בסיכומיו מנסה להציג מצג שלא בא זכרו בפרוטוקול. התובע בעזות מצח טען כי הנתבעים לא זימנו את הגב' מורן עקרי, אולם התובע הוא אשר ביקש לזמנה, בית המשפט אף נעתר לבקשתו ובסופו של דבר התובע ויתר על זימונה. הסיבה היחידה לכך שהגב' מורן לא זומנה לעדות נעוצה בהתנהלות התובע בלבד. טענת התובע כי הופלה בשל היותו ערבי לא בוססה ולא הוכחה. בכתב התביעה המתוקן התייחס התובע לנושא ההפליה רק בס' 9 ובחקירתו לפתע ייחס את ההפליה לנתבע 3- דבר שלא קיבל כל זכר בכתב התביעה. בחקירתו גם הודה כי מסר תצהיר כללי. טענת התובע בחקירתו כי יחצנים חוסמים את מנוי הפייסבוק שלו ברגע שהם מגלים כי הוא ערבי לא עלתה במסגרת כתבי הטענות, זאת ועוד, טענה זו לא הוכחה. התובע בהמשך עדותו, מספר על שיחה עם מורן שהוקלטה, שם היא מודה כי עליה לבדוק אם הוא יכול להגיע, כי הוא ערבי. שיחה זו לא צורפה לחומר הראיות ולא היה לה זכר עד לחקירתו הנגדית. גרסת התובע אינה עולה מהסרטונים שהוצגו לבית המשפט.
המסגרת הנורמטיבית
7.ס' 2 לחוק מגדיר מהו "מקום ציבורי"- אין מחלוקת כי הנתבעת מפעילה מקום ציבורי, על כן אין צורך להרחיב בנושא זה.
8.האיסור על הפליה נקבע בס' 3(א) לחוק, אשר מורה, בין היתר, כי מי שעיסוקו בהפעלת מקום ציבורי אינו רשאי להפלות במתן כניסה למקום הציבורי ובלשון החוק:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות."
9.ס' 6 לחוק קובע מקרים אשר בהתקיימם, קמה חזקה, כי הנתבע פעל בצורה מפלה, כדלקמן:
"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת: