1.לפניי בקשת הנתבע, לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המדובר בתביעה לפיצויים בגין הוצאות שנגרמו לתובע לטענתו, לתיקון חלק מליקויים בדירתו שהנתבע אמור היה לתקן בהתאם להסכם פשרה שנכרת בין הצדדים וכן בגין נזקים שנגרמו ונגרמים לתובע לטענתו, כתוצאה מאי השלמת תיקון הליקויים.
לטענת הנתבע, התובע מנצל לרעה את ההליך המשפטי, והגיש תביעה זו בחוסר תום לב. הנתבע הפנה להליך קודם ת"א 7091-03-13 (להלן: "הליך קודם"), שם הגיעו הצדדים ביום 7.11.13 להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו הנתבע יבצע את התיקונים הנדרשים כאמור בעמוד האחרון בחוות הדעת שצירף התובע לתביעה לצו עשה שהגיש, וזאת תוך 60 יום כפוף להסתייגויות שפורטו בפרוטוקול הדיון. במסגרת אותו הליך, ולאחר שכבר ניתן פסק דין, הגיש התובע מספר בקשות על פי פקודת ביזיון בית משפט במטרה לאכוף על הנתבע לבצע התיקונים בהתאם לחוות הדעת. הנתבע הפנה להודעת התובע מיום 25.6.15 בהליך הקודם ובעיקר לסעיף 11 בה, ממנו עלה כי התובע כבר ביצע בעצמו את כל העבודות מושא פסק הדין.לטענת הנתבע, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה, שהרי התובע הודה כי כבר ביצע את העבודות בעצמו.
2.בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות שאין לתביעה שום סיכוי להצליח, גם אם יוכחו כל רכיביה.
כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.
ראה ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151: "המדובר בסעד מאד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו בפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור, לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחיה של תביעה על הסף תעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחת היה דינו - להדחות (ע"א 716/75 בר אור נ' בר אור, פ"ד ל(2) 253)... יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף" וראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.
וראה גם א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171.
"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"
3.עניינה של תביעה זו הינו טענת התובע להפרת ההתחייבות הנתבע במסגרת הסכם הפשרה בהליך הקודם, ודרישה לחייבו בעלויות התיקון בהן נשא ואמור לשאת התובע לטענתו, וכן לפצות את התובע בגין נזקי הגוף ועוגמת הנפש שנגרמו לו. בסעיף 11 לאותה ההודעה שהגיש התובע בהליך הקודם, הבהיר התובע כי הוא שומר על זכותו לדרוש פיצוי כספי במסגרת תביעה זו ודי בכך, על מנת להביא לדחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף. עוד אציין כי הנתבע עצמו הודה בדיון האחרון (31.5.15) שהתקיים בהליך הקודם, כי לא השלים הלכה למעשה את ביצוע האמור בסעיף 6 – תיקוני צבע וטיח. כלומר, לא ניתן לשלול לפחות לגבי רכיב זה, את זכותו של התובע לדרוש החזר כספי , ככל שיוכיח כי אכן הוא שביצע עבודה זו במקום הנתבע. טענות הנתבע כאילו התובע הוא שסיכל ומנע מהנתבע למלא אחר פסק הדין, הינן טענות המצריכות בירור ראייתי,בחינת עדויות וראיות ובודאי שלא ניתן להכריע בהן במסגרת בקשה לדחייה על הסף,בטרם נבחנו הראיות.
עוד אבהיר כי אכן בסעיף 11 להודעת התובע האמורה ציין התובע מפורשות כי כבר ביצע את העבודות מושא פסק הדין. התובע אישר כי ביצע בעצמו את העבודות וזו הייתה הסיבה בעטיה משך את בקשתו על פי פקודת ביזיון בית המשפט. לפיכך, קשה לראות כיצד יוכל להישמע בטענה כי העבודות לא הושלמו במלואן (סע' 4 לתצהיר הנלווה לתגובתו לבקשה לסילוק על הסף). יחד עם זאת יודגש כי בתביעה זו לא עתר התובע לפיצוי רק בגין עבודות עתידיות,כפי שטען הנתבע בבקשתו,אלא טען שחלק מהעבודות כבר בוצע על ידו וגם בגינם נדרש הפיצוי. טענה זו אינה עומדת בסתירה להודעה בהליך הקודם ואין למנוע מהתובע להוכיחה.
4.בצד האמור והגם שאין בדברים שיפורטו כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף אציין כי התובע הגדיל את ראש הנזק המתייחס לעלויות תיקון הדירה, כשמנגד, בהליך הקודם, צירף הנתבע הוכחות לכך שלכאורה חלק מהעבודות בוצע על ידו, ובעניין זה ראו אישור רשת המיזוג כוכב הקור; דב אינסטלציה; אור השמש וכו'. בכתב תביעתו המתוקן (שהוגש ביום 2.3.16) כתב התובע בסעיף 8 כי עד למועד הגשת התביעה לא ביצע הנתבע "שום תיקונים בדירת התובע". אם וככל שיתברר כי התובע "ניפח" את התביעה בראש נזק זה כמו גם בראש הנזק של עוגמת נפש כפי שהובהר בעבר, ללא הצדקה, יובא הדבר בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בתיק.
לאור כל האמור,הבקשה נדחית.
יחד עם זאת בנסיבות,לא מצאתי לחייב בהוצאות.