איבגי נ' שרותי בורסה והשקעות בישראל - אי.בי.אי. - בע"מ

מונחת בפניי "בקשה למחיקת התביעה או להעברת מקום דיון", במסגרתה טוענת הנתבעת כי בשים לב לתניית השיפוט הייחודית שנכללה בהסכם שנכרת בין הצדדים, כל סכסוך בין הצדדים יידון בבית המשפט המוסמך בתל אביב, ועל כן, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית להיזקק להליך דנא.

בתגובת התובע מיום 28.1.18 העלה זה טענות שונות, שלכאורה מבקשות לכרסם מתוקפה של תניית השיפוט הייחודית. ואולם, בשים לב להחלטתו העוקבת של ביהמ"ש בו ביום, הודיע התובע "כי אין הוא עומד על התנגדותו להעברת התביעה".

דיון

ס' 18 להסכם שנכרת בין הצדדים, קובע:

""מוסכם בזאת כי מקום השיפוט היחידי לצורך כל מחלוקת בין הלקוח לחברה יהא בית המשפט המוסמך בתל אביב-יפו...".

תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי אם הוסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום.

בכך, ביקש המחוקק לגלות דעתו כי מקום בו נקשרו בעלי הדין בהסכם בדבר מקום שיפוט ייחודי, כי אז הסכמת הצדדים גוברת על החלופות המנויות בתקנות 3 ו-4 לתקנות.

אמנם, מסקנה זו תהא נכונה אך אם יתרשם ביהמ"ש כי תניית השיפוט הינה ייחודית ולא מקבילה, לאמור, כי תניית השיפוט כוללת ניסוח מפורש ובלתי מסויג שיש בו כדי להעניק סמכות שיפוט לבית משפט מסוים, תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים (ע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, לד(1) 260).

במקרה דנא, תניית השיפוט ששימשה יסוד להסכמת הצדדים כוללת שימוש בטרמינולוגיה המעידה על ייחודיות מקום השיפוט. למעשה, אין לך הגדרה מפורשת משימוש בצירוף המילים "מקום השיפוט הייחודי" כדי לבטא כוונה להגבלה קונקרטית של בתי המשפט שיהיו נדרשים להכרעה בסכסוך, ככל שיתגלע בין הצדדים.

בע"א 4601/02 ראדא תעשיות נ' bodstray company, נח(2) 465 נקבע:

"תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, ואין מלבדו" (ס' 12 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס).